עוגת גבינה יפנית

עוגת גבינה יפנית

לפני בערך שנתיים רצו ברשת כמה סרטונים ויראליים של עוגת גבינה יפנית רוטטת עם Jiggle לא מהעולם הזה. חלקן היו עוגות יפניות, חלקן קוריאניות ואחד הסרטונים הוויראליים ביותר היה של קונדיטוריה בניו יורק שמוכרת עוגות בסגנון טאיוואני, אבל מה זה משנה – המונח "עוגת גבינה יפנית" השתרש וכלל כל עוגת גבינה רוטטת. המשותף לכולן? מלא ביצים, המון, כי בכל זאת הביצים נותנות את הגוף לעוגה.

גם גרסאות ביתיות החלו לצוץ בהמון בלוגים, והגיע הזמן שגם הבלוג הזה יעלה על העגלה הרוטטת הזאת! אובייסלי הגרסה הביתית מכילה הרבה פחות ביצים לכן רוטטת פחות, אבל היא אוורירית ונמסה בפה, כמו שעוגת גבינה אפויה אמורה להיות. אין פה תחתית בצק או עוגיות לעוגה, מה שהופך אותה לקלילה יותר. כמו כל עוגת גבינה אפויה אחרת, גם היא משתבחת אחרי יום במקרר, אז מומלץ להכין אותה מראש.

המשיכו לקרוא

פסטה ברוטב סלק וגבינה

פסטה ברוטב סלק

השבוע הבן שלי חזר עם חידה/בדיחה מהגן: "אמא כמה שבועות יש בשנה?" אני: "52 שבועות מאמי". הוא: "לא, יש רק חג שבועות אחד!" צחקתי שעה. האמת, שמבחינתי שבועות יכול להיות כל יום, כי אם יום אחד אצטרך לבחור בין מוצרי בשר או חלב, אני קופצת על הגבינות בעיניים עצומות.

ולפני שכולנו נתחיל להפריד ביצים בשביל עוגות גבינה, בואו נדבר רגע על פסטה. האמת, שדווקא בקטגוריית הפסטה אני פחות מתחברת לגרסאות החלביות, כי שום ושמן זית מנצחים הכל. לא ויתרתי על שמן הזית והפסטה הזאת היא בעצם פסטה ברוטב פסטו סלק, עם שני סוגי גבינה שמשלבים ברגע האחרון. כמו על כל פסטו אחר אפשר להגיד פה שני דברים: אפשר להחליף את העלים והאגוזים בכל עלה או אגוז אחר שאוהבים, וחייבים לשמור קצת ממי הכנת הפסטה כדי לפתוח את המשחה הסמיכה שקיבלנו ולהפוך אותה לרוטב.

המשיכו לקרוא

חסה צלויה על הגריל

חסה צלויה בגריל

לפני שעברנו לדירה החדשה לא הצלחנו להחליט אם אנחנו רוצים מנגל על המרפסת או טאבון. החלום הגדול היה טאבון – להכין פיצות מושלמות, לחמים וכל מה שבגדול מגישים במסעדת סנטה קתרינה, אבל טאבון טוב הוא גם כבד מדי למרפסת שלנו וגם עולה סכום של 5 ספרות, לכן הלכנו בלי למצמץ על המנגל שעבר אלינו מההורים של ערן, שעמד אצלם ללא שימוש.

טעים! ב-Facebook | האינסטגרם שלי | הירשמו לעדכונים במייל על פוסט חדש

אנחנו גרים בדירה הזאת כבר כמעט שנה וחצי ועשינו על האש לדעתי 3 פעמים + כמה פעמים שזרקתי חצילים על המנגל בשביל להכין סלט חצילים. כמה צפוי. כפי שאפשר להבין אנחנו ממש לא חזקים בבשרים על האש, אבל אם אתמקצע בזה במהלך הקיץ הקרוב – אשמח לחזור אליכם עם מתכונים טעימים. בינתים, הלכתי על האזור הנוח שלי – ירקות צלויים.

המשיכו לקרוא

טופו פריך עם ירקות מוקפצים ברוטב ג'ינג'ר, דבש ושום

טופו פריך ומוקפץ

את רוב הטופו שאנחנו אוכלים כמשפחה, אנחנו אוכלים אצל ההורים שלי שלא אוכלים בשר. אמא שלי קונה את הטופו המדהים של קדיתא, שמרוב שהוא טעים לא צריך לעשות לו כלום חוץ מלחמם אותו טיפה, וביננו הוא גם טעים קר מהמקרר. אבל כשאני מכינה טופו בבית, אני משתמשת במגוון הרגיל שיש בסופר, שזה אומר טופו בינוני פלוס שחייבים לעשות לו משהו מעניין כדי להקפיץ לו את הטעמים.

המשיכו לקרוא

עוגת שוקולד ושקדים כשרה לפסח

עוגת שוקולד ושקדים כשרה לפסח

לפני כמה שבועות אמא שלי ביקשה ממני להכין עוגה ללא גלוטן בשביל חברה. חיפשתי וחיפשתי משהו שווה והגעתי למתכון של שירן המוכשרת מ-Pretty, Simple, Sweet הבלוג היפהפה שלה באנגלית. שירן היא אשפית הקינוחים ומצלמת מדהים, וכל מתכון בבלוג נראה בול. לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שטסתי לקנות שקדים טחונים.

המשיכו לקרוא

מרק עוף עם קניידלך

מרק עוף עם קניידלך

תשמעו פולקלור משפחתי מהצד של בן הזוג: בכל שנה בסדר פסח, רגע אחרי שמגישים את מרק העוף עם הקניידלך, מישהו שואל אחרי הביס הראשון אם צריך לקרוא לרוזינה שתביא את הגרזן – שזו בעצם דרך אחרת לשאול האם הקניידלך רכים או קשים השנה. לפני 70 שנה בהונגריה, רוזינה הייתה מנהלת משק הבית המיתולוגית בבית שבו גדל דודו של ערן. בכל שנה כשהמרק עם הקניידלך הוגש בערב החג, אב המשפחה היה טועם ראשון מהמרק, ואם הקניידלך היו יוצאים קשים, הוא היה מבקש מרוזינה את הגרזן. מאז המילה גרזן נזרקת לאוויר, לא משנה אם הקניידלך רכים או קשים.

מרק העוף הזה הוא מרק העוף שלמדתי להכין מריטה חמותי. אני מכינה אותו בכל חורף – הוא פשוט, אין בו מרכיבים מיוחדים ויש לו סוד אחד: בישול ארוך כדי למצות מהעוף את כל הטעמים שלו. בואו נדבר רגע מה שמים בתוך המרק:

המשיכו לקרוא

מאפינס זוקיני

מאפינס זוקיני

הקטנה שלי לא חזקה בירקות. היא חזקה בלאגור אותם בפה ואז לשחרר אותם בצרור כעבור זמן מה, מפתיע באריכותו, אבל ככל שזה נוגע ללבלוע אותם – פחות. אז הפכתי לאמהות האלו שמנסות לתקוע ירקות בהיחבא בכל מיני דברים או להכין מהם מאפינס, כדי שהיא תאכל, אולי.

המאפינס האלו מבוססים על מתכון מעולה לפשטידה דלת שומן שהגתה חברתי דנה בר-אל שוורץ. זה היה בזמן שכל המשרד היה בדיאטה והפשטידה הזאת התפשטה כמו אש בשדה קוצים שמנמנים. הסוד שלה הוא בצל מטוגן, שנותן את כל הטעם לפשטידה והשומן היחיד שלה (חוץ מהשומן של הביצים) מגיע משמן הטיגון, כך שאפשר לאכול אותה בכיף מבלי לחשוש מקלוריות ושומן. אם תרצו להכין את הפשטידה המהוללת, היא נמצאת בלינק הזה.

המשיכו לקרוא

חטיפי פולנטה פריכים

חטיפי פולנטה

אני לא מבינה למה עושים כזה עניין גדול מפולנטה, זאת ליטרלי המנה הכי קלה שאפשר להכין, רמה אחת מעל חביתה. אפילו לא צריך לזכור מתכון, כל מה שצריך לזכור זה יחס של 4:1 – ארבע כוסות נוזלים על כוס פולנטה מהירת הכנה אחת. משם אפשר רק לשדרג את הדייסה הצהובה הזאת – עם פרמזן (או גבינה אחרת), חמאה, לדלל בחלב, להחליף נוזלים בציר כלשהו וכו'. וכשמשתמשים בפולנטה מהירת הכנה כל העסק הזה לוקח פחות מעשר דקות, כולל להרתיח מים בקומקום.

בכמויות קטנות זו ארוחת ערב מהירה ומעולה לילדים (עליה אפרט בקרוב בפוסט אחר), אבל כשאני מכינה סיר פולנטה שלם, תמיד נשארות שאריות, ולאכול פולנטה מאתמול זה לא כיף. אז מה עושים? מנצלים את השאריות להכנת חטיפי פולנטה. אחרי שכל אחד מקבל מנה לצלחת, אני מעבירה את מה שנשאר בסיר לתבנית קטנה, משטחת ומעבירה למקרר. לא חייבים להכין את החטיפים האלו משאריות, מדי פעם אני מכינה סיר פולנטה במיוחד בשבילם, כמו במקרה שלנו.

המשיכו לקרוא

אורז מטוגן

אורז מטוגן

קשה לי לזרוק אוכל, למרות שאני עושה את זה לא מעט. כל שקית כוסברה שנרקבה לה במאחורה של המקרר גומרת עלי, כל שארית מרק שאנחנו כבר לא יכולים להסתכל עליו ונשארת בבדידותה בתוך סיר במקרר הורגת אותי. אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כסף בכל חודש על קניות אוכל + אוכל בחוץ שזה פשוט כאב לב. בגלל זה, אני משתדלת בכל הכוח לנצל שאריות ולהפנות אותן לכיוונים חדשים. כבר כתבתי בעבר שאני אוהבת לדחוף לטורטייה שאריות עוף, בשר או ירקות צלוים – לגלגל לבוריטו או לקפל לטאקו ולהוסיף לה כל מיני ממרחים או עלים שיש לי במקרר (קבלו: מתכון לטאקו כרובית ורעיונות מה לעשות עם טורטיות). ירקות עצובים אני בד"כ הופכת למוקפץ, עגבניות רכות מדי נטחנות והופכות אצלי לסלסה, דיפ או רוטב עגבניות ועצמות או שאריות עוף הופכים לציר או מרק. גם כשאני משתמשת בירקות אני מנסה להשתמש ברוב החלקים שלהם – כמו הגזע של הכרובית והברוקולי, העלים של השומר או הרגליים של הפטריות. בקיצור, לא חייבים תמיד לזרוק, בעיקר כשזה חוסך כסף ומשאבים. הדו"ח השנתי של ארגון לקט ישראל שיצא לפני יומיים מעלה שמשפחה ישראלית ממוצעת זורקת מזון בשווי 3,200 שקל בשנה, שזה תשלום של חודש בגן פרטי לדוגמה, וששווי המזון האבוד בישראל בשנה עומד על 19.7 מיליארד שקלים. זה פסיכי, בעיקר בהתחשב בעובדה שכחמישית מתושבי המדינה סובלת מחוסר ביטחון תזונתי. אני חושבת שזה זמן טוב להשתמש במם הזה. יום שלישי הבא (ה-12.3) הוא יום צמצום בזבוז המזון. אני ממליצה לכם להיכנס ללינק הזה וללמוד איך אתם גם יכולים לעזור.

המשיכו לקרוא

חטיפי אצות ביתיים

חטיף אצות

הרומן שלי עם חטיפי אצות התחיל לפני 15 שנה, לפחות. אבא שלי היה נוסע המון למזרח ומביא משם חטיפי אצות. למה? לא ברור, כי אף אחד לא ביקש ממנו או ידע מה זה. אבל הוא היה מביא והחבילות האלו היו תמיד משהו שהיה בבית. בתור ילדה הייתי מביאה כאלו לפעמים לבית הספר, לנשנש, והיו צוחקים עלי שיש לי יְרֹקֶת בשיניים.

עם השנים הנסיעות למזרח פחתו וחטיפי אצות זה משהו שהייתי מקבלת פעם בהמון זמן כשמישהו נוסע לחו"ל ועובר בצ'יינהטאון, או מזמינה מחו"ל. למעשה, זה היה כך עד לפני כשנה-שנתיים, אז התחילו לייבא באופן מסודר לארץ חטיפי אצות שנמכרים בחנויות אסייתיות, חנויות טבע ומכולות שוות. הסוג הנפוץ ביותר שנתקלתי בו הוא של Laverland Cruch הקוריאניים ומדובר בסוג היותר רחב ושומני של חטיפי האצות. יחסית קל למצוא אותו אם יודעים איפה לחפש, אבל המחיר שלו לחבילה גדולה של 9 חבילות קטנות יותר נע בין 22 שקלים (הכי נמוך שמצאתי בחנות הקבועה שאני קונה בה מוצרי מזווה ברמת גן) ל-32 שקלים במעדנייה יקרה להכעיס שיש לה כמה סניפים בתל אביב. אגב, הסוג שאני אוהבת יותר הוא הסוג היפני של אצות מאורכות יותר, לא שומניות ומפוצצות באומאמי. מבין שני הסוגים האלו, אנחנו נכין את הסוג הקל יותר להכנה – הסוג הקוריאני.

המשיכו לקרוא