עוגיות שוקולד לחנוכהאני מתה על חנוכה! מה יש לא לאהוב? חג חורפי שמעודד התכנסות בבית עם המשפחה והחברים, נרות, אורות מנצנצים, גשם בחוץ ואוכל טעים! כשמסתכלים עליו ככה, אפשר לקרוא לו חג ההוגה הישראלי – להזכירכם, אם לא הייתם בהכרה בשנת 2017, מדובר במונח סקנדינבי המתאר תרבות התנהגות חורפית המקדשת שהות בבית עם בני משפחה וחברים, תוך התחממות מול האח והתענגות על ההנאות הקטנות של החיים כמו אכילת פחמימות ריקות ממולאות או לא, שתיית שוקו חם והתכרבלות בשמיכה רכה, עדיף בצבע אפור.
מתישהו כל הורה מתחיל להרגיש כמו עובד בפס יצור במפעל. קימה, ארוחת בוקר, בגדים, שיניים, נעליים, לצאת בלחץ. ואחה"צ שוב – איסוף, שיעורים, משחקים, טלוויזיה, ארוחת ערב, שירותים, מקלחות, פיג'מות, סיפור, הרדמה. עוד יום ועוד יום ששני הקצוות שלו נראים אותו הדבר. גם במטבח, יש מאכלים ספציפיים שאני מכינה לילדים שתמיד מרגישים לי כאילו אני במשמרת: כשאני מגלגלת קילו קציצות וכשאני מכינה שניצלים. קשה לי עם פעולות חזרתיות לאורך זמן ואחרי זמן לא ארוך הכל מרגיש לי כמו מטלה אחת גדולה.
הגעתי למסקנה שאני קונה יותר מדי מצרכים. זו לא הייתה מסקנה מרחיקת לכת וזו מחלה שיש להרבה מאתנו – המקרר שלי מלא במצרכים, אני קונה דברים "כדי שיהיה" וחֲרֵדָה כשמפלס האוכל בבית מתחיל לרדת. כבר דיברתי על זה בפוסט על אורז מוקפץ (הנה תקראו כאן) – אני מנסה לא לזרוק אוכל וזה קשה. העומס במקרר ובארון מבלבל והרבה פעמים דברים נדחקים לחלק האחורי של המקרר ומגלים אותם מאוחר מדי, דברים חדשים קורצים, ולא נזכיר בכלל משלוחי אוכל.
שום! כמה אפשר לדבר עליו, אוהו. ידעתם שהרומאים קראו ליהודים "אוכלי שום"? ידעתם שיש גלידת שום? ושאפשר להוציא איתו שומות (איו) ולהדביק סדקים בזכוכית? שום הוא כנראה הירק עם הכי הרבה פולקלור והיסטוריה שיש. מאז ימי קדם הוא נחשב לתרופה כמעט להכל, כיכב באמונות טפלות ובסיפורי אימה (היוש דרקולה), אוזכר בתנ"ך ואפילו יש מחזמר עברי שלם עליו (ועל ידידו הבצל).
בשבת הקרובה (26.10.19) אני מתארחת אצל האמנית מיה שרבני במסגרת התערוכה "הצעת הגשה", לשעה על שום. מה זה אומר? שנדבר על שום, מזתומרת, איזו שאלה מוזרה. אז אם אתם רוצים לפגוש אותי, או שיש לכם שאלות דחופות על שום – אתם מוזמנים למוזיאון יפו בשעה 11:30 בבוקר. הנה העיוונט של כל המאורע הזה
מה כבר אפשר לחדש בגאלט? מרדדים בצק פריך, זורקים פנימה איזה פרי, מקפלים ואופים. הכי קל בעולם. טוב, לא הייתי מעלה פה את המתכון הזה אם לא היה לו משהו ששווה לכתוב עליו הביתה, והפעם זה הבצק המשוגע שלו!
מתישהו בקיץ קרה לי דבר מעצבן. חתכתי תפוח שקניתי בסופר – והליבה שלו הייתה שחורה. אז לקחתי עוד אחד וגם הליבה שלו הייתה שחורה וכך עם שאר הערימה שקניתי שם. אני בד"כ נמנעת מלקנות פירות וירקות בסופר, אבל לפעמים אין ברירה, וכשהילדים לחוצי התפוחים שלי צריכים שיהיו תפוחים בבית – אקנה אותם גם בסופר אם אין ברירה. אחרי כמה ימים סיפרתי את מה שקרה לרפי הירקן שלי, שלא היה מופתע בכלל. "אלו תפוחים מקירור, את לא יודעת? הם יושבים שם משנה שעברה. הנה, קחי גאלה שכרגע נקטפו". ידעתי שהתפוחים בסופר מקירור, אבל המילה "שנה" די סחררה אותי. איפה כל הוויטמינים שלהם נשמרים, גם בקירור? למה שאתן לילדים שלי משהו שחיכה להם שנה במקרר?
מכירים את האנשים האלו שמנצלים את סוף העונה והורדת המחירים של הפירות כדי להכין קילוגרמים של ריבות ביתיות? חמותי כזו, טל סורסקי כזה, אני לא כזו. עם כל הערכתי להכנת דברים בבית במקום לקנות גרסה תעשייתית (ויש הערכה, ראו קטגוריית המעדנייה הביתית בבלוג), אין לי זמן, סבלנות ומקום בארון לכל כך הרבה צנצנות. אז יש לי את הריבות הביתיות של ריטה חמותי, יש ריבות קנויות מעולות ויש "ריבות" שאני מכינה בבית עם צ'יה, המסמיכה הרשמית של הטבע.
מכירים את המתכונים האלו שנולדים מצורך דחוף? לפני כמה שבועות צילמתי מתכון למיטלוף לטור שלי בפודי (אל תעקמו את האף, זה טעים ומחליף בכיף לעמוד ולגלגל קציצות). בקיצור, העמדתי את המיטלוף לצילום וראיתי שמשהו חסר. פירה ומשהו ירוק ליתר דיוק. מילאתי קומקום והכנתי במקביל שעועית ירוקה חלוטה ופירה מהיר.
פירה ברבע שעה הוא לא פירה רגיל של מסעדה, ואם תרצו כזה סורו בבקשה לפוסט של גל מפתיתים שמסביר איך להכין פירה כמו שצריך. הפירה שלנו הוא פירה חירום, פירה שמכינים אחרי שהילדים שלכם מעקמים את האף בארוחה ומתלוננים "אבל אמאאא רציתי פירהההה ולא פתיתים", פירה שמכינים אחרי שיש לכם דודא לפירה ואתם חייבים אותו עכשיו עכשיו עכשיו ולא בעוד 45 דקות מינימום.
יש לי פינה חמה בלב לבצקים פריכים. הפוסט הראשון בבלוג הזה לפני עשר שנים היה טארט עגבניות של מרתה סטיוארט שעד היום אני מכינה באופן קבוע (ובעיניים עצומות) ונשארת נאמנה לבצק הבסיסי של מרתה. מדי פעם אני מנסה בצקים אחרים (בצקים אחרים = שינוי קטן במרכיבים, כי היחס של חמאה וקמח תמיד נשמר) ובדרך כלל חוזרת לבצק הבסיסי שלי, אבל הפעם יצא לי ג'קפוט. השתמשתי בבצק מספר הפאי של Four & Twenty Blackbirds, שם משתמשים בחומץ שנותן פריכות שלא תיאמן לבצק. השתמשתי בחומץ תפוחים כדי הוא ניטרלי בטעם לדעתי, אבל כל חומץ אחר יעבוד פה (חוץ מבלסמי).
קולסלאו הוא אחד הסלטים שכולם אוהבים לאכול, אבל פחות להכין. כי להתחיל לקצוץ עכשיו כרוב וגזר זה תמיד יותר מסובך מלחתוך סלט של מלפפון-עגבנייה-בצל בחמש דקות. אבל הלב רוצה מה שהלב רוצה ולפעמים זה למלא את השיש ברסיסי כרוב וגזר. כדי לזרז עניינים אפשר להעביר אותם דרך מעבד מזון עם סכין פורסת, כזאת שמתקינים מלמעלה, או לתת להם קיצוץ אחיד ומפחיד עם מנדולינה. אחרי תאונת המנדולינה שהייתה לי לפני כמה שנים, עדיין רועד לי הפופיק בכל פעם שאני מסתכלת עליה, אבל לפעמים צריך לכבוש את הפחד ולהכין סלט קצוץ באופן אחיד גאד דאמיט! אין לכם מעבד מזון או מנדולינה? סכין חדה תעשה את העבודה או גם קולפן ג'וליאנים, כזה שנראה כמו קולפן רגיל רק עם שיניים ועולה באזור ה-30 שקלים בחנויות שמוכרות כאלו דברים. אל תתפתו לקנות את הקולפנים של הביוקר, הם עושים את אותה העבודה כמו הקולפנים הזולים.