יום העצמאות עוד שנייה כאן ובניגוד לשנה שעברה שהכנתי משהו מושחת ומתוק (עראייס ס'מורס, המתכון נמצא כאן וגם עשיתי לו סרטון חמוד בטיקטוק) הפעם הלכתי על משהו ירוק – צ'ימיצ'ורי! התוספת שמשדרגת מנגלים מאז שארגנטינאים גילו את האש. ויסלחו לי הארגנטינאים, כי מה שקורה כאן זה ממש אבל ממש לא צ'ימיצ'ורי תקני, אבל תקניות אף פעם לא הייתה הקטע שלי.
לקח לי זמן להידלק על קייל, קצת כמו במודל חמשת שלבי האבל של קובלר רוס עברתי איתו הכחשה, כעס, מיקוח (על דיכאון דילגתי) והגעתי בסופו של דבר לקבלה. מעלה מר ולא טעים שדפדפתי בבוז על מתכונים איתו, הגעתי למצב שבו אני קונה אותו על בסיס קבוע ומנסה לדחוף אותו לכל מקום. אפשר למצוא אותו בסופר או אצל הירקן (ואם אין לירקן שלכם – בקשו שיביא) ואם עדיין קשה לכם עם הטעם נסו קודם כל לדחוף אותו למרק, ככה אני התחלתי (לכו על מרק מינסטרונה עם כרובית וקייל).
תלוליות שקדים לפסח (ידועות גם בשם עוגיות שקדים לפסח, קבוצות שקדים, עוגיות שקדים ב-3 מרכיבים) הם מסוג המתכונים שמשום מה מכינים פעם בשנה. פסח מתקרב וכולם נזכרים בעוגיות ללא גלוטן – קוקוס, שקדים, בוטנים ומלכות החג – הנשיקות והפבלובה. תמיד מצחיק אותי שיש מועד לאוכל (שהוא לא מהטבע כמובן), למה אנחנו לא יכולים לחגוג על עוגת דבש ואוזני המן (עם נוטלה!) כל השנה? בטח שאנחנו יכולים, אבל ההרגלים האלו כל כך טבועים בנו שקשה לשחרר.
וואי וואי, כמה שהמתכון הזה חיכה בשקט כדי לעלות לכאן. אני מכינה אותו כבר כמעט שנה, עשיתי הסבר איך מכינים אותו בסטורי (חפשו היילייט שקשוקת כרוב) אבל בכל פעם שצילמתי אותו משהו השתבש והמתכון המסכן הזה נדחק לצד. אז הנה התיקון ההיסטורי.
חיכיתי שבע שנים כדי להעלות לכאן את העוגה הזאת, אותה פרסמתי לראשונה בטור שלי ז"ל במאקו בתחילת 2014. בהתחלה נתתי למתכון קצת להתיישן ואז בכל שנה שעברה משהו קרה והעוגה לא עלתה לבלוג. ואז בסתיו האחרון צילמתי אותה ובאותו יום גם אפרת ליכטנשטט עשתה לה גרסה… אז עוד דחייה קטנה והנה העוגה סוף סוף מקבלת את המקום הראוי שלה כאן.
הסתיו התעורר, הגשם חזר וסוף סוף אפשר להוריד מהארון העליון את החולצות הארוכות ושמיכות המעבר. אצלנו בבית עברנו למוד נובמבר – פיג'מות ארוכות דקות, גרביים ונעלי בית, תה חם לכולם אחר הצהריים וגם אוכל קצת יותר חם כשצריך. לא זנחנו את הסלטים אבל הצטרפו אליהם גם מרקים ותבשילים.
הקיץ תם (קלנדרית לפחות), אבל התירס המתוק נאחז בשבבי הקיץ האחרונים ועדיין איתנו. ,תירס מתוק זו באמת המצאה נהדרת והתחרענו עליו כל הקיץ – מבושל על הקלח, בתוך מוקפץ, בסלט טרי וגם במנת הצד הזאת של תירס בחמאה.
היי, חזרתי מהחופשה שנכפתה עלי. למי שלא עוקב אחרי באינסטגרם, שברתי את הרגל וסונדלתי (חה!) למשך כל הקיץ, אותו העברתי ברובו על הספה מול נטפליקס (המלצות צפייה בפרטי, רובן מתחילות בדראג ונגמרות ברייס). זה די תקע אותי ואת התכנונים שלי לגבי התוכן שהיה אמור לעלות בקיץ לבלוג, אבל לא נורא – לפחות החגים לפנינו! אני צוחקת, לפנינו באופן חד פעמי אסופת חגים לא רלוונטיים וסגר שעושה לי פלאשבקים לאביב האחרון, אותו בילינו אחד על הראש של השנייה ובתכנון סדר יומי שהתפוגג מול מסכים מרצדים.
אנחנו שנייה לפני הקיץ הרשמי ועגבניות השרי נמצאות בשיאן, אבל אם אתם כמוני ואתם שומרים אותן מחוץ למקרר אז הן גם מתרככות יחסית מהר. אני שונאת בזבוז לכן אני תמיד מחפשת להן פתרונות יצירתיים, וכך הגעתי למתכון הזה, מאלתור ארוחת צהריים בזמן סגר הקורונה.
הכל התחיל כאלתור לארוחת צהריים מהירה. היו לי יותר מדי קישואי זוקיני במקרר וגם אפונה מוכנה מיום האתמול. הוספתי להם קשיו, טופו, שום ובצל ירוק, והקפצתי הכל בשמן זית (לא כיוונתי למוקפץ "אסייתי" מובהק, לכן לא היה לי אכפת לעשות את הכל בשמן זית). בשביל הרוטב שפכתי קצת מכל מיני בקבוקים שהיו לי במקרר וצירפתי הכל לאורז שגם הוא היה מוכן מיום השלשום. תוך 10 דקות הייתה לי מנה על הצלחת.