אנחנו קצת אמביוולנטיים בקשר לספר "יומן מטבח" של איילת הירשמן. מצד אחד, הוא מאוד יפה, כיף לקריאה ונראה מוצלח. מצד שני, הכנו ממנו מתכון אחד שהיה אסון (קלפוטי תאנים) ואחד נחמד מאוד (מיני קיש פילו עם תרד וגבינה פטה). לכן מבחן המתכון השלישי הוא חשוב ביותר. לכבוד שבועות שבא והלך כלא היה החלטנו להכין את מנת הקנלוני תרד וריקוטה עם רוטב העגבניות. אבל בשבוע וחצי האחרונים התעצלנו לללכת לסופר, משמע התעצלנו לבשל, משמע עבדנו נורא קשה בעבודה ולא היה לנו כוח בערב לכלום לא הכנו את המנה לשבועות. לא נורא, גבינות זה כיף כל השנה. להלן המתכון והמסקנות:
חגיגות יום הולדת במשרדים הם לא עניין של מה בכך בדרך כלל. אם אין מינימום עוגה אחת ומבחר עוגיות זאת לא חגיגה. בשבוע שעבר יעל מהמשרד של עידית חגגה 23 אביבים והתרומה שלנו לחגיגה היתה קופסה מלאת עוגיות שוקולד בצורת כוכב עם סוכריות צבעוניות.
אנשים בדרך כלל נרתעים מהרעיון של הכנת חמוצים בבית. למה להכין כשאפשר לקנות על המשקל או בפחית שימורים. זה אולי נכון, אבל הרבה יותר כיף לפתוח צנצנת של כבושים פרי ידיך. הספר 'המטבח של שרי אנסקי' הוא כמו פורנו של אוכל כבוש, מוחמץ, מרקחות או בקיצור כל מה שהולך בתוך צנצנת. המטעמים הביתיים שהיא רוקחת בספר נראים מפתים כל כך שאפילו הביצים הכבושות נראות טוב. אנחנו ממליצים בחום לכל מי שמרייר על מטעמי מעדניה ביתיים לעלעל בספר ולנסות להכין בבית.
הצעת הגשה הוא מדור שמטרתו היא לתת לכם רעיונות איך לשדרג את המאכלים היומיומיים שלכם למשהו קצת יותר מעניין ופחות רגיל. ערבוב של כמה מרכיבים רגילים שלא דורשים הכנה מסובכת מדי יכול תמיד לרענן כל מנה עייפה ולעוסה. את הפוסט הראשון תחת הכותרת הזאת (פסטה עם צימוקי עגבניות) פרסמנו בינואר ושם די הפסקנו, אבל ננסה לחזור אל התלם ולתת לכם עוד הרבה רעיונות נחמדים מהמטבח שלנו.
חג עצמאות שמח קוראי הבלוג היקרים! מה עשיתם היום? מנגל בצומת מסובים או בר-בי-קיו אצל הדודים בסביון? אנחנו במחשבה ראשונה רצינו לבלות את יום העצמאות הזה בפארק הקרוב לביתנו (בהליכה נמרצת עם הכלבה), אך המחשבה על עשרות הממנגלים על כל פיסת דשא זעירה גרמה לנו להשאר בבית. אבל, נאמנים למסורת, החלטנו להכין לעצמנו ארוחת יום עצמאות בשרית שלא תבייש אף מסעדה אמריקאית בסביבה. את ההליכה הנמרצת נעשה ביום אחר.
מאחר ורצינו לעבוד קשה בחג הזה, הכנו בעצמנו (כמעט) את כל החלקים מהם הארוחה שלנו הורכבה: את הלחמניות, ההמבורגר ואת הצ'יפס. לכן, הפוסט הזה יהיה מורכב משלושת החלקים האלו.
פסח כבר עוד מעט נגמר, אבל עדיין לא מאוחר לתת לכם להנות ממתכון מיוחד לפסח, בטח אחרי הפוסט המושחת האחרון. חוץ מזה, כולם הרי נתקעים עם עודף מצות אחרי החג שלרוב מוצאות את דרכן לפח, אז למה לא להשתמש בהן למשהו טוב?
חג הפסח, שרבים אוהבים לשנוא, הוא אחד החגים שערן הכי אוהב, ואחת הסיבות המרכזיות לכך נמצאות בפוסט הזה. בכל שנה, אמא שלו מכינה את הגרסה המשפחתית שלה ללביבות המצה האלו, יחד עם צנצנת גדולה של מי סוכר. לכל משפחה יש את הגרסה שלה למצה מטוגנת עם ביצה, וזו במשפחה של ערן נקראת בימואלוס (או בימוליקוס, תלוי את מי שואלים).
בפסח אין מעדן יותר טוב מזה, כשהן עוד חמות מהמחבת ונוטפות מי סוכר. אבל גם אחרי שהן מתקררות הן נעלמות אחת אחת ומהר מאוד מן המקרר.
איזה רעים אנחנו. פסח רק התחיל ואנחנו כבר תוקעים לכם ככה מול הפנים את החטא המשולש הזה: גם בצק עלים, גם פרושוטו וגם גבינת פקורינו. פויה לנו! אבל רגע אחרי שכולנו נסתמנו ממצות וקניידלעך, אפשר לפרגן קצת חטאים מלוחים. המתכון לקוח במקור מהבלוג של ג'וי האופה.
אתמול הלכנו לביתו של חברנו הטוב (ושכנינו) גיא חג'ג' למפגש לייבל. גיא ושותפו הרוחני בנימין אסתרליס מנהלים את הלייבל הקטן והמשובח Hiss Records, שמוציא בימים אלו את אלבום הבכורה של היוצר הבאר-שבעי נדב אזולאי. כמיטב מסורת הלייבל, גיא ובנימין מזמינים לביתם חברים ומכרים לחגוג את האלבום החדש ולהקים פס יצור קטן שבו אורזים את הדיסקים בצורה ידנית. בין לבין גם מנשנשים ושותים יין טעים מבית היוצר של יקב יעקב (אבא של בנימין). אנחנו תרמנו לנשנושים חטיפי קוקוס ששילבו בתוכם את הצירוף הבלתי אפשרי: גם דביקים וגם פירוריים. קינוח כל כך קל להכנה, שזה לא יאומן.
שלום לכל מי שהגיע אלינו מהכתבה בגלריה, אנחנו ערן ועידית וזה הבלוג שלנו. אתם מוזמנים להפעיל את השיר ולקרוא את המתכון, וגם על הדרך להרשם לעדכונים במייל/רסס.
באמת באמת שניסינו להתאפק עם הפוסט הזה עד לקיץ, כשיש פירות יער עסיסיים ויפים אצל הירקן. אבל מה לעשות שלמקסים מהעבודה של ערן היה יום הולדת… יש בבראוניז האלו משחק בין המתוק לחמצמץ, מאחר והפטל שובר את המתיקות של השוקלד. קחו בחשבון שפטל קפוא קצת חמוץ יותר מפטל טרי (וגם פחות פוטוגני). אז אם אתם אוהבים את הבראוניז יותר מתוקים, אפשר להוסיף עוד קצת סוכר לבלילה. המתכון מבוסס על מתכון של ישראל אהרוני.
אם יש דבר שאנחנו אוהבים יותר מלבשל ולאפות, זה מוזיקה. כשפתחנו את הבלוג, ידענו שאנחנו רוצים לשלב בין שני הדברים האלו, בגלל זה לכל מתכון מצורף פה שיר (אם תהיתם ו/או לא קראתם את הפוסט הראשון בבלוג). רצינו לקחת את האהבה הזאת צעד אחד קדימה ולחבר בין המוזיקה, האוכל ומי שנמצא ביניהם. חשבנו, אם כבר מוזיקה ואוכל, למה לא לפנות למוזיקאים שיספרו לנו ולכם מה הם אוהבים להכין (בצירוף מתכון כמובן), יחד עם שיר שלהם ואולי להפריך את הטענה שמוזיקאים אוכלים בעיקר טונה. אחרי כל ההקדמה הזו, אנו מתרגשים להציג בפניכם את הפינה החדשה בבלוג: לכל שיר יש מכסה!
אנחנו שמחים מאוד לארח בפינה הראשונה, את חבר להקת 'הפה והטלפיים' אסף גברון, שבנוסף להיותו חבר בלהקה האדירה הזו, גם מתרגם וסופר אהוב עלינו במיוחד. מכאן, הבמה של אסף (הצילומים שלנו).
זיטי אל-פורנו / אסף גברון
השם קארן בקליירי בטח לא אומר הרבה אפילו למעריצים של "הסופרנוס". מדובר באשתו המנוחה (תאונת דרכים) של בובי בקליירי, הידוע יותר בכינויו בובי בקלה – עכשיו מעריצי הסדרה כבר יודעים איפה אנחנו, והם אולי יזכרו שכשקארן הלכה לעולמה, בובי חש צער כל כך גדול על מות אהובתו, שבמשך חודשים לא היה מסוגל להפשיר את הזיטי שבישלה והקפיאה. הזיטי אל-פורנו (אפוי) של קארן בקלה – וזיטים אחרים – הוזכרו פעמים רבות במהלך שש עונות הסדרה. למשל זה של ג'אניס, אחותו של טוני סופרנו שהתחתנה לבסוף עם בובי, אבל הילדים של בקלה לא התלהבו ממנו במיוחד.
כשלחבר שלנו, חובב בישול איטלקי והסופרנוס גם יחד, היתה יום הולדת, קנינו לו במתנה את ה-Sopranos Family Cook Book, השילוב המושלם בין השניים. כשהגענו אליו עם המתנה, ביקשתי דף ועפרון והעתקתי בלי בושה שני מתכונים משני צדי הדף. הדף הזה, כתוב בעפרון דהוי, נמצא עדיין בידי. בשנים שחלפו מאז הוא שימש לבישול זיטים אפויים רבים וטובים. את המתכון שרשום בצד השני של הדף, עוף בתנור עם תפוח אדמה, אורגנו ולימון, הכנתי רק פעם אחת. כנראה שלא יצא משהו. אצלנו בבית זיטי הפך לסוג של מס נסיעות – לפני שאני נוסע לחו"ל לבדי, אני מבשל כמות נאה שמחזיקה את אשתי במשך כמה ימים.
זיטי אפוי הוא מאפה פסטה שבגרסתו המלאה יכול לפרק סוס, או לפחות את בובי בקלה, שהוא אדם לא צנום, למי שמכיר – לא פחות מארבעה סוגי בשר וארבעה סוגי גבינה עוטפים את הפסטה. בגרסתו הצמחונית (הזיטי של ג'אניס), הוא כאמור לא מספק ילדים. הגרסה שלי היא גרסת הביניים, שהגעתי אליה בניסיון לפשר בין השאיפה לא לפרק סוס מצד אחד, אך לספק את הסועד מצד שני. ההבדלים בין הגרסאות הם למעשה ברוטב, כך שמי שרוצה לנסות את הגרסאות האחרות יוכל – אסביר בהמשך.
