בקיץ לפני שנה וחצי שברתי את הרגל בתאונת ספורט מטומטמת ואת כל יולי ביליתי עם גבס. מה שאומר שנעתי בין הספה בסלון למיטה הלוך ושוב, ואת זמני כיליתי על נטפליקס ובפיתוח התמכרות חביבה ליוטיוב. עשיתי דוקטורט תיאורטי בשיפוץ ושחזור רהיטים, פרויקטי DIY וצפיתי בהמון סרטוני אוכל. ואז גיליתי את האוכל הקוריאני.
זו הייתה שנת 2000 והייתי בכיתה יא'. החברים שלי ואני נהגנו לצאת בערבים לבית קפה בגבעתיים, שם שרצנו שעות והרגשנו כמו גדולים. בקיץ גמענו כוסות גדולות של קפה ברד מתוק להחריד ובחורף שתינו ליטרים של מרק בטטה. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל בתחילת המילניום מרק בטטה היה דבר גדול, ביחד עם כל דבר בטעם פסיפלורה. הוא הופיע בכל מקום ובכל בית קפה והיה כבד, מלא בקלוריות ולא הכי אנין, אבל בשביל קבוצה של ילדים בני 17 הם הרגישו כמו העולם הגדול שמחוץ לבית. אחרי כל השנים האלו אני עדיין זוכרת את ההרגשה של להזמין אותו בפעם הראשונה. הרגשתי כל כך בוגרת ומתוכחמת שבמרחק 20 השנים שעברו אני רק יכולה לחבק את עידית בת ה-17 ולגלות לה שהעולם מתוחכם יותר מזה.
לפני 11 שנים וקצת המתכון הזה עלה לראשונה לאתר. ירד גשם, עשינו בייביסיטר על האחיינית הקטנה שלי (היום היא כמעט בת 14 ינעל העולם) והכנו את המרק הזה. מצחיק אותי לראות כמה הצילומים שלי היו אז גרועים וכמה סירים הייתי מוכנה ללכלך בשביל מרק אחד מסכן. להכין ציר מראש? אולי לעידית של 2008 היה זמן לזה, אבל Ain't nobody got time for that היום.
"אמא אפשר נזיד?" זו שאלה שהבן שלי אוהב לשאול בגלל שתי סיבות: הוא אוהב להגיד "נזיד" והוא ממש אוהב לאכול אותו. אני לא מאשימה אותו, זה טעים בטירוף.
בשיא החורף אני מכינה נזיד עדשים כתומות פעם בשבוע והוא מתחסל תוך כמה ימים קטנים. אם תקראו את רשימת המרכיבים בטח לא תבינו למה קראתי למרק הזה נזיד, כי יש כאן ליטר מים, אבל במהלך הבישול העדשים שותות את רוב המים ואנחנו נשארים עם מעט מאוד נוזלים. העדשים הכתומות עובדות כאן נהדר כי הן כמעט מתמוססות לתוך הנוזלים, והתוצאה סמיכה וטעימה כמו שנזיד צריך להיות (טוב, די להגיד נזיד!)
בואו אספר לכם שוב על דחיינותי (מרוב שאני נוטה לדבר כל זה, אולי כדאי שאעשה כבר תגית וזהו). אז יש לי דחיינות קשה, כל דבר שאני יכולה לדחות לאח"כ – יידחה.
באחת הפעמים האחרונות בהן הייתי אצל רפי הירקן שלי ועשיתי את הקנייה השבועית, התבאסתי מהכרוביות שלא נראו משהו ושאלתי אותו אם זה מה יש. "את חברת מועדון" הוא אמר לי ושלח את העובד שלו להביא לי כרובית vip. היא באמת הייתה מהממת, כל כך מהממת שהלכתי הביתה וצילמתי אותה. ואז השארתי אותה על השיש ליומיים, ואז העברתי אותה למקרר ואז היא עמדה שם והסתכלה עלי בכל פעם שפתחתי את המקרר, בעודה מתמקמקת לאיטה.
מתישהו היה לי חבל לבזבז את הכרובית היפה אך הפחות רעננה הזאת, לכן חסתי עליה ועשיתי לה המתת חסד בתוך סיר מלא במים רותחים. זתומרת, הכנתי ממנה מרק.
כל הקלישאות על שנה ראשונה בגן נכונות – חום, וירוסים ועוד דברים שלא אפרט עליהם גורמים לקטנה ולנו לבלות הרבה בבית ביחד. מתישהו זה נמאס לי והרמתי טלפון לטל המדקר שלי. עכשיו, אני בנאדם מאוד קונבציונלי ורציונלי, אבל דיקור באמת עוזר לי בכל מיני מקרים (ובחלק לא) ואני מכירה את האיש כבר שנים. "מה היא אוכלת?" הוא שאל ואתי ואמרתי לו שלביבות גבינה, בטטה, קציצות, נו כל מה שילדים בני שנה אוכלים. "ומה עם מרק? היא חייבת לאכול כתומים ועדשים, תעשי לה מרק כזה, זה יחזק אותה". אז עשיתי, והוא היה נורא טעים לכולנו. ומה עם התינוקת? היא גם אהבה והתעקשה לאכול אותו לבד, אז גם הרצפה אהבה אותו וגם הקיר והדלת של הארון. העיקר שתהיה חזקה ובריאה.
זה המרק הכי פשוט בעולם, אבל הו בוי, כמה שהוא עושה טוב. לא חייבים לטחון אותו, אני לא תמיד עושה את זה, אבל שימו לב שאם אתם בוחרים לא לטחון, תשקיעו בקיצוץ יפה ושווה של הירקות.
מתכון שני מתוך הטור של עידית ב-mako – מרק דלעת מתובל. הולך להיות גשום החל ממוצ"ש, אז אם היינו במקומכם, היינו מתארגנים על חתיכת דלעת מהירקן (ומלא שום).
