הרומן שלי עם חטיפי אצות התחיל לפני 15 שנה, לפחות. אבא שלי היה נוסע המון למזרח ומביא משם חטיפי אצות. למה? לא ברור, כי אף אחד לא ביקש ממנו או ידע מה זה. אבל הוא היה מביא והחבילות האלו היו תמיד משהו שהיה בבית. בתור ילדה הייתי מביאה כאלו לפעמים לבית הספר, לנשנש, והיו צוחקים עלי שיש לי יְרֹקֶת בשיניים.
עם השנים הנסיעות למזרח פחתו וחטיפי אצות זה משהו שהייתי מקבלת פעם בהמון זמן כשמישהו נוסע לחו"ל ועובר בצ'יינהטאון, או מזמינה מחו"ל. למעשה, זה היה כך עד לפני כשנה-שנתיים, אז התחילו לייבא באופן מסודר לארץ חטיפי אצות שנמכרים בחנויות אסייתיות, חנויות טבע ומכולות שוות. הסוג הנפוץ ביותר שנתקלתי בו הוא של Laverland Cruch הקוריאניים ומדובר בסוג היותר רחב ושומני של חטיפי האצות. יחסית קל למצוא אותו אם יודעים איפה לחפש, אבל המחיר שלו לחבילה גדולה של 9 חבילות קטנות יותר נע בין 22 שקלים (הכי נמוך שמצאתי בחנות הקבועה שאני קונה בה מוצרי מזווה ברמת גן) ל-32 שקלים במעדנייה יקרה להכעיס שיש לה כמה סניפים בתל אביב. אגב, הסוג שאני אוהבת יותר הוא הסוג היפני של אצות מאורכות יותר, לא שומניות ומפוצצות באומאמי. מבין שני הסוגים האלו, אנחנו נכין את הסוג הקל יותר להכנה – הסוג הקוריאני.
