בשנים האחרונות המטרמורפוזה שעוברת עלי הפכה אותי ממישהי שרק רצתה ללכת למסעדות ובתי קפה, לכזו שהמחשבה על לצאת למסעדה מעוררת בה מידית את השאלה: "אני חייבת?" זה לא מניפסט נגד מסעדות, אלא הבנה של גיל 40 פלוס שלא תמיד מספיק טעים לי כדי להוציא כל כך הרבה כסף. אחרי ההקדמה הזאת, אספר שיצא לי להיות … להמשך קריאה
בדצמבר 2008 מרתה סטיוארט גרמה לי לפרסם כאן את הפוסט הראשון שלי (שלנו, פעם זה היה בלוג זוגי), והנה 16 שנה אח"כ היא גורמת לי לחזור מהקיפאון ולכתוב כאן כמה מילים לכבודה. לפני המון שנים לא ידעתי לבשל, וגם לא לאפות. הייתי סטודנטית, גרתי לבד וצפיתי בטלוויזיה על ספה לא נוחה. לראשונה בחיי התחברתי ליס … להמשך קריאה
סלט עדשים שחורות הוא בעצם סופר סלט בזכותן, כי הן מוסיפות חלבון, סיבים וברזל, ואם זה לא מספיק הן גם הופכות את הסלט להרבה יותר משביע. מה גם שיש משהו סופר חגיגי בסלט עדשים שחורות מלא בירוקים מנצנצים וגרעינים פציחים ואני מאוד אוהבת להגיש אותו בארוחות חגיגיות.
הסלט הזה חוגג את האביב עם שני הכוכבים הגדולים שלו (אחרי שום ירוק טרי) – הפול הירוק והארטישוק, אבל בעצם אפשר לאכול אותו בכל עונה כי אנחנו הולכים לרמות ולהשתמש בבצ'יטים של עולם האוכל – קפואים ושימורים. נכון, עונתיות ואוכל טרי זה חשוב, אבל מותר מדי פעם לעשות את החיים קצת יותר קלים ולהשתמש במוצרים שמישהו אחר טרח עליהם עבורינו. במיוחד אם יש לנו עוד עשרים מנות אחרות להכין לסדר פסח.
לוח השנה מראה שיש עוד 8 ימים שלמים עד החורף, לכן אני הולכת לרכוב על העונה המתקראת "סתיו" עד הסוף ולתת לכם מתכון לסלט שמקפסל לי את 4 האותיות האלו לתוך קערה. לא פסחתי על אף קלישאת שלכת: ירקות כתומים, גרעיני חמנייה, עלים וגם רוטב שמבוסס על מיץ קלמנטינה. רק חסר הפאמפקין ספייס, אבל זה באמת לקחת את הסלט הזה צעד אחד יותר מדי.
טיקטוק זה מקום מופלא. באמת. אין שם רק ריקודים וזילניאלס זעופים (ובכן יש, אבל הם לא ממש בפיד שלי), אלא גם מלא דברים שיעניינו כל אחד עם שתי עיניים ולב. ברגע זה זו הרשת החברתית האהובה עלי שגוררת אותי לשעות של שיטוטים שמצליחים גם להצחיק אותי וגם ללמד אותי דברים.
באמאשלי החג הזה בא לי טוב. לא שהיו לי תכניות גרנדיוזיות השנה, תכננתי לעשות פה בבלוג כל מיני דברים קטנים ולא מסובכים, אבל מצב הביטחון והפנים שלנו הוא על הפנים, שפשוט יצא לי כל החשק. דחיתי כל השבוע את ההעלאה של המתכון הזה, אבל הזמן מתחיל להיגמר – אז בסלט ננוחם.
היי, חזרתי מהחופשה שנכפתה עלי. למי שלא עוקב אחרי באינסטגרם, שברתי את הרגל וסונדלתי (חה!) למשך כל הקיץ, אותו העברתי ברובו על הספה מול נטפליקס (המלצות צפייה בפרטי, רובן מתחילות בדראג ונגמרות ברייס). זה די תקע אותי ואת התכנונים שלי לגבי התוכן שהיה אמור לעלות בקיץ לבלוג, אבל לא נורא – לפחות החגים לפנינו! אני צוחקת, לפנינו באופן חד פעמי אסופת חגים לא רלוונטיים וסגר שעושה לי פלאשבקים לאביב האחרון, אותו בילינו אחד על הראש של השנייה ובתכנון סדר יומי שהתפוגג מול מסכים מרצדים.
תשמעו, לא ציפיתי שיהיו פה כל כך הרבה מתכונים עם קופסאות שימורים, אבל מתברר שהיד שלי ניגשת אוטומטית לארון כשאני רוצה חומוס, שעועית, או עגבניות מרוסקות. ותפסיקו לעקם את האף, זה לא שאני מכינה לכם משהו מפטריות שרי פרוסות ומשומרות, אלא בעיקר מקטניות שמישהו אחר חסך לי את ההשרייה והבישול שלהם, או עגבניות שמישהו אחר קילף בשבילי. עכשיו כשכיסינו את זה, אפשר להמשיך הלאה.
יש בסלט הזה מעט מרכיבים כמו שאני אוהבת, וכולם ביחד עובדים מעולה אחד עם השני מבחינת טעם ומרקם. בקיצור, אני סופר מרוצה ממה שיצא לי. רציתי במקור לשדך לו רוטב אבוקדו קרמי אבל לא הצלחתי להגיע למרקם שריצה אותי. אז הלכתי על השילוב הישן והטוב של שמן זית וחומץ, וזה עבד נהדר.