לפני 6 שנים, כשעוד עבדתי ב"אוכל טוב" של מאקו, הגיעה אלי הביתה שפית אביבית פריאל אביחי (אוזריה) ובילתה איתי צהריים כיפיים בהן היא בישלה ולימדה אותי איך לנצל שאריות אוכל מהמקרר בעוד אני צילמתי ואכלתי לה את הראש עם שאלות. אחד המתכונים שהיא לימדה אותי היה ניוקי משאריות אורז, מתכון שפוצץ לי את הראש בפשטות ובגאונות שלו. בלי תפוחי אדמה (מבושלים בקליפתם ועל מלח כדי שיהיו יבשים) אלא עם אורז פשוט ולבן שחיכה במקרר בסיר ישן של סבתא שלי. כדי להכין את הניוקי טוחנים את האורז, מוסיפים חלמונים, מלח, שמן וקמח וזהו, יש ניוקי פשוט ומהיר. האורז שהשתמשנו בו הוא מהסוג המאודה (בלי שמן, 2 כוסות מים על כל כוס אורז) ובסמטי, אבל ראיתי ברשת גם מתכון שאביבית השתמשה בו באורז עגול.
אורז
אורז מטוגן
קשה לי לזרוק אוכל, למרות שאני עושה את זה לא מעט. כל שקית כוסברה שנרקבה לה במאחורה של המקרר גומרת עלי, כל שארית מרק שאנחנו כבר לא יכולים להסתכל עליו ונשארת בבדידותה בתוך סיר במקרר הורגת אותי. אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כסף בכל חודש על קניות אוכל + אוכל בחוץ שזה פשוט כאב לב. בגלל זה, אני משתדלת בכל הכוח לנצל שאריות ולהפנות אותן לכיוונים חדשים. כבר כתבתי בעבר שאני אוהבת לדחוף לטורטייה שאריות עוף, בשר או ירקות צלוים – לגלגל לבוריטו או לקפל לטאקו ולהוסיף לה כל מיני ממרחים או עלים שיש לי במקרר (קבלו: מתכון לטאקו כרובית ורעיונות מה לעשות עם טורטיות). ירקות עצובים אני בד"כ הופכת למוקפץ, עגבניות רכות מדי נטחנות והופכות אצלי לסלסה, דיפ או רוטב עגבניות ועצמות או שאריות עוף הופכים לציר או מרק. גם כשאני משתמשת בירקות אני מנסה להשתמש ברוב החלקים שלהם – כמו הגזע של הכרובית והברוקולי, העלים של השומר או הרגליים של הפטריות. בקיצור, לא חייבים תמיד לזרוק, בעיקר כשזה חוסך כסף ומשאבים. הדו"ח השנתי של ארגון לקט ישראל שיצא לפני יומיים מעלה שמשפחה ישראלית ממוצעת זורקת מזון בשווי 3,200 שקל בשנה, שזה תשלום של חודש בגן פרטי לדוגמה, וששווי המזון האבוד בישראל בשנה עומד על 19.7 מיליארד שקלים. זה פסיכי, בעיקר בהתחשב בעובדה שכחמישית מתושבי המדינה סובלת מחוסר ביטחון תזונתי. אני חושבת שזה זמן טוב להשתמש במם הזה. יום שלישי הבא (ה-12.3) הוא יום צמצום בזבוז המזון. אני ממליצה לכם להיכנס ללינק הזה וללמוד איך אתם גם יכולים לעזור.
פוקה (Poke)
טרנדים הם עניין קצת מטופש. אומרים לך מה מגניב באותו הרגע, ובאופן אוטומטי כולם חייבים לאהוב אותו. כשהטרנד יוצא מהאופנה, פתאום לא מבינים על מה הייתה ההתלהבות וכשהוא חוזר לסיבוב שני, כולם מתלהבים ממנו שוב. דוגמאות עדכניות: שרשראות קולר ואופנת ניינטיז, מלבי, רגאטון, נעלי סטן סמית' וריבוק לבנות.
בהרבה כתבות של חיזוי טרנדים ל-2015 כיכב הפוקה (Poke, שהוגים אותו בעצם פוקיי). ואם זה כיכב בתחזיות של 2015, זה אובייסלי יגיע לארץ ב-2016. מדובר במנה שמגיעה מהוואי (מה שהופך אותה להוואית? הוואינית?) שמשלבת בין אורז לא חם, דג נא במרינדה שמבוססת על סויה ותוספות של ירקות ולפעמים פירות. מסעדונת של פוקה, שקוראת לעצמה "פוקי" (על מה חשבתם לעצמכם, זה שם נפיץ מדי!) נפתחה לאחרונה באבן גבירול בתל אביב ויש מצב שכמה סושיות עוד ירכבו על הגל הזה עם הגרסאות שלהן.
קציצות עם אורז ועלי גפן
אם אני יכולה לסכם במילה אחת את הריח שאופף את חיי בשבועות האחרונים, היא חייבת להיות "שום". ובשתי מילים "שום ירוק" שזה הדבר הכי טוב שקורה בכל מרץ-אפריל, אחרי שעון הקיץ. אתם יודעים מה, אני מקדמת את השום הירוק ללפני שעון הקיץ. וזה שהשום כאן אומר שגם הפול כאן, והאפונה העדינה וגם עלי הגפן. המתכון הזה התפרסם בטור שלי ב-mako לפני שנתיים וזה בגדול מה שכתבתי אז:
עשיתי את המעשה הלא אחראי וקניתי חצי קילו עלי גפן במחשבה שאצליח למצוא את הזמן לעמוד ולגלגל סיר ענק של עלי גפן. העריצוציק הקטן שלי סיכל לי את התכנית בכל פעם שאפילו רק חשבתי עליה ויצא שחיפשתי דברים אחרים לעשות עם הר עלי הגפן שישבו לי במקרר.
וככה התגלגלתי למתכון המקסים של הילה מ"ביסים" שהכינה אורז מתובל בעלי גפן שנותן טעם של עלי גפן מגולגלים, ללא המאמץ שבגלגול. קוצצים עלי גפן אל תוך האורז, מבשלים אותו יחד עם רכז רימונים ודבש ומקבלים מנת אורז חמצמצה עם המון טעם. לאורז הזה שידכתי קציצות עם טעמים משלימים של עגבניות, רימונים ודבש. יצא בובה.
אורז עם הפתעות
לפני כחודש, הוזמנו למפגש בלוגרים שאורגן על ידי 'יד מרדכי' שהוקדש לשמן זית. המפגש התחלק לשני חלקים: סדנה שבה למדנו לבשל עם המוצר וטעימה מודרכת של שמנים מזנים שונים. מתברר שגם שמן זית עובר טעימות מקצועיות עם כללים ברורים. למשל, למדנו ששמן זית צריך לטעום בטמפרטורה של כעשרים ושמונה מעלות, לכן חיממנו מעט את הכוסות בעזרת הידיים. עוד למדנו שצבעו של שמן הזית לא מעיד דבר על איכותו, אך מכיוון שאנשים נוטים לשייך שמן צלול לאיכות, טעימה מקצועית נעשית בכוסות אטומות.
האמת היא שלטעום שמן זית נקי, ישר מהכוס, זה קצת מוזר. כשהשמן מגיע לבד, ולא כתבלין, הטעמים שלו מאוד מודגשים, ובתוכם יש גם מרירות וחריפות (בעיקר בגרון). וגם טעם של דשא. לכן, אפילו טועמי שמן זית מקצועיים לא טועמים יותר מחמש דוגמאות במכה. מי שמתעניין יותר בטעימת שמן הזית מוזמן לקרוא את הפוסט המפורט (ובעל התמונות המעולות) של רותם.
החלק השני, כאמור, היה סדנת בישול צרפתי שהונחתה על ידי חיים סלמון (כן!), שהוא השף של בית הקפה השכונתי שלנו. בסדנה הכנו שלל בשרים ותוספות שמתוכם בחרנו להביא לכם מתכון אחד שבלט מעל כולם – אורז עם בצל, גזר, צנוברים וחמוציות – או בקיצור, אורז עם הפתעות. אם תרצו לפגוש את המנות האחרות שהכנו, תוכלו לבקר כאן.
הצעת הגשה: אורז מאודה עם אפונה, טונה ואצות
הצעת הגשה הוא מדור שמטרתו היא לתת לכם רעיונות איך לשדרג את המאכלים היומיומיים שלכם למשהו קצת יותר מעניין ופחות רגיל. ערבוב של כמה מרכיבים רגילים שלא דורשים הכנה מסובכת מדי יכול תמיד לרענן כל מנה עייפה ולעוסה. את הפוסט הראשון תחת הכותרת הזאת (פסטה עם צימוקי עגבניות) פרסמנו בינואר ושם די הפסקנו, אבל ננסה לחזור אל התלם ולתת לכם עוד הרבה רעיונות נחמדים מהמטבח שלנו.