לוח השנה מראה שיש עוד 8 ימים שלמים עד החורף, לכן אני הולכת לרכוב על העונה המתקראת "סתיו" עד הסוף ולתת לכם מתכון לסלט שמקפסל לי את 4 האותיות האלו לתוך קערה. לא פסחתי על אף קלישאת שלכת: ירקות כתומים, גרעיני חמנייה, עלים וגם רוטב שמבוסס על מיץ קלמנטינה. רק חסר הפאמפקין ספייס, אבל זה באמת לקחת את הסלט הזה צעד אחד יותר מדי.
חסר קרדיט להרבה גאונים (וגאונות) בעולם הקולינרי: מי שהפרידה לראשונה ביצים ובדקה מה קורה כשמקציפים כל אחד בנפרד, מי שניסה להקציף את המים של החומוס, מי שחיבר בין חמאת בוטנים לשוקולד ומי שחשב על לשלב עוף ופירות מתוקים. לא חסרות דוגמאות למנות מעולות שמשלבות בין השנייה (טנזיה, עוף בשזיפים, עוף בפירות יבשים ועוד דוגמאות מהאתר הזה ממש שלינקים אליהם תמצאו בסוף הפוסט) ולפעמים כיף לצאת מהשגרה ולעשות שילובים כאלו לארוחת הערב.
מתישהו בקיץ קרה לי דבר מעצבן. חתכתי תפוח שקניתי בסופר – והליבה שלו הייתה שחורה. אז לקחתי עוד אחד וגם הליבה שלו הייתה שחורה וכך עם שאר הערימה שקניתי שם. אני בד"כ נמנעת מלקנות פירות וירקות בסופר, אבל לפעמים אין ברירה, וכשהילדים לחוצי התפוחים שלי צריכים שיהיו תפוחים בבית – אקנה אותם גם בסופר אם אין ברירה. אחרי כמה ימים סיפרתי את מה שקרה לרפי הירקן שלי, שלא היה מופתע בכלל. "אלו תפוחים מקירור, את לא יודעת? הם יושבים שם משנה שעברה. הנה, קחי גאלה שכרגע נקטפו". ידעתי שהתפוחים בסופר מקירור, אבל המילה "שנה" די סחררה אותי. איפה כל הוויטמינים שלהם נשמרים, גם בקירור? למה שאתן לילדים שלי משהו שחיכה להם שנה במקרר?
מזמן לא העליתי מתכון של מנה עיקרית חמה, מה שאני אוהבת לקרוא לו "אוכל אוכל". קינוחים וסלטים ומקושקשות פלאפיות זה טוב ויפה, אבל צריך מדי פעם לשים גם אוכל על השולחן ולהפסיק לנשנש. ולפעמים, כשקשה לצאת מהבית ועדיין רוצים משהו חם ומשביע – זה זמן לפנות אל מתכוני המזווה. יש לי ארסנל של כאלו שאני אוהבת לתחזק, מה שנקרא – פתחתי שתי צנצנות וזרקתי למחבת, שמתבססים כולם על מצרכים שאני שולפת מהארון/פריזר/מקרר שתמיד יש לי. אם אני רוצה ממש להשקיע אני גם מפשירה לכבודם משהו מראש או קופצת רגע לקצב ליד הבית, אבל לב המתכון מבוסס על מצרכים שתמיד יש לי בבית. מכירים את הרשימות האלו של "דברים שכל חובב בישול חייב שיהיו לו במזווה" שכוללים בדרך כלל 10-15 מצרכים שאמורים לשדרג את מה שמבשלים או להפוך את החיים לקלים יותר? אז יש לי הכל. מכל רשימה אי פעם שהתפרסמה. כי אם המזווה שלי לא מתפקע עד אפס מקום בשימורים, צנצנות ושקיות לא מזוהות של מרכיבים שפעם קניתי – אני לא מרגישה בנוח.
אז ראש השנה. האמת, עד שלא הכרתי את המשפחה של בעלי בכלל לא ידעתי שעושים מראש השנה כזה עניין גדול. זה לא שלא חגגנו במשפחה שלי, אבל זו אף פעם לא הייתה ארוחה בסדר גודל של סדר פסח – ראשונות, עיקריות, סלטים, עוגות. הפקה.
לצד הצלי החגיגי או הסלמון החגיגי לא פחות, בדרך כלל כולם מכינים גם עוף, שיהיה. את המנה הזאת תכננתי להעלות לכאן כבר ממזמן, אבל מאחר שהיא משלבת גם תפוחים וגם דבש (וגם שומר!) – מרוח עליה "ראש השנה" מכל כיוון, אז שמרתי אותה לעכשיו.
רציתי להכין עוף בשומר כבר הרבה זמן, אבל אחרי שדנה חברתי הכינה את העוף בשומר של חלי ממן (כן, זה לינק לחלי ממן, אתם רואים טוב) בחורף האחרון, שהיה הצלחה מסחררת – נדלקתי סופית על הרעיון. אבל מה, לא היה לי כוח לטיגונים, ועוד של כרעיים של עוף במחבת (למרות שאני לא פוסלת את הז'אנר, הנה מתכון אש של הילה מביסים באותו העניין) וחיפשתי משהו שאפשר לדחוף לתנור ולשכוח ממנו. התגלגלתי אל המתכון הזה של מרתה שהתאים לי בול. עם הזמן ניקיתי אותו ופישטתי אותו עד שהוא הגיע לגלגול הנוכחי שלו. ואמרו אמן.
הפוסט הזה נכתב בשנתיים איחור. במהלך הטיול שלנו בארצות הברית הגענו לממפיס, טנסי. אחרי ביקור בגרייסלנד, בו וויתרנו על זוועות המזנון וחזרנו העירה מורעבים, נכנסנו לאחד הברים ברחוב ביל והזמנו Pulled Pork – כתף חזיר שעושנה באיטיות למשך כמה שעות עד שהבשר נמשך מהעצם בקלות, פורקה, עורבבה עם רוטב ברביקיו והוגשה בלחמנייה. כשחזרנו לארץ, שחזרנו את המנה אבל עשינו Pulled עוף – במקום לעשן בישלנו (אפשר גם לאפות) את העוף, וזה עבד מעולה. מאז לא הבטנו לאחור. נראה לנו הולם שבשבוע בו מציינים 35 שנים למותו (?) של אלביס, נעלה את הפוסט הזה.
ראשית כל, הודעה משמחת: מחר, יום שישי, נתארח בתכנית הבישול של אייל שני וחיים כהן בערוץ 2, מבשלים ביחד. בכל תכנית מתארח צמד חובב-אוכל במטבח של שני או כהן ומבשל איתם יחד. אז הפעם אלו אנחנו שמתארחים אצל אייל שני ומבשלים איתו מגוון מנות שכולן מבוססות על רוטב… עגבניות כמובן.
התכנית תשודר כאמור בערוץ 2 בשעה 18:30. אנחנו מאוד נהנו לעשות אותה, מקווים שתהנו לצפות. מי שרוצה לצפות בתכנית ולא מסתדרת לו השעה, יוכל לצפות בה דרך האתר של התכנית ונעדכן אתכם כשהיא תעלה לאתר.
עדכון 1.4.11: התוכנית לא תשודר הערב. נעדכן אתכם כשנדע על מועד שידור חדש.
ועכשיו למתכון. את המתכון הזה קיבלה עידית מחברתה לנה, ועל כן הוא מכונה אצלנו "העוף של לנה". חזה עוף מוקפץ בחלב קוקוס עם בוטנים שהולך מצוין עם אורז לבן. מה שטוב במתכון הזה הוא שמאוד קל להכין אותו ודרושה חצי שעה לכל היותר כדי לסיים את ההכנה, כך שאפשר להכין אותו במקביל לבישול האורז.
בשישי בבוקר לקחנו את הכלבה ונסענו לנמל תל אביב. היה זה בוקר בהיר וחמים והסתובבנו בהנאה בנמל, בין כל בתי הקפה והאנשים. חשבנו לשבת גם אנחנו בבית קפה ולאכול ארוחת בוקר קלה, אבל למרות השעה המוקדמת, כל בתי הקפה שנראו לנו היו עמוסים לעייפה. לא אמרנו נואש ונכנסו אל שוק האיכרים. עברנו בין כל הדוכנים והסתכלנו על התוצרת, מחפשים קצת ירקות הביתה וקצת אוכל לעכשיו. קנינו עגבניות שרי מזן שוקוליטוס (זן של עגבניות מתוקות בצבע חום אדום), גבינת עיזים ובגט קטן, ועשינו פיקניקון על רציף העץ ליד המים.
לבית קנינו שקית מלאה בפטריות שיטאקי שנקצצו והוקפצו עם עוף לכדי המנה הבאה (מבוסס על מתכון של תמי סירקיס, עם שינויים שלנו).
כשההורים של ערן היו צעירים, הם גרו כמה שנים בצפון איטליה. שם, בזמן שאבא של ערן למד איך מתכננים בניינים, אמא של ערן עבדה בשלל עבודות כדי לפרנס את הזוגיות. בין השאר, היא עבדה כאו-פר במשפחה בריטית שגרה במילאנו. שם, אצל אב המשפחה, היא למדה את סודות הבישול הזריז. לא, לא מה שידוע לשמצה בשם "אוכל מהיר", אלא בישול פשוט וטעים, שמסתמך על מרכיבים טובים ולא מצריך לבלות חצי יום במטבח. המתכון הזה מוגש מזה שנים בארוחות שישי בבית המשפחה והוא הולך מצוין עם תוספות כמו אורז, פידאוס (אטריות קצרות), תפוחי אדמה או בקיצור הכל.
