אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפסח ובראש השנה זה את החרוסת המהרסת של אמא שלי, דורית, שהיא בערך הדבר הכי ממכר בעולם אחרי גרנולה חמה מהתבנית. בכל שנה היא מכינה גלונים על גלונים של הטיט המתוק הזה ומחלקת בצנצנות לכל המשפחה. אני מקבלת בדרך כלל צנצנת גדולה שמגיעה עם האזהרה – "תזכרי, זה נורא משמין!", אותה אני מיד מתייקת בפח האשפה של הזיכרון שלי וצוללת לתוך הדבר הטעים הזה.
כמו כל מתכון עדתי טוב, חרוסת היא מנה בעלת אינספור מתכונים. וכמובן, המתכון של אמא/דודה/סבתא שלכם הכי טוב, אבל החרוסת של אמא שלי היא הכי טובה בעולם, זה מוכח אמפירית-מחקרית ע"י מכון נרקיס כ"ץ ואין מה להתווכח עם עובדות.
כמו כל מתכוני האמהות הטובים, המתכון הזה נעשה ביד חופשית, בלי מידות מדויקות ועם הרבה אלתורים לפי הטעם. ניסיתי לכמת את המרכיבים ככל האפשר, אבל קחו הכל בערבון מוגבל ועם שיקול דעת בריא.