זו הייתה שנת 2000 והייתי בכיתה יא'. החברים שלי ואני נהגנו לצאת בערבים לבית קפה בגבעתיים, שם שרצנו שעות והרגשנו כמו גדולים. בקיץ גמענו כוסות גדולות של קפה ברד מתוק להחריד ובחורף שתינו ליטרים של מרק בטטה. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל בתחילת המילניום מרק בטטה היה דבר גדול, ביחד עם כל דבר בטעם פסיפלורה. הוא הופיע בכל מקום ובכל בית קפה והיה כבד, מלא בקלוריות ולא הכי אנין, אבל בשביל קבוצה של ילדים בני 17 הם הרגישו כמו העולם הגדול שמחוץ לבית. אחרי כל השנים האלו אני עדיין זוכרת את ההרגשה של להזמין אותו בפעם הראשונה. הרגשתי כל כך בוגרת ומתוכחמת שבמרחק 20 השנים שעברו אני רק יכולה לחבק את עידית בת ה-17 ולגלות לה שהעולם מתוחכם יותר מזה.
