יותר מדי אנשים עושים מעוגת גבינה פרויקט – גם אני, מודה. עשו ממנה איזה מפונקת – צריכה רק גבינות שמנות, תחתית בצק פריך, סביבה עתירת אדים, עטופה בנייר עיתון רטוב. מותר לפתוח את התנור, אסור לפתוח את התנור, מנמיכים את התנור אחרי 17 דקות, תוקעים כף עץ עד לצינון ושמים בבלילה עין של סלמנדרה וריס של חד קרן. די, גמרתם אותי עם החוקים האלו, כולה רציתי לאכול חתכת עוגה עם הקפה.
לפני בערך שנתיים רצו ברשת כמה סרטונים ויראליים של עוגת גבינה יפנית רוטטת עם Jiggle לא מהעולם הזה. חלקן היו עוגות יפניות, חלקן קוריאניות ואחד הסרטונים הוויראליים ביותר היה של קונדיטוריה בניו יורק שמוכרת עוגות בסגנון טאיוואני, אבל מה זה משנה – המונח "עוגת גבינה יפנית" השתרש וכלל כל עוגת גבינה רוטטת. המשותף לכולן? מלא ביצים, המון, כי בכל זאת הביצים נותנות את הגוף לעוגה.
גם גרסאות ביתיות החלו לצוץ בהמון בלוגים, והגיע הזמן שגם הבלוג הזה יעלה על העגלה הרוטטת הזאת! אובייסלי הגרסה הביתית מכילה הרבה פחות ביצים לכן רוטטת פחות, אבל היא אוורירית ונמסה בפה, כמו שעוגת גבינה אפויה אמורה להיות. אין פה תחתית בצק או עוגיות לעוגה, מה שהופך אותה לקלילה יותר. כמו כל עוגת גבינה אפויה אחרת, גם היא משתבחת אחרי יום במקרר, אז מומלץ להכין אותה מראש.
מה כבר אפשר לחדש בז'אנר עוגות הגבינה-פירורים השחוק לעייפה? ובכן? הייתי חייבת למצוא איזושהי דרך לשדרג את הפירורים הטעימים אבל המשעממים האלו. בואו לא נלך סחור סחור עם רמזים למה עשיתי, כי זה די ברור מהכותרת – אז הכנתי פירורים מעוגיות עבאדי, בגדול כי אני אדם סוטה. ניסיתי לעשות את זה כבר בשנה שעברה, כשעשיתי גם תחתית וגם פירורים עליונים מהעוגיות האלו, אבל משהו שם לא עבד בדיוק כמו שרציתי. השנה אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת, ואחרי כמה נסיונות הגעתי לפיצוח.
לא סתם טחנתי עוגיות מלוחות ופיזרתי על העוגה. התייחסתי לפירורים כמו קראנץ' – ההמצאה המעולה של הקונדיטורית האמריקאית כריסטינה טוסי, שהופכת קורנפלקס משמים לפצצה של טעמים. אם אתם זוכרים, לפני כמה שנים הכנתי בשיטה הזאת במבה קראנץ' (תנסו על אחריותכם, זה ממכר מדי), ובקראנץ' העבאדי הזה הפירורים הופכים לתענוג מלוח-מתוק שמשדרגים בטירוף את העוגה. כדאי מאוד מאוד לא לוותר על אבקת החלב במתכון, כי היא מעיפה את הפירורים מ"נחמדים" ל"פאאאק זה טעים". איפה קונים? לפעמים בחנויות מתמחות (פחות נפוץ) ובעיקר בשווקים ובחנויות "רוסיות".
התחתית היא בצק פריך רגיל של עוגות גבינה שהוספתי לו גרידת לימון שגם היא שדרגה בטירוף את הטעם; ובמלית, במקום לחזק בתמצית וניל את הטעם, השתמשתי באינסטנט פודינג וניל החדש של מאסטר שף, שיש בו גרגרי וניל אמיתיים, כאלו שממש אפשר לראות את הנקודות השחורות שלהם ולהרגיש את הטעם הוונילי בלי להוסיף תמצית וניל נוספת לבלילה.
אף פעם לא הבנתי איך עוגות גבינה הן להיט רק בשבועות. שמתי לב לזה בעיקר בתקופה שערכתי מתכונים ב"אוכל טוב". העלנו עוגת גבינה סתם באמצע השנה? meh, לאף אחד לא אכפת. עוגת גבינה בשבועות? טירוף של מאות אלפי צפיות ושיתופים. כאילו לאנשים כאן אין רצון חופשי והם מחפשים דברים על פי פקודה. ולמרות זאת, הנה מתכון לעוגת גבינה לקראת שבועות. המתכון הזה פורסם לראשונה בטור שלי ב-mako לפני בדיוק שנתיים ויש סיפור מהמם מאחוריו (וגם גרסה דיאטטית בסוף הפוסט!), אבל לפני זה, כמה מילים.
ההורים שלי גרים בבית איטלקי ישן ברמת גן, כזה שנבנה בשביל משפחה אחת עם כמה סעיפים בעץ המשפחתי, שהביאה חומרים מאיטליה ובנתה משהו שונה לגמרי בנוף המקומי על גבעה באמצע רמת גן. המשפחה הזאת הייתה משפחת אוטולנגי, אלו שהנכד שלהם הפך להיות קונדיטור ושף מפורסם באנגליה ובעולם. לפני שנתיים ראיינו ב-mako את יותם אוטולנגי ואחרי שהראיון התפרסם יצרתי איתו קשר וסיפרתי לו שגדלתי בבית של סבא וסבתא שלו. אני מקצרת פה והופכת סיפור ארוך לקצר, נפגשנו השבוע, האוטולנגים והנרקיסים בבית ברמת גן, וזה היה מרגש, מלמד וממש כיף. יותם התגלה כבחור חמוד וחם (שלא לדבר על אבא שלו, שהוא אחד האנשים המעניינים שאי פעם פגשתי) ויצאתי מהמפגש הזה לגמרי מזוגגת עיניים. את העוגה הזאת הכנתי לו, קצת בחשש, שהתפוגג אחרי שהוא ראה אותה ואמר "איזה יופי, אני מת על עוגות גבינה!"
חג השבועות בפתח ויחד איתו שטף של מתכוני גבינות מכל הסוגים. עוגות גבינה, בורקסים, קישים…
כשערן היה ילד, היו מחלקים בגן הילדים שלו עוגת גבינה אפויה שאף עוגת גבינה שטעם בחייו לא השתוותה לה. יכול להיות שהיא לא היתה כזו מיוחדת, אלא הוא פשוט זוכר לה חסד ילדות – אך אין ספק שהיא פתחה אצלו את האהבה לעוגות גבינה. אהבה שהגיעה לשיאה בפעם הראשונה שבה ביקר בניו יורק ואכל כל יום 'ניו-יורק צ'יזקייק'. ועידית? עידית סתם אוהבת עוגות גבינה.
לכבוד החג, בחרנו להביא לכם מתכון לעוגת גבינה לא אפויה, קלה להכנה ונטולת חשש קריסה בתנור. העוגה עשירה (מאוד) ומנוקדת בפיסות דובדבנים חמוצים-מתוקים. בתקופה זאת של השנה כשהדובדבנים רק מתחילים להופיע בחנויות, מאוד לא כלכלי לקנות כמות כל כך גדולה של דובדבנים בשביל המתכון הזה. לכן, אנחנו השתמשנו בדובדבנים משומרים ומגולענים. אם עדיין תרצו לשבור קופת חיסכון בשביל המתכון הזה, רוצו וקנו לכם צנצנת גדולה של דובדבני אמרנה מיובאים מאיטליה (אפשר להשיג בחנויות של פיינשמעקרים). לנו הספיקו דובדבנים משומרים רגילים. טיפ קטן: תשמרו את המיץ הדובדבנים המסונן. הוא טעים כתוספת ליוגורט, או לגלידה או סתם ככה עם כף.
כמובן שאת הדובדבנים אפשר להחליף בפירות אחרים, עם עדיפות לפירות יער: תותים, פטל, אוכמניות וכו.
מבוסס על מתכון של איילת הירשמן מהספר "יומן מטבח". מתאים לתבנית בקוטר 24 ס"מ (או 26 אם אין – היא תצא יותר נמוכה ושטוחה)
