תלוליות שקדים לפסח (ידועות גם בשם עוגיות שקדים לפסח, קבוצות שקדים, עוגיות שקדים ב-3 מרכיבים) הם מסוג המתכונים שמשום מה מכינים פעם בשנה. פסח מתקרב וכולם נזכרים בעוגיות ללא גלוטן – קוקוס, שקדים, בוטנים ומלכות החג – הנשיקות והפבלובה. תמיד מצחיק אותי שיש מועד לאוכל (שהוא לא מהטבע כמובן), למה אנחנו לא יכולים לחגוג על עוגת דבש ואוזני המן (עם נוטלה!) כל השנה? בטח שאנחנו יכולים, אבל ההרגלים האלו כל כך טבועים בנו שקשה לשחרר.
יש לי פינה חמה בלב לבצקים פריכים. הפוסט הראשון בבלוג הזה לפני עשר שנים היה טארט עגבניות של מרתה סטיוארט שעד היום אני מכינה באופן קבוע (ובעיניים עצומות) ונשארת נאמנה לבצק הבסיסי של מרתה. מדי פעם אני מנסה בצקים אחרים (בצקים אחרים = שינוי קטן במרכיבים, כי היחס של חמאה וקמח תמיד נשמר) ובדרך כלל חוזרת לבצק הבסיסי שלי, אבל הפעם יצא לי ג'קפוט. השתמשתי בבצק מספר הפאי של Four & Twenty Blackbirds, שם משתמשים בחומץ שנותן פריכות שלא תיאמן לבצק. השתמשתי בחומץ תפוחים כדי הוא ניטרלי בטעם לדעתי, אבל כל חומץ אחר יעבוד פה (חוץ מבלסמי).
אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו זה חשבונות אינסטגרם של אחרים, כאלו שאפשר לקחת מהם השראה, לפנטז על חיים לא שלך ולחמוד מהם כלי הגשה ומתכונים.
כזה הוא החשבון של אדוה אש, שהיא האישה הכי מוקפדת שפגשתי. יש לה את הכלים הכי מתוקים, היא עושה עבודות DIY יפהפיות, אופה חלות כוסמין מהממות ותמיד יש לה עוגיות מכמה סוגים בצנצנות גדולות על השיש. למי יש עוגיות מכמה סוגים על השיש במציאות? זה לא להאמין. ושלא תגידו שיש לה זמן לאפות, יש לה משרה מלאה, שלושה ילדים מתוקים, בן זוג וכלב שקוראים לו מאיר. בנוסף להכל, לאדוה יש בלוג מהמם בשם "אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו" על אפייה, יצירה והורות, היא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "אישה עם גישה" וגם המציאה את החג שאני מתכוונת לחגוג החל מהשנה הקרובה – המשפחתיאדה – שנחגג בסופ"ש האחרון של דצמבר וחוגג בצורה קריאטיבית את האהבה המשפחתית עם קישוטים, מתנות וקיר תמונות מהשנה האחרונה. כיף, לא?
הסלק המתוק והשום החריף מסתדרים נהדר באופן כללי, אבל הפעם שידכתי אותם בדרך קצת אחרת. בתחתית – ממרח שום ושקדים יווני (שנקרא גם סקורדליה) שעשוי ובכן, משום, שקדים ותפוח אדמה או לחם לבן ישן. אובייסלי השתמשתי כאן בתפוד במקום בלחם כי פסח וזה, אבל אני מרגישה שבאופן כללי הגרסה הלחמית הרבה יותר קלילה מהתפודית. מעל – סלקים צלויים מתוקים שלא צריכים כמעט תיבול חוץ מקצת שמן, מלח וחומץ.
הכי נוח לי לאפות סלקים בתנור על מצע מלח גס – זה נותן להם טעם מדהים של מדורה, זה חסכוני יותר (לא צריך לעטוף כל אחד בנייר כסף וקילו מלח גס עולה 2.07 שקלים) ופחות מלכלך לקלף את הסלקים אחרי האפייה מאשר לפני. בקיצור, ווין ווין. ברגע שהתחלתי לצלות סלקים בשיטה הזאת לא חזרתי אחורה.
נשנושים הם עניין רציני, אפילו שהם לא מצטיירים ככה ואני מקווה שאתם לוקחים אותם ברצינות הראויה להם. הגרסה הזאת היא דביקה, מתוקה, חריפה, מלוחה וממכרת עד אבדן שליטה. אה, ומתנה מעולה לראש השנה. זה מתכון ישן מהטור שלי ב-mako וזה מה שכתבתי עליו בשעתו:
רוטב הסרירצ'ה הוא התמכרות יחסית חדשה של העולם המערבי. הרוטב התאילנדי החריף הפך לכזה להיט בקליפורניה שאימת סגירת המפעל שלו גרמה לפאניקה רבתי ואנשים צבאו על המרכולים ורכשו לעצמם מלאים לשעת חירום. בארץ, הרוטב הזה פחות תפס, אבל עדיין אפשר למצוא אותו במכולות אסייתיות ואפילו בסופרים מצוידים. הוא עשוי מפלפלי צ'ילי, חומץ, שום, סוכר ומלח וממכר ברמות שקשה לתאר. אגב, אמורים להגות את שמו "סירצ'ה", אבל אף אחד לא באמת עושה את זה.
מכירים קראק פאי? אז העוגיות האלו הן קראק קוקיז, כי פשוט אי אפשר להפסיק לנשנש מהן. תשאלו את האחיין החמוד שלי שבמפגש משפחתי אחד ישב בשקט ליד צלחת מלאה מהן ופשוט חיסל אותן באופן ממוקד מבלי שאף אחד ישים לב.
קוראים להן במשפחה של ערן גוראייבס וזה מתכון משפחתי שנמצא אצלם כבר שנים, אותו קיבלתי מריטה חמתי. ואגב, צורת הירח של העוגיות היא חלק מהמסורת. אצלנו מכינים אותן בלי סיבה מיוחדת, אבל כשהבאתי אותן לעבודה לא מזמן מישהי אמרה לי שאלו בדיוק העוגיות שמכינים במשפחה שלה לשבירת הצום של יום כיפור. אז סמנו ביומנים (למי שחוגג).
השבוע הזדמן לעידית לבלות כמה שעות בחברת לינה אלעזר, סבתא בולגרייה מתוקה שהאכילה אותה בהמון אוכל בולגרי טעים. זה היה לצורך כתבה ב"אוכל טוב" לקראת פסח, שאותה אתם יכולים לקרוא כאן (ממליצים בחום על כל המתכונים!)
