מתישהו כל הורה מתחיל להרגיש כמו עובד בפס יצור במפעל. קימה, ארוחת בוקר, בגדים, שיניים, נעליים, לצאת בלחץ. ואחה"צ שוב – איסוף, שיעורים, משחקים, טלוויזיה, ארוחת ערב, שירותים, מקלחות, פיג'מות, סיפור, הרדמה. עוד יום ועוד יום ששני הקצוות שלו נראים אותו הדבר. גם במטבח, יש מאכלים ספציפיים שאני מכינה לילדים שתמיד מרגישים לי כאילו אני במשמרת: כשאני מגלגלת קילו קציצות וכשאני מכינה שניצלים. קשה לי עם פעולות חזרתיות לאורך זמן ואחרי זמן לא ארוך הכל מרגיש לי כמו מטלה אחת גדולה.