וואי וואי כמה זמן לא אכלתי פסטה. אני בהפסקה קלה מפחמימות (אני רוצה לחשוב שאולי הן בהפסקה ממני) ואחד הדברים הראשונים שירדו מהתפריט שלי זה פסטה. וזה לא קל, אני מתה על פסטה ובזמנים רגילים אני שואבת אותה כאילו אין מחר.
פסטו
פסטה ברוטב סלק וגבינה
השבוע הבן שלי חזר עם חידה/בדיחה מהגן: "אמא כמה שבועות יש בשנה?" אני: "52 שבועות מאמי". הוא: "לא, יש רק חג שבועות אחד!" צחקתי שעה. האמת, שמבחינתי שבועות יכול להיות כל יום, כי אם יום אחד אצטרך לבחור בין מוצרי בשר או חלב, אני קופצת על הגבינות בעיניים עצומות.
ולפני שכולנו נתחיל להפריד ביצים בשביל עוגות גבינה, בואו נדבר רגע על פסטה. האמת, שדווקא בקטגוריית הפסטה אני פחות מתחברת לגרסאות החלביות, כי שום ושמן זית מנצחים הכל. לא ויתרתי על שמן הזית והפסטה הזאת היא בעצם פסטה ברוטב פסטו סלק, עם שני סוגי גבינה שמשלבים ברגע האחרון. כמו על כל פסטו אחר אפשר להגיד פה שני דברים: אפשר להחליף את העלים והאגוזים בכל עלה או אגוז אחר שאוהבים, וחייבים לשמור קצת ממי הכנת הפסטה כדי לפתוח את המשחה הסמיכה שקיבלנו ולהפוך אותה לרוטב.