לפני כמה שבועות ראיתי בסטורי של עדינה סוסמן שהיא הכינה פופקורן עם שמרי בירה. שמרי בירה, למי שלא מכיר הם פצצת הטעם של הטבעונים. של כולם למעשה. אלו שמרים לא פעילים שנותנים להכל טעם של גבינה. יש כאלו שאומרים שזה מזכיר פרמזן, אבל מה שהם באמת מזכירים זה גבינה תעשייתית של חטיפים, כזו שמעקצצת על הלשון כשאוכלים צ'יטוס או דוריטוס, בקיצור פצצה של אומאמי. סגור סוגריים.
נחזור לסטורי. זה נראה מעולה, אז רשמתי לעצמי פתק מנטלי ושמתי את זה בצד. עברו כמה שבועות, קניתי שמרי בירה (ואפילו לא בחנות טבע, בחנות "היבשים" הרגילה שלי ברמת גן, כמה מפתיע) והתחלתי לפצפץ גרגירי תירס יבשים. מאז שהבן הגדול שלי התחיל לאכול פופקורן, יוצא לי להכין אותו הרבה יותר מבעבר. פעם הייתי זורקת לשמן את כל גרגירי התירס, מנערת קצת ומחכה שיתחילו להתפוצץ. בדרך כלל זה היה עובד, אבל מדי פעם הייתה יוצאת לי נגלה קצת שרופה ומבאסת. כל זה הפסיק כשהתחלתי לעבוד בשיטה הבאה: מחממים את השמן בסיר ביחד עם 4-5 גרגרים בלבד. ברגע שהם מתפוצצים מוסיפים את שאר הגרגירים שנכנסים לסיר עם שמן בטמפרטורה המדויקת לפופקורן. עובד בכל פעם.
אז מה קורה כשמחברים בין השניים? בום! פצצה של טעמים. לא להאמין כמה פופקורן יכול להיות טעים, וממכר. כל כך ממכר. למה אי אפשר להפסיק לאכול את זה והאם אפשר להחשיב את זה כארוחת צהריים לגיטימית?