בשבוע שעבר הסתכלתי על המקרר שלי בשעת מצוקה. אובייסלי משמעות שעת המצוקה היא שעת רעב כבד אליה לא התכוננתי מראש. הילדים כבר ישנו, בסלון ישב בן הזוג, רעב אפילו יותר ממני והיינו רגע מלפתוח קופסת שימורי תירס ולהפוך אותה לארוחת הערב שלנו. מול הפרצוף חיכתה לי קופסה עם שאריות פסטה קרה וסוף של סלסילת עגבניות שרי שכבר היו רכות מדי בשביל סלט. אני לא יודעת מאיפה במוח שלי שלפתי את זה, אבל נזכרתי במתכון מתוך הספר "ביסים" של הילה קריב של פסטה עם עגבניות צלויות. אז זרקתי אותן לתנור, חיממתי את הפסטה ועירבבתי הכל בתבנית. יצא כיף של פסטה. אז המתכון הזה מבוסס על המתכון של הילה, עם שינויים שלי והדבר היפה בו שכל הרוטב נעשה בתבנית של התנור ולשם גם מוסיפים את הפסטה אחרי שהיא מתבשלת. הר של פרמזן מעל ואתם מסודרים.