חיכיתי שבע שנים כדי להעלות לכאן את העוגה הזאת, אותה פרסמתי לראשונה בטור שלי ז"ל במאקו בתחילת 2014. בהתחלה נתתי למתכון קצת להתיישן ואז בכל שנה שעברה משהו קרה והעוגה לא עלתה לבלוג. ואז בסתיו האחרון צילמתי אותה ובאותו יום גם אפרת ליכטנשטט עשתה לה גרסה… אז עוד דחייה קטנה והנה העוגה סוף סוף מקבלת את המקום הראוי שלה כאן.
מאפי שמרים – אי אפשר לחיות איתם, אי אפשר להפסיק לאכול אותם. מה יש בחתיכות בצק המועשרות האלו שהופך אותן לכל כך ממכרות? אני לא יודעת, אני לא מדענית, אבל מה שאני כן יודעת זה שהם אחד ממיני הקריפטונייט הרבים שלי.
הנה משהו שלא קרה כבר כמעט שנתיים – נפגשתי לאפות עם נטלי לוין מעוגיונט. בגלל שנטלי היא אדם מסודר ותמתי, היא אוהבת לתת נושאים למפגשי האפייה האלו ובפעם האחרונה שנפגשנו בענייני אפייה נושא הגג שלנו היה ריקוטה. הכנתי איתה עוגה מ ד ה י מ ה (ויחסית דלת קלוריות!) עם שוקולד וריקוטה, ונטלי הכינה עוגת תפוזים וריקוטה מדהימה גם היא. מאז היא הספיקה לעבור לגור בדלת מולי (ברצינות, גרנו דלת מול דלת) והייתי זוכה מדי פעם לזלול את העוגות המעולות שלה, והיא בתמורה הייתה שומעת את הבן שלי עושה רעש מוגזם על התופים שלו 🤷♀️.
היי, זאת אני! חזרתי. יש לבלוג שם חדש ולוק חדשים, פיטרתי את ערן (שצריך גם ככה להתמקד במקצוע המרכזי שלו, חיטוט במוח של אנשים) והנה אני פה עם מתכונים שווים וחדשים. מה עשיתי בזמן שלא הייתי פה? ילד, טור ב-mako והמון שעות בעבודה. אבל עוד על זה – בעמוד האודות החדש של הבלוג. מעכשיו, תוכלו למצוא כאן מתכונים שאני חייבת לחלוק עם כל העולם, רובם חדשים אבל גם כאלו מהטור דנן, אותם אעלה לאט לאט. אגב, מחרתיים, לפני 7 שנים, הבלוג הזה נולד.
אחת מתחנות החובה בניו אורלינס היא Café Du Monde. זהו אחד מבתי הקפה הוותיקים בעולם (ואחד התיירותיים שבהם) שנפתח ב-1862, והוא מפורסם בזכות שני דברים: קפה או-לה מעולה (מעולש!) וסופגניות מרובעות בשם בנייה (Beignets), שמוגשות עם הר של אבקת סוכר שחודר טוב-טוב למערכת הנשימה בדרך אל הביס.
בניגוד לסופגניות הקלאסיות של חנוכה, שהן פשוט לחמנייה מטוגנת שמלאה בבצק, הבנייה הן כריות עם כיס אוורירי שהופך אותן לנשנוש המושלם של חג האורות – מטוגנות, מסוכרות, אבל לא כבדות. עוד בונוס – את הבצק שלהן לא צריך להתפיח בפעם השנייה – אלא לחתוך לריבועים ומיד לזרוק לשמן הרותח, שבתוכו הן מתנפחות כמו כריות קסם. המתכון פה הוא של אמריל לגאסי, שהוא ניו אורלינסי בעצמו.
כבר הרבה זמן שערן מבקש מעידית להכין לו עוגת שמרים שוקולד, אבל לערן היה שיער ארוך ועידית לא הסכימה לדבר איתו עד שיסתפר. ביום שישי האחרון ערן סוף סוף הסתפר. לכבוד זה עידית הכינה לו קראנץ שוקולד.
טוב, אנחנו מודים, קראנץ שוקולד זה לא, מאחר וקראנץ אמיתי עשוי מבצק כרוך, שהוא בצק שמרים שלתוכו קופלו כמה מאות גרמים טובים של חמאה (דומה לבצק של קוראסון, אם תהיתם). את העורקים שלנו אנחנו מנסים להשאיר פתוחים ככל האפשר, לכן עיצבנו רולדת שמרים פשוטה לצורה של קראנץ. זאת אומרת, גילגלנו רולדת שוקולד, חתכנו אותה במרכזה וקלענו ממנה בורג נאה.
את הבצק לרולדה לקחנו ממתכון של הקונדיטור אורן גירון [מתוך כתבת השמרים הגדולה של יעל גרטי], והמילוי הוא מילוי שוקולד פשוט.
