בזמן האחרון, הקצב בו אנחנו מחסלים טורטיות בבית הפך למשוגע. יש לי חבילה פתוחה במקרר, חבילה פתוחה בפריזר ועוד שתיים סגורות בארון, ואני מניחה שקרוב נעשה חיסול גם לאלו. התלבטתי אם להעלות את המתכון הזה, כי אני באמת לא מומחית באוכל מקסיקני, אני סתם אוהבת לאכול אותו וזה נראה לי קצת יומרני לתת מתכון ממדינה שאפילו לא ביקרתי בה. אבל אז הבנתי שלהגיד מילים כמו "טאקו" ו"קרמה" לא הופך את המתכון הזה למקסיקני, בעצם זה לא הופך אותו לשום דבר. ואני אסביר.
תשמעו, לא ציפיתי שיהיו פה כל כך הרבה מתכונים עם קופסאות שימורים, אבל מתברר שהיד שלי ניגשת אוטומטית לארון כשאני רוצה חומוס, שעועית, או עגבניות מרוסקות. ותפסיקו לעקם את האף, זה לא שאני מכינה לכם משהו מפטריות שרי פרוסות ומשומרות, אלא בעיקר מקטניות שמישהו אחר חסך לי את ההשרייה והבישול שלהם, או עגבניות שמישהו אחר קילף בשבילי. עכשיו כשכיסינו את זה, אפשר להמשיך הלאה.
יש בסלט הזה מעט מרכיבים כמו שאני אוהבת, וכולם ביחד עובדים מעולה אחד עם השני מבחינת טעם ומרקם. בקיצור, אני סופר מרוצה ממה שיצא לי. רציתי במקור לשדך לו רוטב אבוקדו קרמי אבל לא הצלחתי להגיע למרקם שריצה אותי. אז הלכתי על השילוב הישן והטוב של שמן זית וחומץ, וזה עבד נהדר.
בואו אספר לכם שוב על דחיינותי (מרוב שאני נוטה לדבר כל זה, אולי כדאי שאעשה כבר תגית וזהו). אז יש לי דחיינות קשה, כל דבר שאני יכולה לדחות לאח"כ – יידחה.
באחת הפעמים האחרונות בהן הייתי אצל רפי הירקן שלי ועשיתי את הקנייה השבועית, התבאסתי מהכרוביות שלא נראו משהו ושאלתי אותו אם זה מה יש. "את חברת מועדון" הוא אמר לי ושלח את העובד שלו להביא לי כרובית vip. היא באמת הייתה מהממת, כל כך מהממת שהלכתי הביתה וצילמתי אותה. ואז השארתי אותה על השיש ליומיים, ואז העברתי אותה למקרר ואז היא עמדה שם והסתכלה עלי בכל פעם שפתחתי את המקרר, בעודה מתמקמקת לאיטה.
מתישהו היה לי חבל לבזבז את הכרובית היפה אך הפחות רעננה הזאת, לכן חסתי עליה ועשיתי לה המתת חסד בתוך סיר מלא במים רותחים. זתומרת, הכנתי ממנה מרק.
הנה משהו שאני מגלה בכל חנוכה מחדש: נכון כשאוכלים מטוגן אז פתאום מתחשק לכם לאכול רק מטוגן כל הזמן? זה האפקט הממכר הזה של הקראנץ' והטעם המטוגן שגומר אותי בכל פעם מחדש. אוקיי, עכשיו שאנחנו מסכימים, אני יכולה להגיד שיש לי פה פשרה מעולה עם טבעות הבצל האלו. מוותרים על הטיגון ומעבירים אותם אפייה בחום גיהנום עד שהן משחימות והופכות להיות פריכות בטירוף. אבל, ויש פה אבל גדול – תיבול זו מילת המפתח שלכם. אם תזרקו את טבעות הבצל האלו רק עם פירורי לחם לתנור, תקבלו טבעות בצל בציפוי בטעם לחם. אתם חייבים חייבים לתבל את פירורי הלחם וגם את הקמח בתבלינים יבשים. איזה? מה שאוהבים. כמה? כמה שיותר. אני אוהבת פפריקה מעושנת, אבל רק היא לא מספיקה פה. הוספתי גם שבבי צ'ילי יבש, כורכום, מלח כמובן ואבקת חרדל (שהיא דבר שאני ממליצה שיהיה לכם במטבח, כי היא משדרגת בטירוף כל עוף שהיא תגע בו).
אז רגע לפני שחנוכה נגמר, הנה משהו שמרגיש מטוגן בלי כל השמן ורגשות האשמה. רגע, רוצים רגשות אשמה? הנה הגרסה המטוגנת (ווינק ווינק).
איך אני אוהבת את חנוכה! החורף, הנרות, האורות המנצנצים, המשפחתיות והאוכל – זו הגרסה היהודית להוּגָה הדנית (חשבתם שאגיד כריסמס, הא?), שעושה לי נעימי בגוף. חבל שעל הכל מעיב ריח טיגונים קשה, פלוס העובדה שהחג נחגג בחורף – עונה שבה נוטים לסגור חלונות, שלא עוזר להרגשה החגיגית. אז בשנים האחרונות, כשאני מארחת את המשפחה, אני עושה את זה בחגיגות נטולות טיגונים. אין לביבות על השולחן, יש כן סוגי מאכלים אחרים שנאכלים בסגנון בופה ולקינוח סופגניות קנויות. זה עובד אחלה אצל המשפחה שלי ואין לאף אחד תלונות כל עוד הם על בטן מלאה 🙂
אם השיטה הזאת מדברת אליכם אבל אתם עדיין מחפשים את הלביבות המסורתיות, הנה אופציה נחמדה שתתן לקהל את מנת התפודים המטוגנים שלו, אבל לא תרתק אתכם למטבח (כי אתם יודעים, לארח ללביבות זה בדיוק כמו לארח למופלטות – נתקעים במטבח בעוד האורחים מנשנשים בסלון) – תכינו רושטי.
הכל התחיל בגלל סטורי של גיל גוטקין. לפני כמה חודשים הוא העלה תמונות של מנות שאכל באיזושהי מסעדה ואחת מהן הייתה של סלט שעועית חם, שעשתה לי את זה באותו הרגע כמו שעוגת שמרים עם שוקולד עושה לי את זה בכל רגע נתון. הסתכלתי טוב על הצילום, ניגשתי למקרר והתחלתי לאלתר משהו דומה על המקום. למזלי, אני די מצוידת מבחינת מזווה ומקרר אז היה לי את כל מה שאני צריכה: קופסת שימורי שעועית, שום, כוסברה, ולימון. טחנתי, הקפצתי ותוך כמה דקות הייתה לי מנה שתוך טעימה אחת הפכה להיות קבועה אצלי במטבח.
כדאי לאכול אותה חמה, ולמזלכם לוקח להכין אותה באזור ה-10 דקות, אפילו פחות. אז אפשר להכין אותה בכיף רגע לפני שאוכלים (ואם רוצים להיות יעילים אפשר אפילו לטחון את השקדים והכוסברה מראש). לא צריך לבשל פה כמעט כלום חוץ מהשום, מאחר ואת השעועית צריך רק לחמם (היא מגיעה מבושלת כשהיא מקופסת שימורים) וכשהיא חמה מערבבים פנימה את הכוסברה והשקדים. סה טו. רוצים לראות את דרך ההכנה המפורטת של המתכון? היא נמצאת בהיילייטס שלי באינסטגרם, חפשו "סלט שעועית חם"
לוח השנה מצביע על נובמבר, אבל המעלות שבחוץ גורמות לי לפקפק בכך. הבגדים הארוכים שמיינתי כבר לפני חודש עדיין לא נשלפו והסנדלים עדיין ננעלות כמעט בכל בוקר. טוב, לפחות יבש והשיער מסתדר מעולה, מי ידע שסתיו משוגע הוא בעצם החלקת הקראטין של הטבע.
למרות שאפשר למצוא אותם אצל הירקן ובסופר כל השנה, הסתיו הוא העונה של הדלועים. אנחנו לא נכנסים לאוברדרייב דלעת כמו האמריקאים באזורי ליל כל הקדושים וחג ההודיה (לאטה דלעת של סטארבאקס!), אבל אם תקפצו באיזה שישי לשוק האיכרים בנמל תל אביב, תראו המון דלועים יפהפיים מסוגים שונים מסודרים יפה. אבל גם בלי שוק ובלי איכרים אפשר למצוא עכשיו אחלה ספסימנטים. חפשו אצל הירקן חתיכה מהדלעת הענקית שהוא מחזיק על הרצפה או לכו על הדלוריות שהן מעולות עכשיו.
באופן כללי אני מעדיפה דלורית על דלעת. היא יחידה שלמה עם קליפה לעומת הדלעת שנמכרת בחתיכות – מה שאומר שהיא נשמרת יותר זמן ואני לא חייבת לרוץ להכין איתה אחרי שאני חוזרת מהירקן, הטעם שלה עדין יותר ואי אפשר להכחיש שהיא ממש חמודה בקערת הירקות שעל השיש.
כל הקלישאות על שנה ראשונה בגן נכונות – חום, וירוסים ועוד דברים שלא אפרט עליהם גורמים לקטנה ולנו לבלות הרבה בבית ביחד. מתישהו זה נמאס לי והרמתי טלפון לטל המדקר שלי. עכשיו, אני בנאדם מאוד קונבציונלי ורציונלי, אבל דיקור באמת עוזר לי בכל מיני מקרים (ובחלק לא) ואני מכירה את האיש כבר שנים. "מה היא אוכלת?" הוא שאל ואתי ואמרתי לו שלביבות גבינה, בטטה, קציצות, נו כל מה שילדים בני שנה אוכלים. "ומה עם מרק? היא חייבת לאכול כתומים ועדשים, תעשי לה מרק כזה, זה יחזק אותה". אז עשיתי, והוא היה נורא טעים לכולנו. ומה עם התינוקת? היא גם אהבה והתעקשה לאכול אותו לבד, אז גם הרצפה אהבה אותו וגם הקיר והדלת של הארון. העיקר שתהיה חזקה ובריאה.
זה המרק הכי פשוט בעולם, אבל הו בוי, כמה שהוא עושה טוב. לא חייבים לטחון אותו, אני לא תמיד עושה את זה, אבל שימו לב שאם אתם בוחרים לא לטחון, תשקיעו בקיצוץ יפה ושווה של הירקות.
כמה אני אוהבת ספרי בישול? כמו שאני אוהבת לדפדף בהם ברגע שהם מגיעים הביתה, לפנטז מה אכין משם ואז לזנוח אותם על המדף לנצח. כנראה שגם כמוכם, גם אני לוקה בתסמונת העיניים הגדולות וחייבת להשיג כל ספר בישול שנראה לי שווה מבט. המדפים קורסים, המשימה לְאַבֵּק את הספרים נהיית קשה יותר משנה לשנה, ואני עדיין מזמינה אותם בלחיצת כפתור (או שאוספת אותם מהרחוב. עזבו).
זוכרים את הטרנד של פיצת הכרובית? טוב, זה בטח לא טרנד אלא אוכל די רגיל לצליאקים ולמי שלא אוכל גלוטן, אבל בהחלט הייתה שגעת כזו לפני כמה שנים. טוחנים כרובית שלמה בבלנדר, מוסיפים לה ביצה, גבינה ועוד כמה דברים ואופים כבסיס לפיצה. גאוני. רק מה, לטחון כרובית שלמה מבלגן בטירוף, אז מישהו גאון המציא אורז מירקות, שזה בעצם כל מיני ירקות קשים טחונים לפיסות קטנטנות ומוקפאים. בארץ סנפרוסט עושים את זה עם כרובית וברוקולי, וזו עוד אופציה שיכולה לחכות לכם בשקט במקפיא ולחסוך לכם זמן ברגעי האמת.
נהיה לי קצת אובדוז מפיצה אחרי האוגוסט הזה, אחרי שעשינו פיצה במחבת, פיצה בתנור, פיצה-פיתה ופיצה שהגיעה הביתה עם שליח. אבל הילדים דורשים את ליטרת הגבינה שלהם, אז תקעתי להם ברוקולי במקום. זתומרת, הכנתי אצבעות גבינה וברוקולי עם גבינה מותכת מעל ואמרתי להם "חמודים, הנה אצבעות גבינה, בתיאבון". אובייסלי בן החמש שלי עלה על התכסיס, אבל אכל את זה כמו גדול וגם בת השנה קפצה על העסק הזה. אז סגירת פינה לארוחה קלה – יש, ירק ירוק שהם אוכלים על הדרך – יש. עבודתי פה הסתיימה.