עוד הצעת הגשה לדרך (אני מרגישה שבזמן האחרון אני ממש מטפחת את המדור הזה, אבל זה לגמרי לא מכוון. פשוט הרבה מהמתכונים שאני עושה לאחרונה דורשים מעט מאוד פעולות ומרכיבים כי באמת נגמר לי הכוח). והפעם – סלט זוקיני פריך שהוא בעצם סלט קישואים נאים.
צמחוני
לחם שום נתלש עם גבינות
מאפי שמרים – אי אפשר לחיות איתם, אי אפשר להפסיק לאכול אותם. מה יש בחתיכות בצק המועשרות האלו שהופך אותן לכל כך ממכרות? אני לא יודעת, אני לא מדענית, אבל מה שאני כן יודעת זה שהם אחד ממיני הקריפטונייט הרבים שלי.
קממבר אפויה בדבש
טוב, זה אפילו לא מתכון (תייגו את זה בבקשה תחת "הצעת הגשה") אבל אני לא יכולה שלא לדבר אתכם על הפלא המתקרא קממבר אפויה בדבש. אני סאקרית של גבינות שמנות, ובאירועים בבקשה אל תשימו אותי ליד מגש הגבינות כי אשאב אותו כמו דייסון שכרגע יצא מטעינה. כמו לכל דבר אחר גם לגבינה יכולים להיות כמה מנעדים – קרה מהמקרר, בטמפרטורת החדר וחמה ונוזלית. כל טוסט גבינה מעלה את הגבינה הצהובה הפשוטה לרמה אחרת – אז קממבר אפויה? זה בכלל אלוהי.
לזניה קישואים וגבינות
לזניה זו מנה ששמורה אצלנו במשפחה לאירועים מיוחדים. בדרך כלל חמותי אחראית עליה (ומכינה לזניה בשרית הכי טעימה שיש) אבל כשאני מכינה אותה בבית אני בדרך כלל מכינה אותה צמחונית. למה שמורה לאירועים מיוחדים אתם שואלים? כי יש פה התעסקות לא קטנה. שום דבר כאן לא קשה להכנה, אבל כל חלק לוקח זמן ומלכלכים כמה סירים, מחבתות ותבניות על הדרך. מצד שני, לזניה זו מנה שאפשר בכיף להכין מראש, אפילו כמה ימים קודם, וגם היא מאוד סלחנית אם פקששתם את הסדר של השכבות. אף אחד לא ישים לב גם ככה.
פיצה וייטנאמית
פיצה וייטנאמית! היש שילוב מילים מוזר מזה? אולי באן הונגרי או קטאייף קוריאני, אבל מתברר שיש דבר כזה וזה אוכל רחוב די פופולרי שם בווייטנאם. לא הייתי במדינה הזאת מעולם, אבל כן ביקרתי ביוטיוב שם נחשפתי לפלא הזה: דף אורז פריך ומעליו ביצה ותוספות. הנשנוש המושלם או ארוחה קלה מעולה עם סלט או ירקות בצד. אפשר לאכול את המנה הזאת פתוחה כמו פיצה (וגוזרים את הסלייסים עם מספריים) או מקופלת לשניים כמו קסדייה ממולאת. כך או כך – זה פריך, זה מלא בדברים שאוהבים וזה טעים!
פסטה ברוטב פסטו אבוקדו
וואי וואי כמה זמן לא אכלתי פסטה. אני בהפסקה קלה מפחמימות (אני רוצה לחשוב שאולי הן בהפסקה ממני) ואחד הדברים הראשונים שירדו מהתפריט שלי זה פסטה. וזה לא קל, אני מתה על פסטה ובזמנים רגילים אני שואבת אותה כאילו אין מחר.
מרק בטטה וג'ינג'ר
זו הייתה שנת 2000 והייתי בכיתה יא'. החברים שלי ואני נהגנו לצאת בערבים לבית קפה בגבעתיים, שם שרצנו שעות והרגשנו כמו גדולים. בקיץ גמענו כוסות גדולות של קפה ברד מתוק להחריד ובחורף שתינו ליטרים של מרק בטטה. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל בתחילת המילניום מרק בטטה היה דבר גדול, ביחד עם כל דבר בטעם פסיפלורה. הוא הופיע בכל מקום ובכל בית קפה והיה כבד, מלא בקלוריות ולא הכי אנין, אבל בשביל קבוצה של ילדים בני 17 הם הרגישו כמו העולם הגדול שמחוץ לבית. אחרי כל השנים האלו אני עדיין זוכרת את ההרגשה של להזמין אותו בפעם הראשונה. הרגשתי כל כך בוגרת ומתוכחמת שבמרחק 20 השנים שעברו אני רק יכולה לחבק את עידית בת ה-17 ולגלות לה שהעולם מתוחכם יותר מזה.
מרק חומוס וכרישה
לפני 11 שנים וקצת המתכון הזה עלה לראשונה לאתר. ירד גשם, עשינו בייביסיטר על האחיינית הקטנה שלי (היום היא כמעט בת 14 ינעל העולם) והכנו את המרק הזה. מצחיק אותי לראות כמה הצילומים שלי היו אז גרועים וכמה סירים הייתי מוכנה ללכלך בשביל מרק אחד מסכן. להכין ציר מראש? אולי לעידית של 2008 היה זמן לזה, אבל Ain't nobody got time for that היום.
בודהה בול אורז מלא עם ירקות
הנה כמה דברים שקרו לי ב-2019:
הפסקתי כמעט לשתות קפה בחוץ והעדפתי לשתות את הקפה שלי בבית, בכל הצורות והטעמים – בפרנץ' פרס, בקפסולה, קולד ברו וגם נס ישן וטוב. גילגלתי את האחריות בנושא לבן הזוג שקונה פולים, טוחן, חולט, מרתיח ומגיש
התחלתי להשתמש בקורקינט שיתופי (וקניתי קסדה לא שיתופית!)
עברתי לסבון מוצק כי זה יותר אקולוגי והפסקתי להשתמש במרכך שיער
נרשמתי לניוזלטר על ליקוט (עוד לא יישמתי)
התאהבתי בגינון, ומילים כמו ייחור ודשן פתאום לא נשמעות לי מפחידות
קניתי אינספור קלפים ודמויות של ברול סטארס, כמו כן למדתי מה זה ברול סטארס
ברקולי פריך (ברוקולי קראק)
יש רגעים בחיים שאדם עוצר את עצמו וחושב – "מי אני? מה אני?". זה קרה לי כשהתחלתי ליהנות מספורט (הכל עוד חדש לי, אספר לכם בהזדמנות אחרת) ולאחרונה נתקלתי בתהיה הקיומית הזאת כשעמדתי בסופר מול שקית ברוקולי והתחלתי לרייר. מי חשב שיגיע היום בו אדלק כל כך מברוקולי? ושאכין אותו כל כך הרבה? כאילו, ברוקולי זה טעים והכל אבל ממתי יש לי קרייב לזה כמו לשקית דוריטוס בטעם נאצ'ו מקסיקני?