מתכונים טבעוניים טעימים
מתכון מהיר וקיצי מהספר שלנו "ירקות והעיר הגדולה", לברד אבטיח אלכוהולי. למה ברד אבטיח אלכוהולי? ובכן, טוב ששאלתם! ברד זה טעים ומרענן כמובן, אבל מעבר למשקה כיפי לקיץ, הוא פתרון מצוין לסיום אבטיח שכבר יצא לנו מכל החורים, או להציל אבטיח לא מספיק מתוק שנפל עלינו כמו נפילת סוכר ביום קשה. הוא לא חייב להיות אלכוהולי כמובן, אבל לא מצאתי סיטואציה שאלכוהול לא מוסיף לה.
סלט עדשים שחורות הוא בעצם סופר סלט בזכותן, כי הן מוסיפות חלבון, סיבים וברזל, ואם זה לא מספיק הן גם הופכות את הסלט להרבה יותר משביע. מה גם שיש משהו סופר חגיגי בסלט עדשים שחורות מלא בירוקים מנצנצים וגרעינים פציחים ואני מאוד אוהבת להגיש אותו בארוחות חגיגיות.
הסלט הזה חוגג את האביב עם שני הכוכבים הגדולים שלו (אחרי שום ירוק טרי) – הפול הירוק והארטישוק, אבל בעצם אפשר לאכול אותו בכל עונה כי אנחנו הולכים לרמות ולהשתמש בבצ'יטים של עולם האוכל – קפואים ושימורים. נכון, עונתיות ואוכל טרי זה חשוב, אבל מותר מדי פעם לעשות את החיים קצת יותר קלים ולהשתמש במוצרים שמישהו אחר טרח עליהם עבורינו. במיוחד אם יש לנו עוד עשרים מנות אחרות להכין לסדר פסח.
אומרים שחלב תפוחי אדמה הוא החלב של העתיד. יש לו 75% פחות טביעת רגל פחמנית מאשר סוגי החלב האחרים, ולא כמו חלב שקדים לדוגמה, הגידול שלו צורך הרבה פחות אנרגיה ומים. אומרים שהוא גם מקציף ממש טוב לקפה, אבל תכף נדבר על זה (וגם לא המקרה במתכון הביתי).
כבר הרבה זמן שאני רוצה להעלות מתכון טוב לסלט תפוחי אדמה. לפני שנה צילמתי משהו שלא הייתי מרוצה ממנו ב-100%, אז שמתי את הרעיון על אש קטנה וחזרתי אליו עכשיו, אחרי שמצאתי מתכון גאוני לרוטב ראנץ' טבעוני.
טיקטוק זה מקום מופלא. באמת. אין שם רק ריקודים וזילניאלס זעופים (ובכן יש, אבל הם לא ממש בפיד שלי), אלא גם מלא דברים שיעניינו כל אחד עם שתי עיניים ולב. ברגע זה זו הרשת החברתית האהובה עלי שגוררת אותי לשעות של שיטוטים שמצליחים גם להצחיק אותי וגם ללמד אותי דברים.
יום העצמאות עוד שנייה כאן ובניגוד לשנה שעברה שהכנתי משהו מושחת ומתוק (עראייס ס'מורס, המתכון נמצא כאן וגם עשיתי לו סרטון חמוד בטיקטוק) הפעם הלכתי על משהו ירוק – צ'ימיצ'ורי! התוספת שמשדרגת מנגלים מאז שארגנטינאים גילו את האש. ויסלחו לי הארגנטינאים, כי מה שקורה כאן זה ממש אבל ממש לא צ'ימיצ'ורי תקני, אבל תקניות אף פעם לא הייתה הקטע שלי.
לקח לי זמן להידלק על קייל, קצת כמו במודל חמשת שלבי האבל של קובלר רוס עברתי איתו הכחשה, כעס, מיקוח (על דיכאון דילגתי) והגעתי בסופו של דבר לקבלה. מעלה מר ולא טעים שדפדפתי בבוז על מתכונים איתו, הגעתי למצב שבו אני קונה אותו על בסיס קבוע ומנסה לדחוף אותו לכל מקום. אפשר למצוא אותו בסופר או אצל הירקן (ואם אין לירקן שלכם – בקשו שיביא) ואם עדיין קשה לכם עם הטעם נסו קודם כל לדחוף אותו למרק, ככה אני התחלתי (לכו על מרק מינסטרונה עם כרובית וקייל).
היי, חזרתי מהחופשה שנכפתה עלי. למי שלא עוקב אחרי באינסטגרם, שברתי את הרגל וסונדלתי (חה!) למשך כל הקיץ, אותו העברתי ברובו על הספה מול נטפליקס (המלצות צפייה בפרטי, רובן מתחילות בדראג ונגמרות ברייס). זה די תקע אותי ואת התכנונים שלי לגבי התוכן שהיה אמור לעלות בקיץ לבלוג, אבל לא נורא – לפחות החגים לפנינו! אני צוחקת, לפנינו באופן חד פעמי אסופת חגים לא רלוונטיים וסגר שעושה לי פלאשבקים לאביב האחרון, אותו בילינו אחד על הראש של השנייה ובתכנון סדר יומי שהתפוגג מול מסכים מרצדים.
אנחנו שנייה לפני הקיץ הרשמי ועגבניות השרי נמצאות בשיאן, אבל אם אתם כמוני ואתם שומרים אותן מחוץ למקרר אז הן גם מתרככות יחסית מהר. אני שונאת בזבוז לכן אני תמיד מחפשת להן פתרונות יצירתיים, וכך הגעתי למתכון הזה, מאלתור ארוחת צהריים בזמן סגר הקורונה.