סלט זוקיני פריך

סלט זוקיני פריך

עוד הצעת הגשה לדרך (אני מרגישה שבזמן האחרון אני ממש מטפחת את המדור הזה, אבל זה לגמרי לא מכוון. פשוט הרבה מהמתכונים שאני עושה לאחרונה דורשים מעט מאוד פעולות ומרכיבים כי באמת נגמר לי הכוח). והפעם – סלט זוקיני פריך שהוא בעצם סלט קישואים נאים.

המשיכו לקרואסלט זוקיני פריך

קממבר אפויה בדבש

קממבר אפויה בדבש

טוב, זה אפילו לא מתכון (תייגו את זה בבקשה תחת "הצעת הגשה") אבל אני לא יכולה שלא לדבר אתכם על הפלא המתקרא קממבר אפויה בדבש. אני סאקרית של גבינות שמנות, ובאירועים בבקשה אל תשימו אותי ליד מגש הגבינות כי אשאב אותו כמו דייסון שכרגע יצא מטעינה. כמו לכל דבר אחר גם לגבינה יכולים להיות כמה מנעדים – קרה מהמקרר, בטמפרטורת החדר וחמה ונוזלית. כל טוסט גבינה מעלה את הגבינה הצהובה הפשוטה לרמה אחרת – אז קממבר אפויה? זה בכלל אלוהי.

המשיכו לקרואקממבר אפויה בדבש

עראייס ס'מורס

עראייס ס'מורס

הרעיון הזה מסתובב לי כבר כמה חודשים בראש וכל כך חיכיתי ליום העצמאות כדי לממש אותו! כולם מחפשים קינוח פרווה למנגל ומסתבכים עם קינוחי טפיוקה או בננות ממולאות שוקולד (ברצינות, מישהו אי פעם נהנה מבננה מפוחמת מהגריל?) – אבל כל הזמן הזה קינוח המנגל המושלם הסתתר לנו מתחת לאף – עראייס ס'מורס! פיתות – גם ככה יש, מרשמלו – זו בדיוק העונה בה הוא מלבלב בסופרים וממרח שוקולד – ובכן, זו בעיה קטנה מאוד להשיג אחד כזה.

המשיכו לקרואעראייס ס'מורס

פירה ברבע שעה

פירה ברבע שעה

מכירים את המתכונים האלו שנולדים מצורך דחוף? לפני כמה שבועות צילמתי מתכון למיטלוף לטור שלי בפודי (אל תעקמו את האף, זה טעים ומחליף בכיף לעמוד ולגלגל קציצות). בקיצור, העמדתי את המיטלוף לצילום וראיתי שמשהו חסר. פירה ומשהו ירוק ליתר דיוק. מילאתי קומקום והכנתי במקביל שעועית ירוקה חלוטה ופירה מהיר.

פירה ברבע שעה הוא לא פירה רגיל של מסעדה, ואם תרצו כזה סורו בבקשה לפוסט של גל מפתיתים שמסביר איך להכין פירה כמו שצריך. הפירה שלנו הוא פירה חירום, פירה שמכינים אחרי שהילדים שלכם מעקמים את האף בארוחה ומתלוננים "אבל אמאאא רציתי פירהההה ולא פתיתים", פירה שמכינים אחרי שיש לכם דודא לפירה ואתם חייבים אותו עכשיו עכשיו עכשיו ולא בעוד 45 דקות מינימום.

המשיכו לקרואפירה ברבע שעה

חטיפי אצות ביתיים

חטיף אצות

הרומן שלי עם חטיפי אצות התחיל לפני 15 שנה, לפחות. אבא שלי היה נוסע המון למזרח ומביא משם חטיפי אצות. למה? לא ברור, כי אף אחד לא ביקש ממנו או ידע מה זה. אבל הוא היה מביא והחבילות האלו היו תמיד משהו שהיה בבית. בתור ילדה הייתי מביאה כאלו לפעמים לבית הספר, לנשנש, והיו צוחקים עלי שיש לי יְרֹקֶת בשיניים.

עם השנים הנסיעות למזרח פחתו וחטיפי אצות זה משהו שהייתי מקבלת פעם בהמון זמן כשמישהו נוסע לחו"ל ועובר בצ'יינהטאון, או מזמינה מחו"ל. למעשה, זה היה כך עד לפני כשנה-שנתיים, אז התחילו לייבא באופן מסודר לארץ חטיפי אצות שנמכרים בחנויות אסייתיות, חנויות טבע ומכולות שוות. הסוג הנפוץ ביותר שנתקלתי בו הוא של Laverland Cruch הקוריאניים ומדובר בסוג היותר רחב ושומני של חטיפי האצות. יחסית קל למצוא אותו אם יודעים איפה לחפש, אבל המחיר שלו לחבילה גדולה של 9 חבילות קטנות יותר נע בין 22 שקלים (הכי נמוך שמצאתי בחנות הקבועה שאני קונה בה מוצרי מזווה ברמת גן) ל-32 שקלים במעדנייה יקרה להכעיס שיש לה כמה סניפים בתל אביב. אגב, הסוג שאני אוהבת יותר הוא הסוג היפני של אצות מאורכות יותר, לא שומניות ומפוצצות באומאמי. מבין שני הסוגים האלו, אנחנו נכין את הסוג הקל יותר להכנה – הסוג הקוריאני.

המשיכו לקרואחטיפי אצות ביתיים

עוגיות קוקוס לפסח 2.0

אני מתה מתה מתה על עוגיות קוקוס של פסח, כל כך מתה עליהן שזה נראה לי כמו חילול הקודש לאכול כאלו מחוץ לחג. כמו סופגניות, אזני המן או מצות – הן לא עובדות לי אאוט אוף קונטקסט, אבל אני אוהבת לחגוג אותן במועדן.

עד היום הכנתי אותן כמקובל, עם חלבוני ביצים, אבל לפני כמה שבועות הייתה לי התגלות בשתי מילים: חלב מרוכז. החלב המרוכז עושה לעוגיות האלו שלושה דברים: הוא הופך אותן לאקסטרה רכות מבפנים, לכאלו שאפשר לאכול גם לא אפויות אבל מצד שני – גם מעלה בטירוף את הערך הקלורי שלהם. ובכן, בכל אליה יש איזה קוץ.

המשיכו לקרואעוגיות קוקוס לפסח 2.0