אני מקווה שאני לא הולכת להרגיז אף גאורגי וגאורגית בכך שאני קוראת לבטטה הממולאת הזאת חצ'פורי, אבל זה השם הכי הגיוני שמצאתי למתכון הזה, שהוא בעצם בטטה אפויה פעמיים וממולאת בביצה וגבינות.
מאפים מלוחים
לחם שום נתלש עם גבינות
מאפי שמרים – אי אפשר לחיות איתם, אי אפשר להפסיק לאכול אותם. מה יש בחתיכות בצק המועשרות האלו שהופך אותן לכל כך ממכרות? אני לא יודעת, אני לא מדענית, אבל מה שאני כן יודעת זה שהם אחד ממיני הקריפטונייט הרבים שלי.
קממבר אפויה בדבש
טוב, זה אפילו לא מתכון (תייגו את זה בבקשה תחת "הצעת הגשה") אבל אני לא יכולה שלא לדבר אתכם על הפלא המתקרא קממבר אפויה בדבש. אני סאקרית של גבינות שמנות, ובאירועים בבקשה אל תשימו אותי ליד מגש הגבינות כי אשאב אותו כמו דייסון שכרגע יצא מטעינה. כמו לכל דבר אחר גם לגבינה יכולים להיות כמה מנעדים – קרה מהמקרר, בטמפרטורת החדר וחמה ונוזלית. כל טוסט גבינה מעלה את הגבינה הצהובה הפשוטה לרמה אחרת – אז קממבר אפויה? זה בכלל אלוהי.
קרקר בריאות עם שום
שום! כמה אפשר לדבר עליו, אוהו. ידעתם שהרומאים קראו ליהודים "אוכלי שום"? ידעתם שיש גלידת שום? ושאפשר להוציא איתו שומות (איו) ולהדביק סדקים בזכוכית? שום הוא כנראה הירק עם הכי הרבה פולקלור והיסטוריה שיש. מאז ימי קדם הוא נחשב לתרופה כמעט להכל, כיכב באמונות טפלות ובסיפורי אימה (היוש דרקולה), אוזכר בתנ"ך ואפילו יש מחזמר עברי שלם עליו (ועל ידידו הבצל).
בשבת הקרובה (26.10.19) אני מתארחת אצל האמנית מיה שרבני במסגרת התערוכה "הצעת הגשה", לשעה על שום. מה זה אומר? שנדבר על שום, מזתומרת, איזו שאלה מוזרה. אז אם אתם רוצים לפגוש אותי, או שיש לכם שאלות דחופות על שום – אתם מוזמנים למוזיאון יפו בשעה 11:30 בבוקר. הנה העיוונט של כל המאורע הזה
מאפינס זוקיני
הקטנה שלי לא חזקה בירקות. היא חזקה בלאגור אותם בפה ואז לשחרר אותם בצרור כעבור זמן מה, מפתיע באריכותו, אבל ככל שזה נוגע ללבלוע אותם – פחות. אז הפכתי לאמהות האלו שמנסות לתקוע ירקות בהיחבא בכל מיני דברים או להכין מהם מאפינס, כדי שהיא תאכל, אולי.
המאפינס האלו מבוססים על מתכון מעולה לפשטידה דלת שומן שהגתה חברתי דנה בר-אל שוורץ. זה היה בזמן שכל המשרד היה בדיאטה והפשטידה הזאת התפשטה כמו אש בשדה קוצים שמנמנים. הסוד שלה הוא בצל מטוגן, שנותן את כל הטעם לפשטידה והשומן היחיד שלה (חוץ מהשומן של הביצים) מגיע משמן הטיגון, כך שאפשר לאכול אותה בכיף מבלי לחשוש מקלוריות ושומן. אם תרצו להכין את הפשטידה המהוללת, היא נמצאת בלינק הזה.
חטיפי פולנטה פריכים
אני לא מבינה למה עושים כזה עניין גדול מפולנטה, זאת ליטרלי המנה הכי קלה שאפשר להכין, רמה אחת מעל חביתה. אפילו לא צריך לזכור מתכון, כל מה שצריך לזכור זה יחס של 4:1 – ארבע כוסות נוזלים על כוס פולנטה מהירת הכנה אחת. משם אפשר רק לשדרג את הדייסה הצהובה הזאת – עם פרמזן (או גבינה אחרת), חמאה, לדלל בחלב, להחליף נוזלים בציר כלשהו וכו'. וכשמשתמשים בפולנטה מהירת הכנה כל העסק הזה לוקח פחות מעשר דקות, כולל להרתיח מים בקומקום.
בכמויות קטנות זו ארוחת ערב מהירה ומעולה לילדים (עליה אפרט בקרוב בפוסט אחר), אבל כשאני מכינה סיר פולנטה שלם, תמיד נשארות שאריות, ולאכול פולנטה מאתמול זה לא כיף. אז מה עושים? מנצלים את השאריות להכנת חטיפי פולנטה. אחרי שכל אחד מקבל מנה לצלחת, אני מעבירה את מה שנשאר בסיר לתבנית קטנה, משטחת ומעבירה למקרר. לא חייבים להכין את החטיפים האלו משאריות, מדי פעם אני מכינה סיר פולנטה במיוחד בשבילם, כמו במקרה שלנו.
מאפינס תירס משודרגים
תכננתי ארוחת צהריים קטנה ורגועה עם הבן זוג והילדים בשבת. לא משהו פנסי, קצת סלט, קצת קנלוני עם ריקוטה ותרד, ויאללה מספיק. גם ככה אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה באותו הבוקר. אבל מפה לשם הזמנתי לצהריים גם את האחיינים שלי מעכשיו לעכשיו. הסתכלתי על המלאי המוכן, והוא לגמרי לא היה מספיק לעוד 2 פיות של כמעט-מתבגרים רעבים והייתי חייבת לארגן עוד מנות, דחוף.
התחלתי להוציא את כל מה שיש לי במקרר ובארון, ואלתרתי ארוחה לא קשורה, אבל טעימה. בנוסף לכל מה שהכנתי מהר מהר, פתחתי גם תירס מקופסה, שיהיה, כי ילדים אוהבים תירס, לא? מתברר שלא, כי אף אחד חוץ מבן החמש לא נגע בתירס הזה וכך נשארתי עם קערה מלאה. אז שלא נכין ממנו מאפינס?
טבעות בצל אפויות
הנה משהו שאני מגלה בכל חנוכה מחדש: נכון כשאוכלים מטוגן אז פתאום מתחשק לכם לאכול רק מטוגן כל הזמן? זה האפקט הממכר הזה של הקראנץ' והטעם המטוגן שגומר אותי בכל פעם מחדש. אוקיי, עכשיו שאנחנו מסכימים, אני יכולה להגיד שיש לי פה פשרה מעולה עם טבעות הבצל האלו. מוותרים על הטיגון ומעבירים אותם אפייה בחום גיהנום עד שהן משחימות והופכות להיות פריכות בטירוף. אבל, ויש פה אבל גדול – תיבול זו מילת המפתח שלכם. אם תזרקו את טבעות הבצל האלו רק עם פירורי לחם לתנור, תקבלו טבעות בצל בציפוי בטעם לחם. אתם חייבים חייבים לתבל את פירורי הלחם וגם את הקמח בתבלינים יבשים. איזה? מה שאוהבים. כמה? כמה שיותר. אני אוהבת פפריקה מעושנת, אבל רק היא לא מספיקה פה. הוספתי גם שבבי צ'ילי יבש, כורכום, מלח כמובן ואבקת חרדל (שהיא דבר שאני ממליצה שיהיה לכם במטבח, כי היא משדרגת בטירוף כל עוף שהיא תגע בו).
אז רגע לפני שחנוכה נגמר, הנה משהו שמרגיש מטוגן בלי כל השמן ורגשות האשמה. רגע, רוצים רגשות אשמה? הנה הגרסה המטוגנת (ווינק ווינק).
אצבעות גבינה וברוקולי
זוכרים את הטרנד של פיצת הכרובית? טוב, זה בטח לא טרנד אלא אוכל די רגיל לצליאקים ולמי שלא אוכל גלוטן, אבל בהחלט הייתה שגעת כזו לפני כמה שנים. טוחנים כרובית שלמה בבלנדר, מוסיפים לה ביצה, גבינה ועוד כמה דברים ואופים כבסיס לפיצה. גאוני. רק מה, לטחון כרובית שלמה מבלגן בטירוף, אז מישהו גאון המציא אורז מירקות, שזה בעצם כל מיני ירקות קשים טחונים לפיסות קטנטנות ומוקפאים. בארץ סנפרוסט עושים את זה עם כרובית וברוקולי, וזו עוד אופציה שיכולה לחכות לכם בשקט במקפיא ולחסוך לכם זמן ברגעי האמת.
נהיה לי קצת אובדוז מפיצה אחרי האוגוסט הזה, אחרי שעשינו פיצה במחבת, פיצה בתנור, פיצה-פיתה ופיצה שהגיעה הביתה עם שליח. אבל הילדים דורשים את ליטרת הגבינה שלהם, אז תקעתי להם ברוקולי במקום. זתומרת, הכנתי אצבעות גבינה וברוקולי עם גבינה מותכת מעל ואמרתי להם "חמודים, הנה אצבעות גבינה, בתיאבון". אובייסלי בן החמש שלי עלה על התכסיס, אבל אכל את זה כמו גדול וגם בת השנה קפצה על העסק הזה. אז סגירת פינה לארוחה קלה – יש, ירק ירוק שהם אוכלים על הדרך – יש. עבודתי פה הסתיימה.
בגט פיצה נתלש (ולחם שום קומפלט)
איך אני אוהבת יצירי כלאיים. כבר ראיתם את המתכון לעוגת גבינה עם פירורי עבאדי, לפני שנה הכנתי נשיקות מרנג עם חזרת, אני מתה מתה על השילוב של קוטג', ריבה וזיתים ירוקים, ואני נורא רוצה להגיד שאני עושה בישול מולקולרי בסיר של סבתא, אבל הדבר הכי מתקדם שאני עושה בו זה לאדות ירקות. בכל מקרה, המנה הזאת היא שילוב טעים בין לחם שום, פיצה ומאפה נתלש, כזה שקרין גורן קוראת לו "תלושותי" וג'וי דה בייקר, הבלוגרית שככל הנראה המציאה אותו קוראת לו "pull apart bread". הפרנקנשטיין של הפחמימות אם תרצו.
והוא הרג אותנו הבגט הזה. הכנתי אותו כמה פעמים ובכל פעם לא נשאר פירור בתבנית. אפילו ההורים שלי, האנשים שאוכלים הכי בריא שיש, לא הצליחו להפסיק לנשנש ממנו.