אוגוסט הגיע על חומו ולחותו, ובתנאים האלו קשה לחשוב על ארוחות מושקעות וכבדות כשכל מה שרוצים הוא לקרוס לחדר ממוזג. אחת הדרכים הכי טובות להצטנן, ועוד בצורה מזינה, היא להכין גספאצ'ו, אותו מרק עגבניות קר שמגיע מדרום ספרד. גספא'צו ספרדי מגיע במקור מאנדלוסיה ומכיל גם לחם יבש (במעין גרסה נוזלית של סלט פנצנלה), אבל אנחנו מכינים אותו בגרסה קלילה יותר. האנדלוסים האמיתיים גם מכינים אותו במכתש ועלי ענקיים, אבל יש גבול.
* הפוסט עודכן מחדש ב-26.4.16
מי היה מאמין שמשני מרכיבים בלבד – שוקולד ומים – יוצא כזה פלא? הוא לוקח דקות של הכנה, הוא פרווה, הוא טבעוני והוא פשוט קינוח מושלם. גם לאירוח, וגם לרגעים שאתם חייבים משהו מתוק ומפנק. המתכון שלפניכם נותן כבוד מחודש למוס ולשחקן הראשי שלו – השוקולד, ולא יכול להיות פשוט יותר. בלי חלב, בלי ביצים ובעיקר בלי כאב ראש.
כשחושבים על אידוי, בדרך כלל חושבים על ירקות, דגים וכיסונים. הדבר האחרון שחושבים עליו הוא כיפלי בצל, והדבר הלפני אחרון שעולה במחשבה זו עוגת ספוג. כי מה הקשר בין טכניקת בישול אסיאתית לבין קינוח עוגתי? כשחושבים על זה, גם הסבתות שלנו הכינו עוגות על הכיריים, אבל המרחק בין סלסלת אידוי מבמבוק לסיר פלא מתכתי הוא כמו המרחק בין בייג'ינג לוורשה.
נתחיל מהכלים: הרעיון הוא לאדות את העוגות בתוך כוסות תה קטנות (לא מאגים עבים וענקיים בבקשה) כדי לקבל מנות אישיות קטנות ותפוחות. אפשר להשתמש גם בתבניות סופלה, או כל כלי קטן ועמיד לחום שיש לכם.
אנחנו מאוד אוהבים את רוטב העגבניות שלנו. כל כך אוהבים אותו, שאנחנו לפעמים מוותרים על הפסטה ואוכלים אותו עם כף. התלבטנו אם להביא לכם את המתכון, כי מתכון לרוטב עגבניות הוא בנאלי כמעט כמו מתכון לסלט ירקות. העלנו את השאלה הזו בעמוד הפייסבוק שלנו וקיבלנו פידבקים טובים. אז הנה, המתכון האהוב עלינו לרוטב עגבניות פשוט וממכר. אמנם יש בו מעט מרכיבים, אבל כל מרכיב הוא מדוייק לטעם שאנחנו אוהבים.
אנחנו מאוד אוהבים סנדביצ'ים, פתוחים כסגורים. לפעמים כל מה שצריך בן אדם הוא שתי פרוסות של לחם טוב וביניהם עולם שלם של טעמים שיכול לנוע בין הים התיכון, דרך הפיורדים של נורווגיה ועד ערבות לואיזיאנה. אנחנו אוהבים את הסנדביצ'ים שלנו מגוונים והרבה פעמים מחפשים איזה טוויסט מעניין, כמו ממרח קצת אחר לצבוע איתו את הלחם. וזה בדיוק מה שיש לנו כאן.
זה ממרח פשוט להכנה, שיכול לשמש גם כמטבל. וכל כולו חגיגה ירוקה של קיץ. את מרכז הבמה תופסת אפונה ירוקה טרייה שאותה מלווים נענע ולימון, צמד שתמיד הולך טוב ביחד.
אפשר להשתמש בממרח בפני עצמו, כשכבה עבה על לחם, או לשלב אותו בכריך סגור עם ירקות ואולי פסטרמה. המשחקים פה כמעט אינסופיים.
המתכון הזה הוא גם הזדמנות טובה להמליץ על הבלוג My New Roots שאותו כותבת השפית שרה בריטון, שפית ותזונאית מקופנהגן. כשפית היא מתמחה בבישול צמחוני, ולבלוג היא מביאה מתכונים צמחוניים (ובין השאר גם מתכונים לבישול "טבעונאי" למי שמעוניין) וכמובן – תמונות יפות.
עוד סרטון מבית 'יורם לימודים' ואוכל זה טעים והפעם: סלט פנצנלה. פנצנלה הוא סלט איטלקי שמקורו באיזור טוסקנה ואומבריה. הסלט נולד, ככל הנראה, כאוכל של עניים, מכיוון שהוא מבוסס על מוצרים מאוד פשוטים ועושה שימוש בלחם ישן ויבש. הרבה פעמים כשקונים כיכר לחם מגלים שאחרי יומיים שלושה נשאר שליש/חצי מהלחם שכבר התייבש ובדרך כלל הוא …
לפני הכל, אנחנו רוצים להגיד תודה רבה להורינו שהביאנו עד הלום, ולאתר "מאקו" שבחר בנו לאחד מחמשת בלוגי האוכל הטובים ביקום. אז תודה לכולם, אנחנו מקווים שנמשיך לספק מתכונים שיעשו לכם טעים בפה ונעים בבטן.
פטריות השימג'י הן תוספת חדשה יחסית על מדפי הפטריות של הירקנים או הסופרמרקטים. מדובר בפטריות סיניות שגדלות בטבע על עצים ובויתו ביפן. הפטריות עצמן קטנות יחסית אך מגיעות מחוברות אלו לאלו בצרור שדומה ליער של גמדים. השימג'י טעימות רק לאחר בישול או הקפצה. אפילו לנו, זוללי פטריות נאות ידועים, השימג'י היו פשוט לא טעימות בצורתן הנאה. עוד על הפטריות אפשר לקרוא בכתבה של יעל גרטי המלכה בווינט, משם גם לקוח המתכון.
אנחנו לא מטגנים הרבה, האמת שאנחנו מנסים להמנע מטיגון ככל האפשר. אבל פעם בהרבה זמן משתלט עלינו דחף לאוכל פריך, חם ומושחת. אנחנו פותחים כל החלונות בבית, מוציאים סיר ישן ועמוק, מצננים בירה ויוצאים לדרך. טבעות בצל ביתיות הן משהו שאין לו תחליף. בצל אמיתי עטוף בקמח מפולפל וטבול בשמן רותח הוא מעדן שהקשר בינו לבין טבעות הבצל הקפואות שאנחנו מכירים מילדותנו הוא מקרי בהחלט (מי אמר בורגראנץ'?)
בשישי בבוקר לקחנו את הכלבה ונסענו לנמל תל אביב. היה זה בוקר בהיר וחמים והסתובבנו בהנאה בנמל, בין כל בתי הקפה והאנשים. חשבנו לשבת גם אנחנו בבית קפה ולאכול ארוחת בוקר קלה, אבל למרות השעה המוקדמת, כל בתי הקפה שנראו לנו היו עמוסים לעייפה. לא אמרנו נואש ונכנסו אל שוק האיכרים. עברנו בין כל הדוכנים והסתכלנו על התוצרת, מחפשים קצת ירקות הביתה וקצת אוכל לעכשיו. קנינו עגבניות שרי מזן שוקוליטוס (זן של עגבניות מתוקות בצבע חום אדום), גבינת עיזים ובגט קטן, ועשינו פיקניקון על רציף העץ ליד המים.
לבית קנינו שקית מלאה בפטריות שיטאקי שנקצצו והוקפצו עם עוף לכדי המנה הבאה (מבוסס על מתכון של תמי סירקיס, עם שינויים שלנו).
כשההורים של ערן היו צעירים, הם גרו כמה שנים בצפון איטליה. שם, בזמן שאבא של ערן למד איך מתכננים בניינים, אמא של ערן עבדה בשלל עבודות כדי לפרנס את הזוגיות. בין השאר, היא עבדה כאו-פר במשפחה בריטית שגרה במילאנו. שם, אצל אב המשפחה, היא למדה את סודות הבישול הזריז. לא, לא מה שידוע לשמצה בשם "אוכל מהיר", אלא בישול פשוט וטעים, שמסתמך על מרכיבים טובים ולא מצריך לבלות חצי יום במטבח. המתכון הזה מוגש מזה שנים בארוחות שישי בבית המשפחה והוא הולך מצוין עם תוספות כמו אורז, פידאוס (אטריות קצרות), תפוחי אדמה או בקיצור הכל.
