לחם בירה וכוסמין מלא

לחם בירה וכוסמין מלא

את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?

באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".

המשיכו לקרואלחם בירה וכוסמין מלא

פופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

פופקורן ממכר בטעם "גבינה"

לפני כמה שבועות ראיתי בסטורי של עדינה סוסמן שהיא הכינה פופקורן עם שמרי בירה. שמרי בירה, למי שלא מכיר הם פצצת הטעם של הטבעונים. של כולם למעשה. אלו שמרים לא פעילים שנותנים להכל טעם של גבינה. יש כאלו שאומרים שזה מזכיר פרמזן, אבל מה שהם באמת מזכירים זה גבינה תעשייתית של חטיפים, כזו שמעקצצת על הלשון כשאוכלים צ'יטוס או דוריטוס, בקיצור פצצה של אומאמי. סגור סוגריים.

נחזור לסטורי. זה נראה מעולה, אז רשמתי לעצמי פתק מנטלי ושמתי את זה בצד. עברו כמה שבועות, קניתי שמרי בירה (ואפילו לא בחנות טבע, בחנות "היבשים" הרגילה שלי ברמת גן, כמה מפתיע) והתחלתי לפצפץ גרגירי תירס יבשים. מאז שהבן הגדול שלי התחיל לאכול פופקורן, יוצא לי להכין אותו הרבה יותר מבעבר. פעם הייתי זורקת לשמן את כל גרגירי התירס, מנערת קצת ומחכה שיתחילו להתפוצץ. בדרך כלל זה היה עובד, אבל מדי פעם הייתה יוצאת לי נגלה קצת שרופה ומבאסת. כל זה הפסיק כשהתחלתי לעבוד בשיטה הבאה: מחממים את השמן בסיר ביחד עם 4-5 גרגרים בלבד. ברגע שהם מתפוצצים מוסיפים את שאר הגרגירים שנכנסים לסיר עם שמן בטמפרטורה המדויקת לפופקורן. עובד בכל פעם.

אז מה קורה כשמחברים בין השניים? בום! פצצה של טעמים. לא להאמין כמה פופקורן יכול להיות טעים, וממכר. כל כך ממכר. למה אי אפשר להפסיק לאכול את זה והאם אפשר להחשיב את זה כארוחת צהריים לגיטימית?

המשיכו לקרואפופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

דאץ' בייבי – פנקייק משפחתי בתנור עם שזיפים

דאץ' בייבי שזיפים

מאז שלבן שלי, הידוע בכינויו העריצוציק, יש זכות בחירה בבית, כמעט בכל שבת בבוקר יש אצלנו פנקייקס. מדי פעם אני מצליחה לזלוג למקומות אחרים הכוללים ביצים בשלל צורות הכנה, אבל כל עוד זה תלוי בו, הוא יכול לאכול פנקייקס לנצח. גם את הפנקייקס הנצחיים שלנו (עם קמח כוסמין מלא, כלום סוכר והמון מייפל בצד כפיצוי) אני מנסה לגוון מדי פעם. אז פעם אלו פנקייקס שיבולת השועל שלי, פעם שלולית גבינה ומדי פעם אני מכינה גם דאץ' בייבי (Dutch Baby).

יורקשייר פודינג מכירים? ופופ אובר? מדובר על אותו העיקרון בדיוק. מכינים בלילה דלילה למדי מביצים, קמח וחלב ללא שומן בכלל. השומן – במקרה הזה חמאה – מגיע בכלי הקיבול הלוהט וברגע שכל אלו נפגשים – מתבצעת תפיחה מהירה. אז אפשר להתייחס אל הדאץ' בייבי כמו פנקייק משפחתי אחד שנאפה בתנור. שימו לב שאין גם הרבה סוכר בבלילה עצמה, אבל מגישים את הפנקייק עצמו עם אבקת סוכר ומייפל.

המשיכו לקרואדאץ' בייבי – פנקייק משפחתי בתנור עם שזיפים

הצעת הגשה: סלט שווארמה מפורק

סלט שווארמה מפורק

אני מניחה שרובכם די חדשים בבלוג הזה, אבל אי שם ב-2009 (אמא, זה היה לפני 9 שנים!) היה פה מדור בשם "הצעת הגשה". הרעיון מאחוריו היה לשדרג את האוכל היומיומי למשהו יותר מעניין וכיפי, שקצת ישבור לכם שגרה מהמנות הרגילות שאתם אוכלים. אחד הלהיטים של אותה תקופה היה אורז מאודה עם אפונה, טונה ואצות (או בשמו המקוצר – אורז עם טונה), שהפך נורא פופולרי בקרב סטודנטים שאין להם זמן ו/או כוח ו/או כסף לבישולים, כי בגדול מה שעושים שם זה מאדים אורז, פותחים קופסת טונה ומוסיפים עוד כמה דברים שהופכים את השלם הזה להרבה יותר גדול מסך חלקיו (ועד היום זו אחת המנות שאני הכי אוהבת בכל העולם כולו. אני רואה את המבט הזה, תנסו לפני שאתם שופטים).

אבל לא באתי לדבר על אורז עם טונה, באתי לדבר על סלט שווארמה. כשמסתכלים על המנה, אין בה משהו מיוחד מדי – עוף במחבת, סלט, טחינה – לא משהו שאף פעם לא ראיתם או אכלתם. אבל אם מחליפים את חזה העוף הרגיל בפרגית, מתבלים אותה אותו קצת בתבלינים שמזכירים שווארמה, מוסיפים חמוצים (רגילים או ביתיים – עפתי על הבצל בסומאק, מעכשיו אני מכינה את זה קבוע ומשדכת לכל דבר) ומתייחסים אליו כמו שווארמה בצלחת מינוס הפיתה, מקבלים טייק חדש על ארוחת הערב או הצהריים, משהו שקצת עוזר לצאת מהשגרה.

המשיכו לקרואהצעת הגשה: סלט שווארמה מפורק

בגט פיצה נתלש (ולחם שום קומפלט)

בגט פיצה נתלש

איך אני אוהבת יצירי כלאיים. כבר ראיתם את המתכון לעוגת גבינה עם פירורי עבאדי, לפני שנה הכנתי נשיקות מרנג עם חזרת, אני מתה מתה על השילוב של קוטג', ריבה וזיתים ירוקים, ואני נורא רוצה להגיד שאני עושה בישול מולקולרי בסיר של סבתא, אבל הדבר הכי מתקדם שאני עושה בו זה לאדות ירקות. בכל מקרה, המנה הזאת היא שילוב טעים בין לחם שום, פיצה ומאפה נתלש, כזה שקרין גורן קוראת לו "תלושותי" וג'וי דה בייקר, הבלוגרית שככל הנראה המציאה אותו קוראת לו "pull apart bread". הפרנקנשטיין של הפחמימות אם תרצו.

והוא הרג אותנו הבגט הזה. הכנתי אותו כמה פעמים ובכל פעם לא נשאר פירור בתבנית. אפילו ההורים שלי, האנשים שאוכלים הכי בריא שיש, לא הצליחו להפסיק לנשנש ממנו.

המשיכו לקרואבגט פיצה נתלש (ולחם שום קומפלט)

עוף ברוטב עגבניות ושעועית לבנה

מזמן לא העליתי מתכון של מנה עיקרית חמה, מה שאני אוהבת לקרוא לו "אוכל אוכל". קינוחים וסלטים ומקושקשות פלאפיות זה טוב ויפה, אבל צריך מדי פעם לשים גם אוכל על השולחן ולהפסיק לנשנש. ולפעמים, כשקשה לצאת מהבית ועדיין רוצים משהו חם ומשביע – זה זמן לפנות אל מתכוני המזווה. יש לי ארסנל של כאלו שאני אוהבת לתחזק, מה שנקרא – פתחתי שתי צנצנות וזרקתי למחבת, שמתבססים כולם על מצרכים שאני שולפת מהארון/פריזר/מקרר שתמיד יש לי. אם אני רוצה ממש להשקיע אני גם מפשירה לכבודם משהו מראש או קופצת רגע לקצב ליד הבית, אבל לב המתכון מבוסס על מצרכים שתמיד יש לי בבית. מכירים את הרשימות האלו של "דברים שכל חובב בישול חייב שיהיו לו במזווה" שכוללים בדרך כלל 10-15 מצרכים שאמורים לשדרג את מה שמבשלים או להפוך את החיים לקלים יותר? אז יש לי הכל. מכל רשימה אי פעם שהתפרסמה. כי אם המזווה שלי לא מתפקע עד אפס מקום בשימורים, צנצנות ושקיות לא מזוהות של מרכיבים שפעם קניתי – אני לא מרגישה בנוח.

המשיכו לקרואעוף ברוטב עגבניות ושעועית לבנה

פיצה מהירה במחבת בלי התפחה

פיצה ללא התפחה

הכל התחיל מאלתור. אני לא יודעת אם פגשתם אי-פעם ילדים בני 4.5, אבל כשהם רוצים משהו, ועכשיו – הם לא נחים עד שהם מקבלים אותו. אז העריצוציק שלי רצה פיצה-פיתה ולא הסכים לשמוע "לא" כתשובה, לא משנה שלא היו לי פיתות לא במקרר, לא במקפיא ולא במאחורה של הארון. אז באמצע הלחץ והדרמה נזכרתי במתכון הזה של ג'יימי אוליבר, לפיתות במחבת מקמח תופח ויוגורט. הכנו ביחד את הבצק, קליתי אותו על מחבת יבשה, הוספנו רוטב, גבינה ותוספות ויאללה לתנור. יצא להיט, הילד היה מבסוט.

בפעם הבאה שהכנו את הפיצות, אמרתי לעצמי – למה שלא נעשה את כל התהליך על המחבת? אז ניסיתי, ויצא פצצה. ומאז, כשהילד רוצה פיצה מהירה, אני אפילו לא מדליקה תנור.

חשבתי שגיליתי פה את אמריקה עם הבצק הזה של ג'יימי, אבל מתברר שזה שילוב ממש מוכר – קמח תופח ומוצר חלב חמוץ – לפיצה ללא שמרים. לשי-לי ההורסת יש גרסה של זה עם ריוויון, ואפשר גם להשתמש בשמנת חמוצה, אשל ואפילו גבינה לבנה במקום היוגורט. ויש בסוף גם גרסה בריאה יותר עם קמח כוסמין מלא.

העליתי גרסת וידאו של המתכון הזה לסטוריז שלי עוד לפני פסח, וכמות התגובות שקיבלתי עליו הייתה מפוצצת מוח. מי שרוצה לראות את המתכון יכול להיכנס לאינסטגרם שלי, ולמצוא אותו בהיילייטס (יחד עם עוד מתכונים בווידאו סטורי).

המשיכו לקרואפיצה מהירה במחבת בלי התפחה

רוקי רואד: חטיף שוקולד ושטויות

רוקי רואד - חטיף שוקולד והפתעות

בואו נדבר רגע על איפוק. אין לי הרבה ממנו, אבל פעם בירח כחול אני מצליחה לגייס את כל האיפוק שיש לי ו-לא- לעשות משהו שנורא בא לי. אם אתם עוקבים אחרי הסטוריז שלי, בטח ראיתם שאני בעיצומו של אתגר ללא סוכר. מה זה אומר? 30 ימים בלי סוכר, סוכר מוסף, פירות ומינימום שבמינימום של פחמימות (כולל קטניות), וחס וחלילה אם הן מקמח לבן. זה נשמע זוועה, במיוחד למישהי בלי שום פילטר על הפה, כמוני, אבל האמת – שזה ממש סבבה. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קל לוותר על סוכר, אבל זה פשוט קרה ואני אפילו בשליטה. אני כמובן מדמיינת את קוראסון השוקולד שאתקע ביום שאחרי, אבל וואלה, אני לא מתייסרת בדרך לשם. וזה כבר נחמד.

כל ההקדמה הזאת באה לספר לכם שהייתי צריכה לגייס את כל האיפוק שיש לי כשהכנתי השבוע רוקי רואד. שוקולד וחמאה מומסים הם הקריפטונייט שלי, ואלוהים עדי שאפילו לא ליקקתי את מה שנמרח לי על היד כשערבבתי את התערובת האלוהית הזאת. אני גנדי, אני בודהה, אני מא אנאנד שילה. מגיע לי פרס נובל לאיפוק.

המשיכו לקרוארוקי רואד: חטיף שוקולד ושטויות

עוגיות קוקוס לפסח 2.0

אני מתה מתה מתה על עוגיות קוקוס של פסח, כל כך מתה עליהן שזה נראה לי כמו חילול הקודש לאכול כאלו מחוץ לחג. כמו סופגניות, אזני המן או מצות – הן לא עובדות לי אאוט אוף קונטקסט, אבל אני אוהבת לחגוג אותן במועדן.

עד היום הכנתי אותן כמקובל, עם חלבוני ביצים, אבל לפני כמה שבועות הייתה לי התגלות בשתי מילים: חלב מרוכז. החלב המרוכז עושה לעוגיות האלו שלושה דברים: הוא הופך אותן לאקסטרה רכות מבפנים, לכאלו שאפשר לאכול גם לא אפויות אבל מצד שני – גם מעלה בטירוף את הערך הקלורי שלהם. ובכן, בכל אליה יש איזה קוץ.

המשיכו לקרואעוגיות קוקוס לפסח 2.0

ביצה מקושקשת פלאפית (או כריך המקושקשת הכי טעים בעולם)

מה את רוצה מאתנו עם מתכון לחביתה מקושקשת? אתם בטח חושבים לעצמכם. אתם צודקים, אני בטוחה שהמקושקשת שלכם עולמית ושאתם הפילד-מרשל והחאג' דוקטור של הקשקושים. אבל בואו תקשיבו רגע לשיטה חדשה.

באופן כללי, בכל מתכון לביצה מקושקשת מושלמת תמיד חוזרים על שני דברים – חום נמוך וערבוב מתמיד. וגם מלא חמאה. פעם קראתי מתכון לחביתה מקושקשת בו מערבבים את הביצים על חום נמוך מאוד וכל הזמן זורקים פנימה עוד קצת חמאה. הכנתי אותו, מדהים. אבל המקושקשת הזאת אפילו עוד יותר טובה.

העיקרון פה מוזר, אבל עובד: שוברים את הביצים ישירות אל מחבת קרה, מקשקשים אותן במחבת ורק אז מוסיפים חמאה ומדליקים את האש. על המתכון הזה אחראי שף אמריקאי בשם אלווין קאיילן (Alvin Cailan) מ-Eggslut, מקום מגה-פופולרי למנות מושחתות עם ביצים, עם סניפים בלוס אנג'לס, לאס וגאס ועוד. קצת כמו בנדקיט, אבל באובר-דרייב. ראיתי סרטון שלו מכין את כריך המקושקשת הזאת ומאז אני טובעת בביצים, ליטרלי, כי קשה לחזור אחורה אחרי שטועמים כזו חביתה מקושקשת מושלמת.

המשיכו לקרואביצה מקושקשת פלאפית (או כריך המקושקשת הכי טעים בעולם)

Something is wrong.
Instagram token error.