הסלט הזה חוגג את האביב עם שני הכוכבים הגדולים שלו (אחרי שום ירוק טרי) – הפול הירוק והארטישוק, אבל בעצם אפשר לאכול אותו בכל עונה כי אנחנו הולכים לרמות ולהשתמש בבצ'יטים של עולם האוכל – קפואים ושימורים. נכון, עונתיות ואוכל טרי זה חשוב, אבל מותר מדי פעם לעשות את החיים קצת יותר קלים ולהשתמש במוצרים שמישהו אחר טרח עליהם עבורינו. במיוחד אם יש לנו עוד עשרים מנות אחרות להכין לסדר פסח.
לכל מתכון קלאסי יש את העדנה שלו, ואפשר להגיד שהחורף האחרון היה זמן טוב להיזכר בביצה בקוקוט – מתכון צרפתי קלאסי בן 140 שנה שפתאום חזר לאופנה אחרי שטיקטוקרית אחת אפתה אותו עם תוספת של גבינת בורסן. בשבילי המנה הזאת מתקשרת מיידית לנייג'לה לוסון שדרך התוכנית שלה הכרתי את המתכון לפני יותר מדי שנים. נייג'לה אפתה את הביצים עם שמנת וכמה טיפות של שמן כמהין, וזה נראה לעידית בת העשרים וקצת כמו שיא התחכום.
לא תכננתי להעלות לכאן מתכון לגוואקמולי, בעיקר שזה דבר נורא פשוט להכין ובתחושה שלי לא צריך מתכון מסודר, אבל אחרי שהעליתי טיקטוק של הגוואקמולי המנצח שלי קיבלתי כמה נדנודים (אהם אהם) להעלות את המתכון על הכתב, אז הנה אנחנו כאן.
כמו שקשוקת כרוב חרוך שהפכה אצלנו למנת ארוחת ערב מהירה וקבועה, טוסט הירוקים עושה גם הוא את דרכו למעמד הזה בצורה איטית ובטוחה. אז מה זה טוסט ירוקים? מצד אחד הוא נראה כמו טוסט גבינה פשוט, אבל במבט שני הוא טוסט גבינה משודרג עם ירקות ועלים ירוקים שמקפיצים את הטעם, מעניקים איזשהו ערך תזונתי, ועוזרים לתחושת השובע שמתקבלת מארוחה שהיא בעצם כריך חם.
טיקטוק זה מקום מופלא. באמת. אין שם רק ריקודים וזילניאלס זעופים (ובכן יש, אבל הם לא ממש בפיד שלי), אלא גם מלא דברים שיעניינו כל אחד עם שתי עיניים ולב. ברגע זה זו הרשת החברתית האהובה עלי שגוררת אותי לשעות של שיטוטים שמצליחים גם להצחיק אותי וגם ללמד אותי דברים.
באמאשלי החג הזה בא לי טוב. לא שהיו לי תכניות גרנדיוזיות השנה, תכננתי לעשות פה בבלוג כל מיני דברים קטנים ולא מסובכים, אבל מצב הביטחון והפנים שלנו הוא על הפנים, שפשוט יצא לי כל החשק. דחיתי כל השבוע את ההעלאה של המתכון הזה, אבל הזמן מתחיל להיגמר – אז בסלט ננוחם.
יום העצמאות עוד שנייה כאן ובניגוד לשנה שעברה שהכנתי משהו מושחת ומתוק (עראייס ס'מורס, המתכון נמצא כאן וגם עשיתי לו סרטון חמוד בטיקטוק) הפעם הלכתי על משהו ירוק – צ'ימיצ'ורי! התוספת שמשדרגת מנגלים מאז שארגנטינאים גילו את האש. ויסלחו לי הארגנטינאים, כי מה שקורה כאן זה ממש אבל ממש לא צ'ימיצ'ורי תקני, אבל תקניות אף פעם לא הייתה הקטע שלי.
לקח לי זמן להידלק על קייל, קצת כמו במודל חמשת שלבי האבל של קובלר רוס עברתי איתו הכחשה, כעס, מיקוח (על דיכאון דילגתי) והגעתי בסופו של דבר לקבלה. מעלה מר ולא טעים שדפדפתי בבוז על מתכונים איתו, הגעתי למצב שבו אני קונה אותו על בסיס קבוע ומנסה לדחוף אותו לכל מקום. אפשר למצוא אותו בסופר או אצל הירקן (ואם אין לירקן שלכם – בקשו שיביא) ואם עדיין קשה לכם עם הטעם נסו קודם כל לדחוף אותו למרק, ככה אני התחלתי (לכו על מרק מינסטרונה עם כרובית וקייל).
וואי וואי, כמה שהמתכון הזה חיכה בשקט כדי לעלות לכאן. אני מכינה אותו כבר כמעט שנה, עשיתי הסבר איך מכינים אותו בסטורי (חפשו היילייט שקשוקת כרוב) אבל בכל פעם שצילמתי אותו משהו השתבש והמתכון המסכן הזה נדחק לצד. אז הנה התיקון ההיסטורי.
הקיץ תם (קלנדרית לפחות), אבל התירס המתוק נאחז בשבבי הקיץ האחרונים ועדיין איתנו. ,תירס מתוק זו באמת המצאה נהדרת והתחרענו עליו כל הקיץ – מבושל על הקלח, בתוך מוקפץ, בסלט טרי וגם במנת הצד הזאת של תירס בחמאה.