ריבה ברבע שעה (ו-4 מרכיבים)

ריבת צ'יה

מכירים את האנשים האלו שמנצלים את סוף העונה והורדת המחירים של הפירות כדי להכין קילוגרמים של ריבות ביתיות? חמותי כזו, טל סורסקי כזה, אני לא כזו. עם כל הערכתי להכנת דברים בבית במקום לקנות גרסה תעשייתית (ויש הערכה, ראו קטגוריית המעדנייה הביתית בבלוג), אין לי זמן, סבלנות ומקום בארון לכל כך הרבה צנצנות. אז יש לי את הריבות הביתיות של ריטה חמותי, יש ריבות קנויות מעולות ויש "ריבות" שאני מכינה בבית עם צ'יה, המסמיכה הרשמית של הטבע.

המשיכו לקרואריבה ברבע שעה (ו-4 מרכיבים)

פירה ברבע שעה

פירה ברבע שעה

מכירים את המתכונים האלו שנולדים מצורך דחוף? לפני כמה שבועות צילמתי מתכון למיטלוף לטור שלי בפודי (אל תעקמו את האף, זה טעים ומחליף בכיף לעמוד ולגלגל קציצות). בקיצור, העמדתי את המיטלוף לצילום וראיתי שמשהו חסר. פירה ומשהו ירוק ליתר דיוק. מילאתי קומקום והכנתי במקביל שעועית ירוקה חלוטה ופירה מהיר.

פירה ברבע שעה הוא לא פירה רגיל של מסעדה, ואם תרצו כזה סורו בבקשה לפוסט של גל מפתיתים שמסביר איך להכין פירה כמו שצריך. הפירה שלנו הוא פירה חירום, פירה שמכינים אחרי שהילדים שלכם מעקמים את האף בארוחה ומתלוננים "אבל אמאאא רציתי פירהההה ולא פתיתים", פירה שמכינים אחרי שיש לכם דודא לפירה ואתם חייבים אותו עכשיו עכשיו עכשיו ולא בעוד 45 דקות מינימום.

המשיכו לקרואפירה ברבע שעה

חסה צלויה על הגריל

חסה צלויה בגריל

לפני שעברנו לדירה החדשה לא הצלחנו להחליט אם אנחנו רוצים מנגל על המרפסת או טאבון. החלום הגדול היה טאבון – להכין פיצות מושלמות, לחמים וכל מה שבגדול מגישים במסעדת סנטה קתרינה, אבל טאבון טוב הוא גם כבד מדי למרפסת שלנו וגם עולה סכום של 5 ספרות, לכן הלכנו בלי למצמץ על המנגל שעבר אלינו מההורים של ערן, שעמד אצלם ללא שימוש.

טעים! ב-Facebook | האינסטגרם שלי | הירשמו לעדכונים במייל על פוסט חדש

אנחנו גרים בדירה הזאת כבר כמעט שנה וחצי ועשינו על האש לדעתי 3 פעמים + כמה פעמים שזרקתי חצילים על המנגל בשביל להכין סלט חצילים. כמה צפוי. כפי שאפשר להבין אנחנו ממש לא חזקים בבשרים על האש, אבל אם אתמקצע בזה במהלך הקיץ הקרוב – אשמח לחזור אליכם עם מתכונים טעימים. בינתים, הלכתי על האזור הנוח שלי – ירקות צלויים.

המשיכו לקרואחסה צלויה על הגריל

חטיפי אצות ביתיים

חטיף אצות

הרומן שלי עם חטיפי אצות התחיל לפני 15 שנה, לפחות. אבא שלי היה נוסע המון למזרח ומביא משם חטיפי אצות. למה? לא ברור, כי אף אחד לא ביקש ממנו או ידע מה זה. אבל הוא היה מביא והחבילות האלו היו תמיד משהו שהיה בבית. בתור ילדה הייתי מביאה כאלו לפעמים לבית הספר, לנשנש, והיו צוחקים עלי שיש לי יְרֹקֶת בשיניים.

עם השנים הנסיעות למזרח פחתו וחטיפי אצות זה משהו שהייתי מקבלת פעם בהמון זמן כשמישהו נוסע לחו"ל ועובר בצ'יינהטאון, או מזמינה מחו"ל. למעשה, זה היה כך עד לפני כשנה-שנתיים, אז התחילו לייבא באופן מסודר לארץ חטיפי אצות שנמכרים בחנויות אסייתיות, חנויות טבע ומכולות שוות. הסוג הנפוץ ביותר שנתקלתי בו הוא של Laverland Cruch הקוריאניים ומדובר בסוג היותר רחב ושומני של חטיפי האצות. יחסית קל למצוא אותו אם יודעים איפה לחפש, אבל המחיר שלו לחבילה גדולה של 9 חבילות קטנות יותר נע בין 22 שקלים (הכי נמוך שמצאתי בחנות הקבועה שאני קונה בה מוצרי מזווה ברמת גן) ל-32 שקלים במעדנייה יקרה להכעיס שיש לה כמה סניפים בתל אביב. אגב, הסוג שאני אוהבת יותר הוא הסוג היפני של אצות מאורכות יותר, לא שומניות ומפוצצות באומאמי. מבין שני הסוגים האלו, אנחנו נכין את הסוג הקל יותר להכנה – הסוג הקוריאני.

המשיכו לקרואחטיפי אצות ביתיים

מאפינס תירס משודרגים

מאפינס תירס משודרגים

תכננתי ארוחת צהריים קטנה ורגועה עם הבן זוג והילדים בשבת. לא משהו פנסי, קצת סלט, קצת קנלוני עם ריקוטה ותרד, ויאללה מספיק. גם ככה אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה באותו הבוקר. אבל מפה לשם הזמנתי לצהריים גם את האחיינים שלי מעכשיו לעכשיו. הסתכלתי על המלאי המוכן, והוא לגמרי לא היה מספיק לעוד 2 פיות של כמעט-מתבגרים רעבים והייתי חייבת לארגן עוד מנות, דחוף.

התחלתי להוציא את כל מה שיש לי במקרר ובארון, ואלתרתי ארוחה לא קשורה, אבל טעימה. בנוסף לכל מה שהכנתי מהר מהר, פתחתי גם תירס מקופסה, שיהיה, כי ילדים אוהבים תירס, לא? מתברר שלא, כי אף אחד חוץ מבן החמש לא נגע בתירס הזה וכך נשארתי עם קערה מלאה. אז שלא נכין ממנו מאפינס?

המשיכו לקרואמאפינס תירס משודרגים

לחם בירה וכוסמין מלא

לחם בירה וכוסמין מלא

את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?

באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".

המשיכו לקרואלחם בירה וכוסמין מלא

אצבעות גבינה וברוקולי

אצבעות גבינה וברוקולי

זוכרים את הטרנד של פיצת הכרובית? טוב, זה בטח לא טרנד אלא אוכל די רגיל לצליאקים ולמי שלא אוכל גלוטן, אבל בהחלט הייתה שגעת כזו לפני כמה שנים. טוחנים כרובית שלמה בבלנדר, מוסיפים לה ביצה, גבינה ועוד כמה דברים ואופים כבסיס לפיצה. גאוני. רק מה, לטחון כרובית שלמה מבלגן בטירוף, אז מישהו גאון המציא אורז מירקות, שזה בעצם כל מיני ירקות קשים טחונים לפיסות קטנטנות ומוקפאים. בארץ סנפרוסט עושים את זה עם כרובית וברוקולי, וזו עוד אופציה שיכולה לחכות לכם בשקט במקפיא ולחסוך לכם זמן ברגעי האמת.

נהיה לי קצת אובדוז מפיצה אחרי האוגוסט הזה, אחרי שעשינו פיצה במחבת, פיצה בתנור, פיצה-פיתה ופיצה שהגיעה הביתה עם שליח. אבל הילדים דורשים את ליטרת הגבינה שלהם, אז תקעתי להם ברוקולי במקום. זתומרת, הכנתי אצבעות גבינה וברוקולי עם גבינה מותכת מעל ואמרתי להם "חמודים, הנה אצבעות גבינה, בתיאבון". אובייסלי בן החמש שלי עלה על התכסיס, אבל אכל את זה כמו גדול וגם בת השנה קפצה על העסק הזה. אז סגירת פינה לארוחה קלה – יש, ירק ירוק שהם אוכלים על הדרך – יש. עבודתי פה הסתיימה.

המשיכו לקרואאצבעות גבינה וברוקולי

פופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

פופקורן ממכר בטעם "גבינה"

לפני כמה שבועות ראיתי בסטורי של עדינה סוסמן שהיא הכינה פופקורן עם שמרי בירה. שמרי בירה, למי שלא מכיר הם פצצת הטעם של הטבעונים. של כולם למעשה. אלו שמרים לא פעילים שנותנים להכל טעם של גבינה. יש כאלו שאומרים שזה מזכיר פרמזן, אבל מה שהם באמת מזכירים זה גבינה תעשייתית של חטיפים, כזו שמעקצצת על הלשון כשאוכלים צ'יטוס או דוריטוס, בקיצור פצצה של אומאמי. סגור סוגריים.

נחזור לסטורי. זה נראה מעולה, אז רשמתי לעצמי פתק מנטלי ושמתי את זה בצד. עברו כמה שבועות, קניתי שמרי בירה (ואפילו לא בחנות טבע, בחנות "היבשים" הרגילה שלי ברמת גן, כמה מפתיע) והתחלתי לפצפץ גרגירי תירס יבשים. מאז שהבן הגדול שלי התחיל לאכול פופקורן, יוצא לי להכין אותו הרבה יותר מבעבר. פעם הייתי זורקת לשמן את כל גרגירי התירס, מנערת קצת ומחכה שיתחילו להתפוצץ. בדרך כלל זה היה עובד, אבל מדי פעם הייתה יוצאת לי נגלה קצת שרופה ומבאסת. כל זה הפסיק כשהתחלתי לעבוד בשיטה הבאה: מחממים את השמן בסיר ביחד עם 4-5 גרגרים בלבד. ברגע שהם מתפוצצים מוסיפים את שאר הגרגירים שנכנסים לסיר עם שמן בטמפרטורה המדויקת לפופקורן. עובד בכל פעם.

אז מה קורה כשמחברים בין השניים? בום! פצצה של טעמים. לא להאמין כמה פופקורן יכול להיות טעים, וממכר. כל כך ממכר. למה אי אפשר להפסיק לאכול את זה והאם אפשר להחשיב את זה כארוחת צהריים לגיטימית?

המשיכו לקרואפופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

דאץ' בייבי – פנקייק משפחתי בתנור עם שזיפים

דאץ' בייבי שזיפים

מאז שלבן שלי, הידוע בכינויו העריצוציק, יש זכות בחירה בבית, כמעט בכל שבת בבוקר יש אצלנו פנקייקס. מדי פעם אני מצליחה לזלוג למקומות אחרים הכוללים ביצים בשלל צורות הכנה, אבל כל עוד זה תלוי בו, הוא יכול לאכול פנקייקס לנצח. גם את הפנקייקס הנצחיים שלנו (עם קמח כוסמין מלא, כלום סוכר והמון מייפל בצד כפיצוי) אני מנסה לגוון מדי פעם. אז פעם אלו פנקייקס שיבולת השועל שלי, פעם שלולית גבינה ומדי פעם אני מכינה גם דאץ' בייבי (Dutch Baby).

יורקשייר פודינג מכירים? ופופ אובר? מדובר על אותו העיקרון בדיוק. מכינים בלילה דלילה למדי מביצים, קמח וחלב ללא שומן בכלל. השומן – במקרה הזה חמאה – מגיע בכלי הקיבול הלוהט וברגע שכל אלו נפגשים – מתבצעת תפיחה מהירה. אז אפשר להתייחס אל הדאץ' בייבי כמו פנקייק משפחתי אחד שנאפה בתנור. שימו לב שאין גם הרבה סוכר בבלילה עצמה, אבל מגישים את הפנקייק עצמו עם אבקת סוכר ומייפל.

המשיכו לקרואדאץ' בייבי – פנקייק משפחתי בתנור עם שזיפים

הצעת הגשה: סלט שווארמה מפורק

סלט שווארמה מפורק

אני מניחה שרובכם די חדשים בבלוג הזה, אבל אי שם ב-2009 (אמא, זה היה לפני 9 שנים!) היה פה מדור בשם "הצעת הגשה". הרעיון מאחוריו היה לשדרג את האוכל היומיומי למשהו יותר מעניין וכיפי, שקצת ישבור לכם שגרה מהמנות הרגילות שאתם אוכלים. אחד הלהיטים של אותה תקופה היה אורז מאודה עם אפונה, טונה ואצות (או בשמו המקוצר – אורז עם טונה), שהפך נורא פופולרי בקרב סטודנטים שאין להם זמן ו/או כוח ו/או כסף לבישולים, כי בגדול מה שעושים שם זה מאדים אורז, פותחים קופסת טונה ומוסיפים עוד כמה דברים שהופכים את השלם הזה להרבה יותר גדול מסך חלקיו (ועד היום זו אחת המנות שאני הכי אוהבת בכל העולם כולו. אני רואה את המבט הזה, תנסו לפני שאתם שופטים).

אבל לא באתי לדבר על אורז עם טונה, באתי לדבר על סלט שווארמה. כשמסתכלים על המנה, אין בה משהו מיוחד מדי – עוף במחבת, סלט, טחינה – לא משהו שאף פעם לא ראיתם או אכלתם. אבל אם מחליפים את חזה העוף הרגיל בפרגית, מתבלים אותה אותו קצת בתבלינים שמזכירים שווארמה, מוסיפים חמוצים (רגילים או ביתיים – עפתי על הבצל בסומאק, מעכשיו אני מכינה את זה קבוע ומשדכת לכל דבר) ומתייחסים אליו כמו שווארמה בצלחת מינוס הפיתה, מקבלים טייק חדש על ארוחת הערב או הצהריים, משהו שקצת עוזר לצאת מהשגרה.

המשיכו לקרואהצעת הגשה: סלט שווארמה מפורק

Something is wrong.
Instagram token error.