ימי החולין חזרו אלינו (ט.ל.ח: עד גל שני או שגם פה הרחובות יבערו מהתקוממויות אזרחיות) ולפנינו מרבד של קיץ אינסופי לח ודביק. האם נחזור לחיים רגילים? אין לדעת, אבל מה שבטוח זה שנצטרך לאכול. במהלך החודשים הקרובים אשתדל לתת כאן מתכונים מהירים וקלילים שמתאימים לעונה עם מינימום זמן במטבח. ונתחיל עם קציצות! אפויות, עטופות ברוטב מתקתק ובגדול קלות מאוד לתפעול.
ימים לא קלים עוברים עלינו, נפשית, בריאותית וכלכלית. כבר כמעט שבועיים שאין מסגרות לילדים וכל הזמן הזה בבית מביא את כולם למטבח בסופו של דבר. קצת כמו בחופש הגדול, שפתאום נופלת עלינו ההכנה של 3 ארוחות ביום לילדים, רק בלי האפשרות לצאת קצת ולהתאוורר בחוץ. אז מבשלים ומבשלים ומנסים להעביר את הזמן בלי להתחרפן ובלי שהילדים יהיו צמודים כל הזמן למסך ובלי שהגדולים יהיו צמודים לחדשות ועדכונים.
אוגוסט, איזה תיק שיא אללה. אני אמא כבר חמש שנים ומעולם לא התלוננתי על החודש הזה כמו עכשיו. כנראה שכשמנסים לעבור אותו עם שני ילדים ולא אחד, פלוס לנסות לעבוד מהבית, פלוס לא לתכנן מראש כמעט כלום כי גם ככה אני אמורה להיות בבית – מקבלים חתיכת כאב ראש.
אבל בואו רגע נדבר על אוכל. זה פורח לי מהראש בכל שנה – באוגוסט מבשלים יותר כי הילדים לא אוכלים במסגרות. אם בימים רגילים אני צריכה לסדר להם ארוחת בוקר וערב קלות, אז עכשיו בחופש מדובר על 3 ארוחות ביום ועוד ארוחות ביניים ועוד נשנושים ופירות. פתאום המדיח מלא סירים ומחבתות, הכיור מלא בכלים (אני רק בנאדם!) והמקרר מלא בקופסאות שנגמרות נורא מהר, כי גם אנחנו כאן ועם תיאבון של אנשים מבוגרים. אז מבשלים.
אחד הדברים שהולכים חזק אצלנו בבית זה בולונז, שאמנם נתפש כמנה כבדה וחורפית, אבל בואו – אנחנו גם ככה במזגן רוב הזמן. אצלי הוא מתבשל במשך המון המון זמן – בין שעתיים וחצי לשלוש – על אש קטנה, וזה חלק מסוד הטעם שלו (עם עוד כמה טוויקים קטנים שמקפיצים את הטעם שלו בטירוף). זה מתכון שקיבלתי לפני שנים רבות מחמותי ריטה, ועם השנים הוא התגלגל והתפתח לגרסה הזאת, שהיא הגרסה של משפחת נרקיס-כ"ץ לבולונז הקלאסי.
המושג הזה – חמין או צ'ולנט – גדול ממני ומכם ביחד, היסטורית, קולינרית, חברתית. אני לא מתיימרת לעשות פה מדריך לחמין (מעכשיו אקרא לו צ'ולנט, בסדר?), אלא לתת לכם את הגרסה לצ'ולנט שהכי טעים לי לאכול, בדרך שהכי נוחה לי להכין. אולי יש צ'ולנטים טובים ממנו, אבל אין עליו 🙂
אני לא מכינה צ'ולנט כל החיים. לא גדלתי עליו, אין לי מתכון מבית סבתא ואין מסורת של צ'ולנט במשפחה שלי, חוץ מאולי לקנות אחד כזה פעם בשנה. כולה התחלתי להכין אותם לפני שלוש שנים בעקבות כמיהה בלתי נלאית ומאז אני רק מחכה לשבתות גשומות כדי לשלוף את הסיר הגדול (ליטרלי, אני משתמשת בסיר עצום של 16 ליטר שמאופסן בבוידעם במטבח של ההורים שלי. מזל שהם גרים קרוב) ולדחוף לתוכו מלא קטניות ותפודים. אם מעולם לא הכנתם צ'ולנט, אני ממליצה על מתכון חמין הפתיתים של תום פרנץ שעוזר לסדר את הראש (אבל תתעלמו מהפתיתים). ממנו לקחתי את הרעיון של תערובת תבלינים שנותנת צבע וטעם לכל הסיר, אבל גם משתלטת מאוד בטעמים – שימו לב ואם אתם לא אוהבים טעם חזק של בהרט קחו את זה בחשבון.
אם אני יכולה לסכם במילה אחת את הריח שאופף את חיי בשבועות האחרונים, היא חייבת להיות "שום". ובשתי מילים "שום ירוק" שזה הדבר הכי טוב שקורה בכל מרץ-אפריל, אחרי שעון הקיץ. אתם יודעים מה, אני מקדמת את השום הירוק ללפני שעון הקיץ. וזה שהשום כאן אומר שגם הפול כאן, והאפונה העדינה וגם עלי הגפן. המתכון הזה התפרסם בטור שלי ב-mako לפני שנתיים וזה בגדול מה שכתבתי אז:
עשיתי את המעשה הלא אחראי וקניתי חצי קילו עלי גפן במחשבה שאצליח למצוא את הזמן לעמוד ולגלגל סיר ענק של עלי גפן. העריצוציק הקטן שלי סיכל לי את התכנית בכל פעם שאפילו רק חשבתי עליה ויצא שחיפשתי דברים אחרים לעשות עם הר עלי הגפן שישבו לי במקרר.
וככה התגלגלתי למתכון המקסים של הילה מ"ביסים" שהכינה אורז מתובל בעלי גפן שנותן טעם של עלי גפן מגולגלים, ללא המאמץ שבגלגול. קוצצים עלי גפן אל תוך האורז, מבשלים אותו יחד עם רכז רימונים ודבש ומקבלים מנת אורז חמצמצה עם המון טעם. לאורז הזה שידכתי קציצות עם טעמים משלימים של עגבניות, רימונים ודבש. יצא בובה.
חורף וזה.
זוהי שעתם היפה של התבשילים הארוכים והמחממים, תבשילי קדרה עמוסים שנותנים קונטרה מנחמת לגשם והסגריריות שמחוץ לחלון.
לפני כמה שבועות התארחנו בבית של עליזה, דודתו של ערן. עוד לא היה ממש חורף, אך היא הגישה לשולחן סיר גדול של גולאש נפלא שהתבשל עם תפוחי אדמה שחומים וירקות נוספים. עכשיו, כשסוף סוף התחיל לרדת פה גשם כמו שצריך, נראה לנו שהגיע הזמן להכין אותו בעצמנו. שימו לב, הכמויות במתכון לא מדויקות, כי ככה דודות טובות מבשלות.
לזניה היא עניין גדול במשפחת כ"ץ. כזכר לימים בהם הוריו של ערן התגוררו באיטליה, הלזניה הכ"צית מעטרת את שולחן האוכל באירועים חגיגיים, משפחתיים וגם כשאמא של ערן סתם רוצה לפנק אותנו. כמו שיש סוגים רבים של מנות פסטה, כך גם בלזניה, כי בעצם מה היא לזניה? מנת פסטה שמורכבת בשכבות ואפוייה בתנור. אפילו עלי הלזניה מוכרים בקרב העם כ"הפסטה של הלזניה". הלזניה הזאת היא לזניה של בולונז ורוטב בשמל.
לא מזמן קיבלנו בחינם את ערוץ האוכל ב'יס' למשך חודש. ראינו הרבה עירבובים, קיצוצים, בישולים, הכנות וצלחותים. יותר מהכל ראינו את נייג'לה לוסון. כל כך יפה, כל כך אוהבת לאכול, כל כך אוהבת שומן. צריך להוציא את האישה הזאת מחוץ לחוק. אחד המרכיבים שהיא השתמשה בהם יותר הם צלעות חזיר, שמוכנות במהירות יחסית וזמינות מאוד (במרכולי אנגליה). קשה להתעלם מהעובדה שלקנות בשר חזיר בישראל זול הרבה יותר מבקר, עובדה מפתיעה מאחר ובארץ פרות נפוצות הרבה יותר מאשר פרות נמוכות.
את המתכון הבא עשינו מספר פעמים בכמה וריאציות. זו מנה קצת כבדה שסותמת אותך לכל היום, אז כדאי להצטייד ביום חופשי לפני שמכינים אותה. זה עיבוד שלנו לאחת המנות של נייג'לה.
חג עצמאות שמח קוראי הבלוג היקרים! מה עשיתם היום? מנגל בצומת מסובים או בר-בי-קיו אצל הדודים בסביון? אנחנו במחשבה ראשונה רצינו לבלות את יום העצמאות הזה בפארק הקרוב לביתנו (בהליכה נמרצת עם הכלבה), אך המחשבה על עשרות הממנגלים על כל פיסת דשא זעירה גרמה לנו להשאר בבית. אבל, נאמנים למסורת, החלטנו להכין לעצמנו ארוחת יום עצמאות בשרית שלא תבייש אף מסעדה אמריקאית בסביבה. את ההליכה הנמרצת נעשה ביום אחר.
מאחר ורצינו לעבוד קשה בחג הזה, הכנו בעצמנו (כמעט) את כל החלקים מהם הארוחה שלנו הורכבה: את הלחמניות, ההמבורגר ואת הצ'יפס. לכן, הפוסט הזה יהיה מורכב משלושת החלקים האלו.
