חטיפי אצות ביתיים

חטיף אצות

הרומן שלי עם חטיפי אצות התחיל לפני 15 שנה, לפחות. אבא שלי היה נוסע המון למזרח ומביא משם חטיפי אצות. למה? לא ברור, כי אף אחד לא ביקש ממנו או ידע מה זה. אבל הוא היה מביא והחבילות האלו היו תמיד משהו שהיה בבית. בתור ילדה הייתי מביאה כאלו לפעמים לבית הספר, לנשנש, והיו צוחקים עלי שיש לי יְרֹקֶת בשיניים.

עם השנים הנסיעות למזרח פחתו וחטיפי אצות זה משהו שהייתי מקבלת פעם בהמון זמן כשמישהו נוסע לחו"ל ועובר בצ'יינהטאון, או מזמינה מחו"ל. למעשה, זה היה כך עד לפני כשנה-שנתיים, אז התחילו לייבא באופן מסודר לארץ חטיפי אצות שנמכרים בחנויות אסייתיות, חנויות טבע ומכולות שוות. הסוג הנפוץ ביותר שנתקלתי בו הוא של Laverland Cruch הקוריאניים ומדובר בסוג היותר רחב ושומני של חטיפי האצות. יחסית קל למצוא אותו אם יודעים איפה לחפש, אבל המחיר שלו לחבילה גדולה של 9 חבילות קטנות יותר נע בין 22 שקלים (הכי נמוך שמצאתי בחנות הקבועה שאני קונה בה מוצרי מזווה ברמת גן) ל-32 שקלים במעדנייה יקרה להכעיס שיש לה כמה סניפים בתל אביב. אגב, הסוג שאני אוהבת יותר הוא הסוג היפני של אצות מאורכות יותר, לא שומניות ומפוצצות באומאמי. מבין שני הסוגים האלו, אנחנו נכין את הסוג הקל יותר להכנה – הסוג הקוריאני.

המשיכו לקרואחטיפי אצות ביתיים

לחם בירה וכוסמין מלא

לחם בירה וכוסמין מלא

את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?

באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".

המשיכו לקרואלחם בירה וכוסמין מלא

חזרת אדומה וחריפה

מתכון לחזרת

יש לי פֶטיש לא מוסבר לחזרת. על מי אני עובדת, אני חצי רומנייה חצי פולנייה – כמובן שהפטיש הזה מוסבר, זה בגנים שלי. אחרי ארוחת החג, כשאני לוקחת צנצנות של חזרת הביתה אני מתחילה לגוון את השימוש בממרח פותח הנחיריים הזה. בהתחלה – בתוך כריך טונה. אחר כך – מערבבת את זה לתוך טחינה. בסוף – הכל הולך. בשנה שעברה אפילו ניסיתי להכין נשיקות חזרת מתוקות-חריפות. לא ההצלחה הכי כבירה שלי.

המשיכו לקרואחזרת אדומה וחריפה

שקדים וקשיו בדבש וסרירצ'ה

שקדים וקשיו בסרירצ'ה

נשנושים הם עניין רציני, אפילו שהם לא מצטיירים ככה ואני מקווה שאתם לוקחים אותם ברצינות הראויה להם. הגרסה הזאת היא דביקה, מתוקה, חריפה, מלוחה וממכרת עד אבדן שליטה. אה, ומתנה מעולה לראש השנה. זה מתכון ישן מהטור שלי ב-mako וזה מה שכתבתי עליו בשעתו:

רוטב הסרירצ'ה הוא התמכרות יחסית חדשה של העולם המערבי. הרוטב התאילנדי החריף הפך לכזה להיט בקליפורניה שאימת סגירת המפעל שלו גרמה לפאניקה רבתי ואנשים צבאו על המרכולים ורכשו לעצמם מלאים לשעת חירום. בארץ, הרוטב הזה פחות תפס, אבל עדיין אפשר למצוא אותו במכולות אסייתיות ואפילו בסופרים מצוידים. הוא עשוי מפלפלי צ'ילי, חומץ, שום, סוכר ומלח וממכר ברמות שקשה לתאר. אגב, אמורים להגות את שמו "סירצ'ה", אבל אף אחד לא באמת עושה את זה.

המשיכו לקרואשקדים וקשיו בדבש וסרירצ'ה

גלידה ביתית ללא מכונה

גלידה ביתית ללא מכונה
גלידת לוטוס

אני באמת לא מבינה איך עוד רגע יולי נגמר. לפני רגע התבאסתי שנגמר מאי, החודש הכי יפה בשנה, ולא הספקתי למצמץ וכבר סוף יולי ואוגוסט הנורא מעבר לפינה. לתמרן עם ילד באוגוסט זה קצת כמו לשחק פרוגר – הולכים שני צעדים ימינה, אחד אחורה, עוד שלושה שמאלה ובסוף אולי מצליחים לעבור את הכביש. אה, להגיע לספטמבר.

אז חוץ מלשרוץ במזגן ולשחק בלגו, אנחנו הולכים להכין הקיץ הרבה גלידה וקרטיבים. חלק יהיו מז'אנר "טחנתי בננה ופירות יער בוא נקרא לזה גלידה", כי באמת יש גבול לכמות השומנים שאני מסוגלת לתת לבן שלי, חלק יהיו מהז'אנר היוגורטי, חלק יהיו סתם קוביות קרח עם מקל בתוכן, אבל חלק בהחלט יהיו גלידה שמנתית ומפנקת, כזו שמעמיסים על גביע ונותנים לה לנזול בין האצבעות בין כל לק. והיא תיזל.

המשיכו לקרואגלידה ביתית ללא מכונה

מרשמלו ביתי

מדענים טוענים שהשתלטות האדם על האש היא מה שתרם לקפיצה ההתפתחותית הגדולה של האדם, אך לא רבים יודעים שהתוצאה החשובה יותר היא התפתחות המרשמלו. כי עם כל הכבוד למרשמלו קר, ההנאה האמיתית שמורה לרגע שבו אתה אוחז בידך שיפוד ועליו מרשמלו מפויח ונימוח. ולא משנה אם המרשמלו מפויח ממדורה, מנגל או מהאש של הכיריים, והשיפוד הוא בעצם צ'ופסטיק של הג'ירף שנשאר לך במגירה ליד המזלגות.

עזבו אתכם מהמרשמלו הקנוי (סורי כרמיתוש), ההנאה האמיתית היא ממרשמלו ביתי שעשיתם לבד ושנמס הרבה יותר טוב מהתעשייתי. למתכון הזה צריך סירופ תירס בהיר, מיקסר ומדחום סוכר, ואם אין לכם את האחרון יש לזה פתרון, אבל על זה בהמשך. לסירופ התירס אין תחליף (אולי גלוקוזה, אבל כבר עדיף לקנות סירופ תירס שיחזיק לכם כמעט לתמיד) ואפשר לקנות אותו היום אפילו בחלק מהסופרים הגדולים וגם בשוק (ובחנויות המתמחות כמובן). בעוד פעם היינו מכינים מרשמלו שמכיל חלבוני ביצים (מהמתכון הזה), היום כבר עברנו למתכון החביב והמבואר הזה (וידאו שכדאי לראות לפני שמתחילים).

מרשמלו ביתי

המשיכו לקרואמרשמלו ביתי

ג'ינג'ר אייל ביתי

את הג'ינג'ר אייל של שוופס ערן זוכר מהילדות המאוחרת. הוא חיכה בפחיות בודדות במכולת, קצת מרוחק מפחיות הקולה והקינלי הרגילות, יושב ליד פחיות של מי טוניק, מין משקה כזה עם טעם אחר ועם הרגשה כוזבת "של גדולים". מאז אותן שנים הוא כמעט ולא נתקל במשקה התעשייתי ההוא, ורוב הסיכויים שבינו לבין ג'ינג'ר אייל אמיתי אין הרבה דמיון. המשקה האמיתי התפתח כנראה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 כגלגול של בירת ג'ינג'ר שהתחילה כמשקה אלכוהולי והתגלגלה עם הזמן למשקה קל. עם אלכוהול או בלי, תגידו שלום למשקה החדש שלכם ליום העצמאות ולקיץ בכלל.

ג'ינג'ר אייל ביתי

המשיכו לקרואג'ינג'ר אייל ביתי

גרנולה ביתית מנצחת

מאז הפוסט הזה די הפסקנו לקנות גרנולה. שנתיים עברו, קצת שכללנו את המתכון, העפנו את הסוכר, הפחתנו בכמות השמן, ניסינו על הדרך להכין גם עם חמאה במקום, חזרנו לשמן, שיחקנו עם המרכיבים ובסופו של דבר הגענו למתכון שטוב לנו איתו: הרבה שיבולת שועל, הרבה מרכיבים מלוחים ורק פרי מיובש אחד. במקרה שלנו: חמוציות מיובשות, שיש להן את האיזון המושלם בין מתוק לחמצמץ. חוץ מהמייפל, את תוספת המתיקות אנחנו מוסיפים בהגשה עם פרי טרי וכמה זילופים של דבש מעל. יחד עם יוגורט כבשים וקפה הפוך של ערן, זה עונג השבת בבוקר שלנו.

גרנולה ביתית

המשיכו לקרואגרנולה ביתית מנצחת

פטה כבד

לסדר פסח יש תפריט שהוא פחות או יותר קבוע או ידוע מראש. כן, לפעמים המנה העיקרית משתנה קצת. לפעמים משחקים עם הקינוח, אבל שאר הדברים ידועים ומוכרים. וזה (אם תשאלו את ערן) חלק מהכיף של הערב הזה – המאכלים המוכרים האלו, עם הטקסים הקטנים הנלווים אליהם, שחוזרים אליהם פעם בשנה.

ברוב המשפחות פטה כבד הוא לא אחד מהמאכלים האלו. כבד קצוץ אולי, אך לא פטה כבד. במשפחה של ערן, לעומת זאת, הוא פריט חובה שנולד מתוך צורך. הדוד הוטרינר שלו איננו חובב גדול של דגים, כך שבזמן שכולם מקבלים גפילטע פיש, מגיע אל השולחן גם פטה כבד עבורו. אבל זה כל כך טעים, שבסופו של דבר כולם אוכלים ממנו.

המתכון הזה מגיע מאמא של ערן, שאותה צילמנו מכינה אותו בבוקר שישי שמשי. זאת מנה שבאופן מפתיע קל להכין, אבל יש לעשות אותה לפחות יום אחד מראש כי הפטה צריך להתייצב לילה במקרר. לאחר מכן הפטה יחזיק לפחות שבוע – תיאורטית, כי הוא טעים מדי. הפטה משתדך מצוין לטוסט מחלה או מכל לחם טעים אחר, אבל בפסח כמו בפסח – הוא משתלב מעולה עם מצה וקצת חזרת ליד, או ריבה כלשהי, לא מתוקה מדי.

פטה כבד

המשיכו לקרואפטה כבד

אפרסקים מתובלים

השבוע מתחילה אחת התקופות שאנחנו הכי אוהבים בשנה – החגים. חודש שלם המנוקד בימי חופשה, מפגשים משפחתיים (כן, אנחנו מוזרים, אנחנו אוהבים את המשפחה שלנו), מתנות וכמובן – הרבה אוכל טעים. תקופת החגים היא הזדמנות טובה להכנס למטבח ולצאת ממנו עם מתנות טעימות. יש מי שהולכים לקניון ויוצאים עם ספרים, דיסקים או מצעים כמתנה. אנחנו …

המשיכו לקרואאפרסקים מתובלים

Something is wrong.
Instagram token error.