חטיפי פולנטה פריכים

חטיפי פולנטה

אני לא מבינה למה עושים כזה עניין גדול מפולנטה, זאת ליטרלי המנה הכי קלה שאפשר להכין, רמה אחת מעל חביתה. אפילו לא צריך לזכור מתכון, כל מה שצריך לזכור זה יחס של 4:1 – ארבע כוסות נוזלים על כוס פולנטה מהירת הכנה אחת. משם אפשר רק לשדרג את הדייסה הצהובה הזאת – עם פרמזן (או גבינה אחרת), חמאה, לדלל בחלב, להחליף נוזלים בציר כלשהו וכו'. וכשמשתמשים בפולנטה מהירת הכנה כל העסק הזה לוקח פחות מעשר דקות, כולל להרתיח מים בקומקום.

בכמויות קטנות זו ארוחת ערב מהירה ומעולה לילדים (עליה אפרט בקרוב בפוסט אחר), אבל כשאני מכינה סיר פולנטה שלם, תמיד נשארות שאריות, ולאכול פולנטה מאתמול זה לא כיף. אז מה עושים? מנצלים את השאריות להכנת חטיפי פולנטה. אחרי שכל אחד מקבל מנה לצלחת, אני מעבירה את מה שנשאר בסיר לתבנית קטנה, משטחת ומעבירה למקרר. לא חייבים להכין את החטיפים האלו משאריות, מדי פעם אני מכינה סיר פולנטה במיוחד בשבילם, כמו במקרה שלנו.

המשיכו לקרוא

מרציפאי: טארט שקדים

טארט שקדים

אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו זה חשבונות אינסטגרם של אחרים, כאלו שאפשר לקחת מהם השראה, לפנטז על חיים לא שלך ולחמוד מהם כלי הגשה ומתכונים.

כזה הוא החשבון של אדוה אש, שהיא האישה הכי מוקפדת שפגשתי. יש לה את הכלים הכי מתוקים, היא עושה עבודות DIY יפהפיות, אופה חלות כוסמין מהממות ותמיד יש לה עוגיות מכמה סוגים בצנצנות גדולות על השיש. למי יש עוגיות מכמה סוגים על השיש במציאות? זה לא להאמין. ושלא תגידו שיש לה זמן לאפות, יש לה משרה מלאה, שלושה ילדים מתוקים, בן זוג וכלב שקוראים לו מאיר. בנוסף להכל, לאדוה יש בלוג מהמם בשם "אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו" על אפייה, יצירה והורות, היא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "אישה עם גישה" וגם המציאה את החג שאני מתכוונת לחגוג החל מהשנה הקרובה – המשפחתיאדה – שנחגג בסופ"ש האחרון של דצמבר וחוגג בצורה קריאטיבית את האהבה המשפחתית עם קישוטים, מתנות וקיר תמונות מהשנה האחרונה. כיף, לא?

המשיכו לקרוא

מאפינס תירס משודרגים

מאפינס תירס משודרגים

תכננתי ארוחת צהריים קטנה ורגועה עם הבן זוג והילדים בשבת. לא משהו פנסי, קצת סלט, קצת קנלוני עם ריקוטה ותרד, ויאללה מספיק. גם ככה אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה באותו הבוקר. אבל מפה לשם הזמנתי לצהריים גם את האחיינים שלי מעכשיו לעכשיו. הסתכלתי על המלאי המוכן, והוא לגמרי לא היה מספיק לעוד 2 פיות של כמעט-מתבגרים רעבים והייתי חייבת לארגן עוד מנות, דחוף.

התחלתי להוציא את כל מה שיש לי במקרר ובארון, ואלתרתי ארוחה לא קשורה, אבל טעימה. בנוסף לכל מה שהכנתי מהר מהר, פתחתי גם תירס מקופסה, שיהיה, כי ילדים אוהבים תירס, לא? מתברר שלא, כי אף אחד חוץ מבן החמש לא נגע בתירס הזה וכך נשארתי עם קערה מלאה. אז שלא נכין ממנו מאפינס?

המשיכו לקרוא

סלט מלפפונים וחומוס

סלט מלפפונים וחומוס

תשמעו, לא ציפיתי שיהיו פה כל כך הרבה מתכונים עם קופסאות שימורים, אבל מתברר שהיד שלי ניגשת אוטומטית לארון כשאני רוצה חומוס, שעועית, או עגבניות מרוסקות. ותפסיקו לעקם את האף, זה לא שאני מכינה לכם משהו מפטריות שרי פרוסות ומשומרות, אלא בעיקר מקטניות שמישהו אחר חסך לי את ההשרייה והבישול שלהם, או עגבניות שמישהו אחר קילף בשבילי. עכשיו כשכיסינו את זה, אפשר להמשיך הלאה.

יש בסלט הזה מעט מרכיבים כמו שאני אוהבת, וכולם ביחד עובדים מעולה אחד עם השני מבחינת טעם ומרקם. בקיצור, אני סופר מרוצה ממה שיצא לי. רציתי במקור לשדך לו רוטב אבוקדו קרמי אבל לא הצלחתי להגיע למרקם שריצה אותי. אז הלכתי על השילוב הישן והטוב של שמן זית וחומץ, וזה עבד נהדר.

המשיכו לקרוא

כרובית צלויה ממכרת

כרובית צלויה ממכרת

כמה אני אוהבת ספרי בישול? כמו שאני אוהבת לדפדף בהם ברגע שהם מגיעים הביתה, לפנטז מה אכין משם ואז לזנוח אותם על המדף לנצח. כנראה שגם כמוכם, גם אני לוקה בתסמונת העיניים הגדולות וחייבת להשיג כל ספר בישול שנראה לי שווה מבט. המדפים קורסים, המשימה לְאַבֵּק את הספרים נהיית קשה יותר משנה לשנה, ואני עדיין מזמינה אותם בלחיצת כפתור (או שאוספת אותם מהרחוב. עזבו).

המשיכו לקרוא

לחם בירה וכוסמין מלא

לחם בירה וכוסמין מלא

את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?

באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".

המשיכו לקרוא

בגט פיצה נתלש (ולחם שום קומפלט)

בגט פיצה נתלש

איך אני אוהבת יצירי כלאיים. כבר ראיתם את המתכון לעוגת גבינה עם פירורי עבאדי, לפני שנה הכנתי נשיקות מרנג עם חזרת, אני מתה מתה על השילוב של קוטג', ריבה וזיתים ירוקים, ואני נורא רוצה להגיד שאני עושה בישול מולקולרי בסיר של סבתא, אבל הדבר הכי מתקדם שאני עושה בו זה לאדות ירקות. בכל מקרה, המנה הזאת היא שילוב טעים בין לחם שום, פיצה ומאפה נתלש, כזה שקרין גורן קוראת לו "תלושותי" וג'וי דה בייקר, הבלוגרית שככל הנראה המציאה אותו קוראת לו "pull apart bread". הפרנקנשטיין של הפחמימות אם תרצו.

והוא הרג אותנו הבגט הזה. הכנתי אותו כמה פעמים ובכל פעם לא נשאר פירור בתבנית. אפילו ההורים שלי, האנשים שאוכלים הכי בריא שיש, לא הצליחו להפסיק לנשנש ממנו.

המשיכו לקרוא

ניוקי פטנט מזויפים

ניוקי פטנט מזויפים

פעם, לפני שהיו לי ילדים, היו לי אמביציות קולינריות. הייתי מזמינה חברים ובני משפחה לארוחות של פסטה טרייה, של רביולי ממולאים, לערב פיצות שיוצאות ברצף מהתנור ולסתם ארוחות ערב בהן הייתי מכינה ניוקי טריים מתפוחי אדמה. אני רוצה לכתוב שמעניין מה זה אומר עלי שכל האמביציות האלו איטלקיות, אבל התשובה הפשוטה והלא מתוחכמת היא היא שכל הנ"ל הם פחמימות טעימות.

ארוחות הערב שאני מכינה היום מבוססות על סלט + לזרוק משהו לתנור + קינוח, אבל לפעמים עדיין בא לי להרהיב עוז ולהכין משהו מיוחד, כמו ניוקי. אז יש את הגרסה האיטלקית בה מבשלים או אופים תפוחי אדמה עד ייבוש, מרסקים אותם, מוסיפים ביצים וקמח, מרדדים לנחשים, חותכים, מבשלים ומשם זורקים לרוטב. ויש את הגרסה הצרפתית שמבוססת על בצק רבוך ולא כוללת תפוחי אדמה בכלל. בצק רבוך הוא שם מוזר לבצק מבושל, ממנו בטח הכנתם פעם בחיים שלכם פחזניות או אקלרים. בעוד הבצק של הפחזניות מכיל גם חלב וסוכר, הבצק הזה הוא בסיסי יותר (ואמור להשתדך עם רוטב מלוח בסופו של דבר) ומכיל חמאה, קמח וביצים.

המשיכו לקרוא

עוגת גבינה קרה עם פירורי עבאדי

מה כבר אפשר לחדש בז'אנר עוגות הגבינה-פירורים השחוק לעייפה? ובכן? הייתי חייבת למצוא איזושהי דרך לשדרג את הפירורים הטעימים אבל המשעממים האלו. בואו לא נלך סחור סחור עם רמזים למה עשיתי, כי זה די ברור מהכותרת – אז הכנתי פירורים מעוגיות עבאדי, בגדול כי אני אדם סוטה. ניסיתי לעשות את זה כבר בשנה שעברה, כשעשיתי גם תחתית וגם פירורים עליונים מהעוגיות האלו, אבל משהו שם לא עבד בדיוק כמו שרציתי. השנה אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת, ואחרי כמה נסיונות הגעתי לפיצוח.

לא סתם טחנתי עוגיות מלוחות ופיזרתי על העוגה. התייחסתי לפירורים כמו קראנץ' – ההמצאה המעולה של הקונדיטורית האמריקאית כריסטינה טוסי, שהופכת קורנפלקס משמים לפצצה של טעמים. אם אתם זוכרים, לפני כמה שנים הכנתי בשיטה הזאת במבה קראנץ' (תנסו על אחריותכם, זה ממכר מדי), ובקראנץ' העבאדי הזה הפירורים הופכים לתענוג מלוח-מתוק שמשדרגים בטירוף את העוגה. כדאי מאוד מאוד לא לוותר על אבקת החלב במתכון, כי היא מעיפה את הפירורים מ"נחמדים" ל"פאאאק זה טעים". איפה קונים? לפעמים בחנויות מתמחות (פחות נפוץ) ובעיקר בשווקים ובחנויות "רוסיות".

התחתית היא בצק פריך רגיל של עוגות גבינה שהוספתי לו גרידת לימון שגם היא שדרגה בטירוף את הטעם; ובמלית, במקום לחזק בתמצית וניל את הטעם, השתמשתי באינסטנט פודינג וניל החדש של מאסטר שף, שיש בו גרגרי וניל אמיתיים, כאלו שממש אפשר לראות את הנקודות השחורות שלהם ולהרגיש את הטעם הוונילי בלי להוסיף תמצית וניל נוספת לבלילה.

המשיכו לקרוא

עוגת יוגורט ופיסטוקים

עוגת יוגורט ופיסטוקים

בואו נדבר רגע על דחיינות. הזמן: דצמבר 2016. המקום: הדירה של רחלי קרוט (קרוטית!). הסיטואציה: רחלי ואני נפגשנו קצת לקשקש וכדי להכין שתי עוגות טעימות עם יוגורט. רחלי הכינה את עוגת הלימון הכי טעימה שטעמתי בחיי (ואני רצינית) ואני הכנתי את עוגת היוגורט הזאת, שתכף אספר עליה. פאסט פורווד להיום. הזמן: סוף אוגוסט 2017 והפוסט הזה עולה, באיחור אלגנטי ובכלל לא מביך. זה מזכיר לי שאני עדיין צריכה לפנות לביטוח הפרטי שלי כדי לקבל החזר על בדיקת רופא מהחורף האחרון ולתקן את כל השרשראות האלו שנפתחו לי ושוכבות בצד עד שאוציא את השפיץ פלאייר ואועיל לחבר אותן בחזרה. אין מנוס מלהכריז שאני דוחה, את מה שאפשר לדחות. רחלי אגב, העלתה מיד את המתכון, לא נתנה לכלים לעמוד בכיור יותר מ-20 שניות ותקתקה את כל המטבח בדקות. אלוהים, יש לי עוד הרבה לאן להתקדם.

המשיכו לקרוא