מתכונים מוצלחים לראש השנה
יש לי פֶטיש לא מוסבר לחזרת. על מי אני עובדת, אני חצי רומנייה חצי פולנייה – כמובן שהפטיש הזה מוסבר, זה בגנים שלי. אחרי ארוחת החג, כשאני לוקחת צנצנות של חזרת הביתה אני מתחילה לגוון את השימוש בממרח פותח הנחיריים הזה. בהתחלה – בתוך כריך טונה. אחר כך – מערבבת את זה לתוך טחינה. בסוף – הכל הולך. בשנה שעברה אפילו ניסיתי להכין נשיקות חזרת מתוקות-חריפות. לא ההצלחה הכי כבירה שלי.
הסלק המתוק והשום החריף מסתדרים נהדר באופן כללי, אבל הפעם שידכתי אותם בדרך קצת אחרת. בתחתית – ממרח שום ושקדים יווני (שנקרא גם סקורדליה) שעשוי ובכן, משום, שקדים ותפוח אדמה או לחם לבן ישן. אובייסלי השתמשתי כאן בתפוד במקום בלחם כי פסח וזה, אבל אני מרגישה שבאופן כללי הגרסה הלחמית הרבה יותר קלילה מהתפודית. מעל – סלקים צלויים מתוקים שלא צריכים כמעט תיבול חוץ מקצת שמן, מלח וחומץ.
הכי נוח לי לאפות סלקים בתנור על מצע מלח גס – זה נותן להם טעם מדהים של מדורה, זה חסכוני יותר (לא צריך לעטוף כל אחד בנייר כסף וקילו מלח גס עולה 2.07 שקלים) ופחות מלכלך לקלף את הסלקים אחרי האפייה מאשר לפני. בקיצור, ווין ווין. ברגע שהתחלתי לצלות סלקים בשיטה הזאת לא חזרתי אחורה.
למרות החום והלחות שמזדחלים עוד לאוקטובר, אפשר כבר להריח גויאבות ולראות אפרסמונים ורימונים אצל הירקן ולדמיין את הגשם של אחרי החגים. לפני כמה שנים עשיתי מעשה נועז ואכלתי גויאבה בעבודה, דבר שמיד יצר מהומה ברחבי הקומה. צעקות "מי אוכל גויאבה?" עלו מסביב וגררו ויכוח בין מתנגדיה לקומץ אוהדים שדווקא אוהבים את הריח החזק שלה.
מזל שלסממן הסתיו השני, הרימונים, אין ריח. זה קצת מרגיש כאילו כולם חוגגים עליהם בראש השנה, אבל אח"כ הם קצת נזנחים, אפילו שאפשר למצוא אותם על המדפים עמוק לתוך החורף. לא ברור למה, אבל יש כאלו שגם עושים עניין מהקילוף שלהם, לא משהו שכמה מכות חזקות עם כף עץ לא יכולות לפתור. אצלנו במשפחה, אבא שלי הוא פורט הרימונים הרשמי. אמא שלי מכינה את הקרקע ומרפדת את הכיור וסביבתו בעיתונים כדי למנוע כתמים – והוא עומד שם עם ערימה של רימונים ומוציא מהם ידנית ובסבלנות גרגיר גרגיר.
אין לי זכרונות אפייה רבים מהילדות. האמת שאין לי בכלל פרט לזיכרון אחד: עוגת הדבש של אמא שלי, שהייתה מכינה אותה בכמויות מסחריות ומחלקת לחברים ומשפחה. אני זוכרת את כל התבניות המלאות בעוגות שהיו מפוזרות במטבח, ואת תבנית סיר הפלא שהייתה נשארת עם עוגה בשבילנו. בכל שנה כל כך חיכיתי ליום האפייה הזה, אבל מתישהו הוא הפסיק להגיע.
מאז שנים חלפו, ומישהו צריך להכין עוגות דבש במשפחה הזאת. וכנראה שזאת אני. השנה הלכתי על עוגת דבש משולבת עם בננות (כמה שיותר דבש יותר טוב – תנו להן להשחיר בכיף) שנותנות גוף ועסיסיות לעוגה. אגב, מכינים את הכל בקערה אחת ובלי מיקסר וזאת עוגה שווה לא רק לראש השנה.
נשנושים הם עניין רציני, אפילו שהם לא מצטיירים ככה ואני מקווה שאתם לוקחים אותם ברצינות הראויה להם. הגרסה הזאת היא דביקה, מתוקה, חריפה, מלוחה וממכרת עד אבדן שליטה. אה, ומתנה מעולה לראש השנה. זה מתכון ישן מהטור שלי ב-mako וזה מה שכתבתי עליו בשעתו:
רוטב הסרירצ'ה הוא התמכרות יחסית חדשה של העולם המערבי. הרוטב התאילנדי החריף הפך לכזה להיט בקליפורניה שאימת סגירת המפעל שלו גרמה לפאניקה רבתי ואנשים צבאו על המרכולים ורכשו לעצמם מלאים לשעת חירום. בארץ, הרוטב הזה פחות תפס, אבל עדיין אפשר למצוא אותו במכולות אסייתיות ואפילו בסופרים מצוידים. הוא עשוי מפלפלי צ'ילי, חומץ, שום, סוכר ומלח וממכר ברמות שקשה לתאר. אגב, אמורים להגות את שמו "סירצ'ה", אבל אף אחד לא באמת עושה את זה.
אז ראש השנה. האמת, עד שלא הכרתי את המשפחה של בעלי בכלל לא ידעתי שעושים מראש השנה כזה עניין גדול. זה לא שלא חגגנו במשפחה שלי, אבל זו אף פעם לא הייתה ארוחה בסדר גודל של סדר פסח – ראשונות, עיקריות, סלטים, עוגות. הפקה.
לצד הצלי החגיגי או הסלמון החגיגי לא פחות, בדרך כלל כולם מכינים גם עוף, שיהיה. את המנה הזאת תכננתי להעלות לכאן כבר ממזמן, אבל מאחר שהיא משלבת גם תפוחים וגם דבש (וגם שומר!) – מרוח עליה "ראש השנה" מכל כיוון, אז שמרתי אותה לעכשיו.
רציתי להכין עוף בשומר כבר הרבה זמן, אבל אחרי שדנה חברתי הכינה את העוף בשומר של חלי ממן (כן, זה לינק לחלי ממן, אתם רואים טוב) בחורף האחרון, שהיה הצלחה מסחררת – נדלקתי סופית על הרעיון. אבל מה, לא היה לי כוח לטיגונים, ועוד של כרעיים של עוף במחבת (למרות שאני לא פוסלת את הז'אנר, הנה מתכון אש של הילה מביסים באותו העניין) וחיפשתי משהו שאפשר לדחוף לתנור ולשכוח ממנו. התגלגלתי אל המתכון הזה של מרתה שהתאים לי בול. עם הזמן ניקיתי אותו ופישטתי אותו עד שהוא הגיע לגלגול הנוכחי שלו. ואמרו אמן.
כנראה שזה גילי המקשיש, אבל ראש השנה הפך להיות החג האהוב עלי בשנים האחרונות. אולי זו תחושת ההתחדשות, אולי זה הסתיו שפתאום מגיע אחרי קיץ ארוך ודביק ואולי זו בכלל רוח החג שמנסים (ומצליחים) לכפות עלי במדיה השונים.
כבר בסוף אוגוסט אני מקבלת איזה קרעכצ בלב, מתחילה לשמוע שירי סתיו, ומתכננת על סיבוב במשתלה כדי לקחת הביתה כמה צמחים שימותו לי עד דצמבר וימלאו אותי תחושת כשלון צורבת.
והמתנות, הו המתנות! ממש כריסמס בתשרי. אני כל כך אוהבת לקנות (ולתת) מתנות לחגים שזה פשוט סוטה. את חדוות הנתינה הזאת קיבלתי מאמא שלי שהיא נותנת המתנות הטובה בעולם. אני גם מהזן שנורא אוהב רשימות – כאלו של עצמי שעושות לי סדר בראש, כאלו של אחרים שמספרות לי מה כדאי לקנות, כאלו שמספרות לי על דברים חדשים, או על דברים שאני מכירה. אז הנה רשימת המתנות שלי.
ניסיתי למצוא דברים במחירים הגיוניים של פחות מ-100 שקלים, אבל יש גם כמה דברים שעולים קצת יותר. רוב המתנות הן למטבח וכולן לפי טעמי האישי, ולא נתונות לשיקולים מסחריים. בגדול, כל אחד מהמוצרים האלו הייתי שמחה לקבל בעצמי (או שיש לי).
איך הייתה שנת 2015 בשבילכם? מקווה שטובה, אבל גם אם לא, 2016 התחילה ממש אתמול בחצות. ואין זמן טוב משנה אזרחית חדשה כדי להחליט החלטות לשנה החדשה, כאלו שכנראה לעולם לא תעמדו בהן, אבל מה זה משנה, העיקר הכוונה. אם ההבטחה "לאכול בריא יותר" נמצאת אי שם בראש ההחלטות שלכם לשנה החדשה, יש לי מתכון שיעזור לכם להתניע.
סלט הקינואה הזה הוא באמת נהדר. אתם יודעים למה? כי הוא גרם לי להתחיל לאכול קינואה, ואולי גם לכם. ולא רק שהוא נהדר, הוא גם מודולרי. זה אומר שכמעט כל רוטב יתאים לו (אפילו סתם שמן זית וקצת חומץ), הירקות והתוספות יכולים להשתנות וגם התיבול – והוא תמיד יהיה טעים. לא שווה?
לפעמים, הדברים הכי טובים בחיים הם דווקא הפשוטים ביותר. כמו למשל להרים את התינוק שלך גבוה ולראות אותו מחייך באושר. או לעמוד איתו מול המראה ולראות אותו מתקשר עם בן דמותו שמעבר לזכוכית. או סתם לבהות בו כשהוא נרדם על הידיים שלך.
נעלמנו קצת, אבל חזרנו, עם תוספת של בחורון קטן וחייכן למשפחה. היו לנו המון תכניות בחופשת הלידה לבשל, לאפות ולהכין המון דברים, אבל מתברר שזה לא ממש תכנית כבקשתך. ובכל זאת, בין הנקה, לנענוע על הידיים ולחיתול, מצאנו קצת זמן כדי להיכנס למטבח ולהכין משהו מעבר לסלט וחביתה.
כמו עוגת התפוחים הזאת, שהיא אמנם קצת יותר מעוד עוגה בחושה, אבל פשוטה להכנה (לא צריך אפילו מיקסר!) ומלאה בכל טוב. העוגה הזו היא הכי קאנטרי שיש – עם תפוחים למטה ומעין טופי חמאתי למעלה, מכוערת אבל טעימה כמו שקיעה בלואיזיאנה. נכון שהיא לא תיקח את המקום הראשון בתחרות העוגות, אבל היא תקבל לא מעט נקודות על האופי.
מדענים טוענים שהשתלטות האדם על האש היא מה שתרם לקפיצה ההתפתחותית הגדולה של האדם, אך לא רבים יודעים שהתוצאה החשובה יותר היא התפתחות המרשמלו. כי עם כל הכבוד למרשמלו קר, ההנאה האמיתית שמורה לרגע שבו אתה אוחז בידך שיפוד ועליו מרשמלו מפויח ונימוח. ולא משנה אם המרשמלו מפויח ממדורה, מנגל או מהאש של הכיריים, והשיפוד הוא בעצם צ'ופסטיק של הג'ירף שנשאר לך במגירה ליד המזלגות.
עזבו אתכם מהמרשמלו הקנוי (סורי כרמיתוש), ההנאה האמיתית היא ממרשמלו ביתי שעשיתם לבד ושנמס הרבה יותר טוב מהתעשייתי. למתכון הזה צריך סירופ תירס בהיר, מיקסר ומדחום סוכר, ואם אין לכם את האחרון יש לזה פתרון, אבל על זה בהמשך. לסירופ התירס אין תחליף (אולי גלוקוזה, אבל כבר עדיף לקנות סירופ תירס שיחזיק לכם כמעט לתמיד) ואפשר לקנות אותו היום אפילו בחלק מהסופרים הגדולים וגם בשוק (ובחנויות המתמחות כמובן). בעוד פעם היינו מכינים מרשמלו שמכיל חלבוני ביצים (מהמתכון הזה), היום כבר עברנו למתכון החביב והמבואר הזה (וידאו שכדאי לראות לפני שמתחילים).
