לא תכננתי להעלות לכאן מתכון לגוואקמולי, בעיקר שזה דבר נורא פשוט להכין ובתחושה שלי לא צריך מתכון מסודר, אבל אחרי שהעליתי טיקטוק של הגוואקמולי המנצח שלי קיבלתי כמה נדנודים (אהם אהם) להעלות את המתכון על הכתב, אז הנה אנחנו כאן.
מתכונים ב-5 מרכיבים
חסה צלויה על הגריל
לפני שעברנו לדירה החדשה לא הצלחנו להחליט אם אנחנו רוצים מנגל על המרפסת או טאבון. החלום הגדול היה טאבון – להכין פיצות מושלמות, לחמים וכל מה שבגדול מגישים במסעדת סנטה קתרינה, אבל טאבון טוב הוא גם כבד מדי למרפסת שלנו וגם עולה סכום של 5 ספרות, לכן הלכנו בלי למצמץ על המנגל שעבר אלינו מההורים של ערן, שעמד אצלם ללא שימוש.
טעים! ב-Facebook | האינסטגרם שלי | הירשמו לעדכונים במייל על פוסט חדש
אנחנו גרים בדירה הזאת כבר כמעט שנה וחצי ועשינו על האש לדעתי 3 פעמים + כמה פעמים שזרקתי חצילים על המנגל בשביל להכין סלט חצילים. כמה צפוי. כפי שאפשר להבין אנחנו ממש לא חזקים בבשרים על האש, אבל אם אתמקצע בזה במהלך הקיץ הקרוב – אשמח לחזור אליכם עם מתכונים טעימים. בינתים, הלכתי על האזור הנוח שלי – ירקות צלויים.
מרק כרובית קרמי ב-5 מרכיבים
בואו אספר לכם שוב על דחיינותי (מרוב שאני נוטה לדבר כל זה, אולי כדאי שאעשה כבר תגית וזהו). אז יש לי דחיינות קשה, כל דבר שאני יכולה לדחות לאח"כ – יידחה.
באחת הפעמים האחרונות בהן הייתי אצל רפי הירקן שלי ועשיתי את הקנייה השבועית, התבאסתי מהכרוביות שלא נראו משהו ושאלתי אותו אם זה מה יש. "את חברת מועדון" הוא אמר לי ושלח את העובד שלו להביא לי כרובית vip. היא באמת הייתה מהממת, כל כך מהממת שהלכתי הביתה וצילמתי אותה. ואז השארתי אותה על השיש ליומיים, ואז העברתי אותה למקרר ואז היא עמדה שם והסתכלה עלי בכל פעם שפתחתי את המקרר, בעודה מתמקמקת לאיטה.
מתישהו היה לי חבל לבזבז את הכרובית היפה אך הפחות רעננה הזאת, לכן חסתי עליה ועשיתי לה המתת חסד בתוך סיר מלא במים רותחים. זתומרת, הכנתי ממנה מרק.
טבעות בצל אפויות
הנה משהו שאני מגלה בכל חנוכה מחדש: נכון כשאוכלים מטוגן אז פתאום מתחשק לכם לאכול רק מטוגן כל הזמן? זה האפקט הממכר הזה של הקראנץ' והטעם המטוגן שגומר אותי בכל פעם מחדש. אוקיי, עכשיו שאנחנו מסכימים, אני יכולה להגיד שיש לי פה פשרה מעולה עם טבעות הבצל האלו. מוותרים על הטיגון ומעבירים אותם אפייה בחום גיהנום עד שהן משחימות והופכות להיות פריכות בטירוף. אבל, ויש פה אבל גדול – תיבול זו מילת המפתח שלכם. אם תזרקו את טבעות הבצל האלו רק עם פירורי לחם לתנור, תקבלו טבעות בצל בציפוי בטעם לחם. אתם חייבים חייבים לתבל את פירורי הלחם וגם את הקמח בתבלינים יבשים. איזה? מה שאוהבים. כמה? כמה שיותר. אני אוהבת פפריקה מעושנת, אבל רק היא לא מספיקה פה. הוספתי גם שבבי צ'ילי יבש, כורכום, מלח כמובן ואבקת חרדל (שהיא דבר שאני ממליצה שיהיה לכם במטבח, כי היא משדרגת בטירוף כל עוף שהיא תגע בו).
אז רגע לפני שחנוכה נגמר, הנה משהו שמרגיש מטוגן בלי כל השמן ורגשות האשמה. רגע, רוצים רגשות אשמה? הנה הגרסה המטוגנת (ווינק ווינק).
סלט שעועית חם (עם שום ושקדים)
הכל התחיל בגלל סטורי של גיל גוטקין. לפני כמה חודשים הוא העלה תמונות של מנות שאכל באיזושהי מסעדה ואחת מהן הייתה של סלט שעועית חם, שעשתה לי את זה באותו הרגע כמו שעוגת שמרים עם שוקולד עושה לי את זה בכל רגע נתון. הסתכלתי טוב על הצילום, ניגשתי למקרר והתחלתי לאלתר משהו דומה על המקום. למזלי, אני די מצוידת מבחינת מזווה ומקרר אז היה לי את כל מה שאני צריכה: קופסת שימורי שעועית, שום, כוסברה, ולימון. טחנתי, הקפצתי ותוך כמה דקות הייתה לי מנה שתוך טעימה אחת הפכה להיות קבועה אצלי במטבח.
כדאי לאכול אותה חמה, ולמזלכם לוקח להכין אותה באזור ה-10 דקות, אפילו פחות. אז אפשר להכין אותה בכיף רגע לפני שאוכלים (ואם רוצים להיות יעילים אפשר אפילו לטחון את השקדים והכוסברה מראש). לא צריך לבשל פה כמעט כלום חוץ מהשום, מאחר ואת השעועית צריך רק לחמם (היא מגיעה מבושלת כשהיא מקופסת שימורים) וכשהיא חמה מערבבים פנימה את הכוסברה והשקדים. סה טו. רוצים לראות את דרך ההכנה המפורטת של המתכון? היא נמצאת בהיילייטס שלי באינסטגרם, חפשו "סלט שעועית חם"
סלט דלורית צלויה
לוח השנה מצביע על נובמבר, אבל המעלות שבחוץ גורמות לי לפקפק בכך. הבגדים הארוכים שמיינתי כבר לפני חודש עדיין לא נשלפו והסנדלים עדיין ננעלות כמעט בכל בוקר. טוב, לפחות יבש והשיער מסתדר מעולה, מי ידע שסתיו משוגע הוא בעצם החלקת הקראטין של הטבע.
למרות שאפשר למצוא אותם אצל הירקן ובסופר כל השנה, הסתיו הוא העונה של הדלועים. אנחנו לא נכנסים לאוברדרייב דלעת כמו האמריקאים באזורי ליל כל הקדושים וחג ההודיה (לאטה דלעת של סטארבאקס!), אבל אם תקפצו באיזה שישי לשוק האיכרים בנמל תל אביב, תראו המון דלועים יפהפיים מסוגים שונים מסודרים יפה. אבל גם בלי שוק ובלי איכרים אפשר למצוא עכשיו אחלה ספסימנטים. חפשו אצל הירקן חתיכה מהדלעת הענקית שהוא מחזיק על הרצפה או לכו על הדלוריות שהן מעולות עכשיו.
באופן כללי אני מעדיפה דלורית על דלעת. היא יחידה שלמה עם קליפה לעומת הדלעת שנמכרת בחתיכות – מה שאומר שהיא נשמרת יותר זמן ואני לא חייבת לרוץ להכין איתה אחרי שאני חוזרת מהירקן, הטעם שלה עדין יותר ואי אפשר להכחיש שהיא ממש חמודה בקערת הירקות שעל השיש.
לחם בירה וכוסמין מלא
את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?
באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".
אצבעות גבינה וברוקולי
זוכרים את הטרנד של פיצת הכרובית? טוב, זה בטח לא טרנד אלא אוכל די רגיל לצליאקים ולמי שלא אוכל גלוטן, אבל בהחלט הייתה שגעת כזו לפני כמה שנים. טוחנים כרובית שלמה בבלנדר, מוסיפים לה ביצה, גבינה ועוד כמה דברים ואופים כבסיס לפיצה. גאוני. רק מה, לטחון כרובית שלמה מבלגן בטירוף, אז מישהו גאון המציא אורז מירקות, שזה בעצם כל מיני ירקות קשים טחונים לפיסות קטנטנות ומוקפאים. בארץ סנפרוסט עושים את זה עם כרובית וברוקולי, וזו עוד אופציה שיכולה לחכות לכם בשקט במקפיא ולחסוך לכם זמן ברגעי האמת.
נהיה לי קצת אובדוז מפיצה אחרי האוגוסט הזה, אחרי שעשינו פיצה במחבת, פיצה בתנור, פיצה-פיתה ופיצה שהגיעה הביתה עם שליח. אבל הילדים דורשים את ליטרת הגבינה שלהם, אז תקעתי להם ברוקולי במקום. זתומרת, הכנתי אצבעות גבינה וברוקולי עם גבינה מותכת מעל ואמרתי להם "חמודים, הנה אצבעות גבינה, בתיאבון". אובייסלי בן החמש שלי עלה על התכסיס, אבל אכל את זה כמו גדול וגם בת השנה קפצה על העסק הזה. אז סגירת פינה לארוחה קלה – יש, ירק ירוק שהם אוכלים על הדרך – יש. עבודתי פה הסתיימה.
טראפלס עם הפתעה
טראפלס הם הקינוח האולטימטיבי. משהו קטן, שוקולדי, קל להכנה, בלי הרבה מרכיבים וגם בלי גלוטן וכשר לפסח, אז בכלל אפשר לעשות פה V על הרבה קטגוריות. קשה מאוד לפקשש עם הקינוח הזה. אתם יודעים לגלגל כדורים בין הידיים? ברכותיי, אתם כשירים להכין טראפלס.
אם נמאס מהטראפלס הרגילים, אפשר לשדרג אותם עם טעמים שאוהבים, עם אלכוהול ואפילו עם עשבי תיבול (ערן בן הזוג נורא אוהב לספר איך הוא היה מכין פעם טראפלס עם בזיליקום, אבל עד שאני לא אראה הוכחות לכך אצטרך רק להאמין). חוץ מטעמים, אפשר לשדרג את הטראפלס גם עם מרקמים חדשים. את הביס החלק של השוקולד שברתי פה עם חטיף פריך – קליק – שמסתתר באמצע הטראפל. חוץ מההפתעה במרכז שידרגתי את המרקם עם פירורי קליק בתוך המסה שהופכים את הטראפלס לעוד יותר פריכים. זה לא חובה, אבל נותן עוד ממד למשחק המרקמים.
פסטה עם עגבניות צלויות – או רוטב לפסטה בתנור
בשבוע שעבר הסתכלתי על המקרר שלי בשעת מצוקה. אובייסלי משמעות שעת המצוקה היא שעת רעב כבד אליה לא התכוננתי מראש. הילדים כבר ישנו, בסלון ישב בן הזוג, רעב אפילו יותר ממני והיינו רגע מלפתוח קופסת שימורי תירס ולהפוך אותה לארוחת הערב שלנו. מול הפרצוף חיכתה לי קופסה עם שאריות פסטה קרה וסוף של סלסילת עגבניות שרי שכבר היו רכות מדי בשביל סלט. אני לא יודעת מאיפה במוח שלי שלפתי את זה, אבל נזכרתי במתכון מתוך הספר "ביסים" של הילה קריב של פסטה עם עגבניות צלויות. אז זרקתי אותן לתנור, חיממתי את הפסטה ועירבבתי הכל בתבנית. יצא כיף של פסטה. אז המתכון הזה מבוסס על המתכון של הילה, עם שינויים שלי והדבר היפה בו שכל הרוטב נעשה בתבנית של התנור ולשם גם מוסיפים את הפסטה אחרי שהיא מתבשלת. הר של פרמזן מעל ואתם מסודרים.