תשמעו סיפור מצחיק. כשהייתי בצבא ולא ידעתי לאפות כלום, החלטתי לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס לחבר שלי. השתמשתי במתכון שעל האריזה של השוקולד צ'יפס ויצא מה שיצא. במילה אחת: משהו. בשתי מילים: לא משהו. בשבע מילים: פיתות דקות דבוקות אחת לשנייה ולא טעימות. לא ברור למה, אבל הייתי מרוצה מהתוצאה (בכל זאת, פעם ראשונה שאופה משהו). השארתי את העוגיות על צלחת במטבח והלכתי לבלות עם החבר. כשחזרתי, מצאתי את צלחת העוגיות עומדת במקומה, מינוס עוגייה אחת ופתק "יש לזה טעם של סטייק!" שכתב אחיו.
ושלא תחשבו שאני רומזת שהמתכון הזה גרוע. ממש לא, זו אני שהייתי גרועה ובעלת אפס ידע בטכניקה של הכנת עוגיות שוקולד צ'יפס. כי כשמכינים עוגיות התוצאה הסופית תלויה גם במתכון וגם בטכניקה ובזמני האפייה. לא תקרימו את החמאה והסוכר כמו שצריך? לא תצננו את הבלילה לפני? לא תקשיבו להוראות עד הסוף? לא תקבלו עוגיות מעולות. אין פה קיצורי דרך.
