את העוגה הזאת אני שולפת פעם בשנה: בפסח, וחבל – אבל הזמן קצר, העוגות רבות והקלוריות מרובות. כל מה שיש בה זה שוקולד, ביצים, סוכר ותמצית וניל (ומלח, אבל אנחנו לא מחשיבים אותו כמרכיב, זוכרים?) והתוצאה היא שילוב חלומי בין עוגה לפודינג. למעלה – עוגה, בפנים – תוך רך ושוקולדי. מגישים אותה עם כף גדולה ואוכלים בכפית קטנה לאט לאט.
את עוגיו.נט, סליחה – נטלי לוין, אני מכירה בערך 7 שנים. היא הקימה את הבלוג שלה בערך באותה תקופה שהבלוג הזה קם, ומאז אני עוקבת אחריה ורואה איך מבלוג קטן וצנוע היא הפכה לאימפריית האפייה שהיא היום – עם ספר אפייה, בלוג מטורף (באמת! ראיתם את ההספק של המשוגעת הזאת?) ורקורד של טריליון מתכונים מתוקים, שבאמת עובדים.
בזכותה הכנתי מקרונים (תודה, אבל הספיק לי ניסיון משולש לעשרים השנים הקרובות), התחלתי למשוח את עוגות השמרים שלי בסירופ (פעם עוד חשבתי שאפשר לוותר על הקלוריות האלו) אפיתי עוגיות שיבולת שועל בכמויות (זה ממכר!) והכנתי את אחת העוגות הכי טעימות לפסח שאי פעם יצאו מהתנור שלי – שאת המתכון שלה הייתי צריכה לשגר בדחיפות לכל המשפחה המורחבת של ערן.
* הפוסט עודכן מחדש ב-26.4.16
מי היה מאמין שמשני מרכיבים בלבד – שוקולד ומים – יוצא כזה פלא? הוא לוקח דקות של הכנה, הוא פרווה, הוא טבעוני והוא פשוט קינוח מושלם. גם לאירוח, וגם לרגעים שאתם חייבים משהו מתוק ומפנק. המתכון שלפניכם נותן כבוד מחודש למוס ולשחקן הראשי שלו – השוקולד, ולא יכול להיות פשוט יותר. בלי חלב, בלי ביצים ובעיקר בלי כאב ראש.
הצעת הגשה, זוכרים? מנה בעלת מעט מרכיבים, הכנה קלה של שלב וחצי – ולשולחן. הפעם נלך על טוויסט לאחת מקלאסיקות הפסח הגדולות ביותר- מצה עם שוקולד. השילוב של מלוח ומתוק מאוד אהוב אצלנו בבית. שוקולד ומלח הם זיווג מעולה, במיוחד למי שאוהב את השוקולד שלו מחוץ לקופסה. שני אלו, בתוספת אגוזים או שקדים מלוחים יוצרים את מצת השוקולד-אגוזים המתוקה-מלוחה הזאת. את הרעיון למצה קיבלנו, איך לא, ממרתה סטיוארט.
למרות שאגוזי הקשיו (או השקדים) שבמרכיבים מלוחים, מה שנותן את הניגוד המלוח המודגש הוא דווקא המלח. אם תוותרו עליו, המצה הזאת תהיה "סתם" מצה עם שוקולד ואגוזים – ובמקרה הזה עדיף כבר למרוח נוטלה.
בשבוע שעבר ערן חגג יום הולדת גדול ועגול – 30. בכל פעם שלמישהו במשפחה יש יום הולדת (בעיקר לילדים), עידית מכינה את עוגת השוקולד של קרין גורן, זו עם השוקולית והשמנת החמוצה שזוכה להצלחה גורפת גם מצד הקטנים וגם מצד הגדולים. אבל בגלל שערן כבר ילד גדול, השנה הוא קיבל עוגה רצינית יותר שמכילה הרבה שוקולד מריר איכותי, אספרסו ו-וויסקי. עוגה לילדים גדולים…
אין המון וויסקי בעוגה, רק שליש כוס, אבל בתוספת קפה שחור וחזק לא בטוח שהעוגה הזאת מתאימה יותר מדי לילדים, לתשומת ליבכם. העוגה מכילה המון (אבל המון) חומרים מושחתים, אז תשמרו אותה לאירוע באמת מיוחד. בשאר הזמן נסתפק בחסה.
מבוסס על מתכון של איילת לטוביץ'.
בנוסף, אנחנו מזכירים לכם שיש לכם עד יום ראשון הקרוב (13.3) כדי להכנס להגרלה של הספר המגניב הזה. איך, מה ועוד פרטים: כאן.
הערה: המתכון הזה נוצר במסגרת פרויקט בהשתתפות בלוגרים מכל העולם שנסביר עליו עוד מעט. כדי שגם אזרחי העולם יוכלו להנות ממנו הוא מתפרסם במקביל גם באנגלית.
בחודש האחרון הסתובב ערן והציק לאנשים עם השאלה הבאה: אם הייתם נאלצים לוותר על אחד מחמשת החושים הסטנדרטיים, באיזה חוש הייתם בוחרים?
התוצאות היו די חד-משמעיות. כמעט 70% בחרו לוותר על חוש הריח, ו-20% על חוש הטעם. באופן מפתיע, אגב, 5-6 אחוזים בחרו לוותר על חוש המישוש או השמיעה. אף לא אחד בחר לוותר על הראייה.
למה ערן הציק לאנשים בשאלות הרות גורל כאלו ואיך זה קשור לבלוג על בישול? ובכן, כולם יודעים שעל טעם ועל ריח אין להתווכח. אבל ניסיתם לחשוב פעם למה השתרבב הריח לביטוי הזה שאמור להתייחס לטעם האישי של כל אחד?
כבר הרבה זמן שערן מבקש מעידית להכין לו עוגת שמרים שוקולד, אבל לערן היה שיער ארוך ועידית לא הסכימה לדבר איתו עד שיסתפר. ביום שישי האחרון ערן סוף סוף הסתפר. לכבוד זה עידית הכינה לו קראנץ שוקולד.
טוב, אנחנו מודים, קראנץ שוקולד זה לא, מאחר וקראנץ אמיתי עשוי מבצק כרוך, שהוא בצק שמרים שלתוכו קופלו כמה מאות גרמים טובים של חמאה (דומה לבצק של קוראסון, אם תהיתם). את העורקים שלנו אנחנו מנסים להשאיר פתוחים ככל האפשר, לכן עיצבנו רולדת שמרים פשוטה לצורה של קראנץ. זאת אומרת, גילגלנו רולדת שוקולד, חתכנו אותה במרכזה וקלענו ממנה בורג נאה.
את הבצק לרולדה לקחנו ממתכון של הקונדיטור אורן גירון [מתוך כתבת השמרים הגדולה של יעל גרטי], והמילוי הוא מילוי שוקולד פשוט.
שלום לכל מי שהגיע אלינו מהכתבה בגלריה, אנחנו ערן ועידית וזה הבלוג שלנו. אתם מוזמנים להפעיל את השיר ולקרוא את המתכון, וגם על הדרך להרשם לעדכונים במייל/רסס.
באמת באמת שניסינו להתאפק עם הפוסט הזה עד לקיץ, כשיש פירות יער עסיסיים ויפים אצל הירקן. אבל מה לעשות שלמקסים מהעבודה של ערן היה יום הולדת… יש בבראוניז האלו משחק בין המתוק לחמצמץ, מאחר והפטל שובר את המתיקות של השוקלד. קחו בחשבון שפטל קפוא קצת חמוץ יותר מפטל טרי (וגם פחות פוטוגני). אז אם אתם אוהבים את הבראוניז יותר מתוקים, אפשר להוסיף עוד קצת סוכר לבלילה. המתכון מבוסס על מתכון של ישראל אהרוני.