חיכיתי שבע שנים כדי להעלות לכאן את העוגה הזאת, אותה פרסמתי לראשונה בטור שלי ז"ל במאקו בתחילת 2014. בהתחלה נתתי למתכון קצת להתיישן ואז בכל שנה שעברה משהו קרה והעוגה לא עלתה לבלוג. ואז בסתיו האחרון צילמתי אותה ובאותו יום גם אפרת ליכטנשטט עשתה לה גרסה… אז עוד דחייה קטנה והנה העוגה סוף סוף מקבלת את המקום הראוי שלה כאן.
הרעיון הזה מסתובב לי כבר כמה חודשים בראש וכל כך חיכיתי ליום העצמאות כדי לממש אותו! כולם מחפשים קינוח פרווה למנגל ומסתבכים עם קינוחי טפיוקה או בננות ממולאות שוקולד (ברצינות, מישהו אי פעם נהנה מבננה מפוחמת מהגריל?) – אבל כל הזמן הזה קינוח המנגל המושלם הסתתר לנו מתחת לאף – עראייס ס'מורס! פיתות – גם ככה יש, מרשמלו – זו בדיוק העונה בה הוא מלבלב בסופרים וממרח שוקולד – ובכן, זו בעיה קטנה מאוד להשיג אחד כזה.
ימים קשים עוברים עלינו. חלק מאתנו בבידוד, השאר סתם בחרדות והמצב די חרבנה. המדפים בסופר מתרוקנים בקצב מדאיג, אנשים אוגרים מזון (אי אפשר להגיד שגם לי אין סטוק בבית) וממעטים לצאת החוצה. בשבוע שעבר שלחתי את ערן לרפי הירקן שלנו ואמרתי לו "תקנה הכל". זה אולי לא הדבר הכי חכם לעשות וזה נוגד את כל מה ששי-לי ליפא כותבת עליו בספר החדש שלה, אבל הייתה זו שעת מצוקה.
עוגיות שוקולד לחנוכהאני מתה על חנוכה! מה יש לא לאהוב? חג חורפי שמעודד התכנסות בבית עם המשפחה והחברים, נרות, אורות מנצנצים, גשם בחוץ ואוכל טעים! כשמסתכלים עליו ככה, אפשר לקרוא לו חג ההוגה הישראלי – להזכירכם, אם לא הייתם בהכרה בשנת 2017, מדובר במונח סקנדינבי המתאר תרבות התנהגות חורפית המקדשת שהות בבית עם בני משפחה וחברים, תוך התחממות מול האח והתענגות על ההנאות הקטנות של החיים כמו אכילת פחמימות ריקות ממולאות או לא, שתיית שוקו חם והתכרבלות בשמיכה רכה, עדיף בצבע אפור.
לפני כמה שבועות אמא שלי ביקשה ממני להכין עוגה ללא גלוטן בשביל חברה. חיפשתי וחיפשתי משהו שווה והגעתי למתכון של שירן המוכשרת מ-Pretty, Simple, Sweet הבלוג היפהפה שלה באנגלית. שירן היא אשפית הקינוחים ומצלמת מדהים, וכל מתכון בבלוג נראה בול. לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שטסתי לקנות שקדים טחונים.
הנה משהו שלא קרה כבר כמעט שנתיים – נפגשתי לאפות עם נטלי לוין מעוגיונט. בגלל שנטלי היא אדם מסודר ותמתי, היא אוהבת לתת נושאים למפגשי האפייה האלו ובפעם האחרונה שנפגשנו בענייני אפייה נושא הגג שלנו היה ריקוטה. הכנתי איתה עוגה מ ד ה י מ ה (ויחסית דלת קלוריות!) עם שוקולד וריקוטה, ונטלי הכינה עוגת תפוזים וריקוטה מדהימה גם היא. מאז היא הספיקה לעבור לגור בדלת מולי (ברצינות, גרנו דלת מול דלת) והייתי זוכה מדי פעם לזלול את העוגות המעולות שלה, והיא בתמורה הייתה שומעת את הבן שלי עושה רעש מוגזם על התופים שלו 🤷♀️.
תשמעו סיפור מצחיק. כשהייתי בצבא ולא ידעתי לאפות כלום, החלטתי לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס לחבר שלי. השתמשתי במתכון שעל האריזה של השוקולד צ'יפס ויצא מה שיצא. במילה אחת: משהו. בשתי מילים: לא משהו. בשבע מילים: פיתות דקות דבוקות אחת לשנייה ולא טעימות. לא ברור למה, אבל הייתי מרוצה מהתוצאה (בכל זאת, פעם ראשונה שאופה משהו). השארתי את העוגיות על צלחת במטבח והלכתי לבלות עם החבר. כשחזרתי, מצאתי את צלחת העוגיות עומדת במקומה, מינוס עוגייה אחת ופתק "יש לזה טעם של סטייק!" שכתב אחיו.
ושלא תחשבו שאני רומזת שהמתכון הזה גרוע. ממש לא, זו אני שהייתי גרועה ובעלת אפס ידע בטכניקה של הכנת עוגיות שוקולד צ'יפס. כי כשמכינים עוגיות התוצאה הסופית תלויה גם במתכון וגם בטכניקה ובזמני האפייה. לא תקרימו את החמאה והסוכר כמו שצריך? לא תצננו את הבלילה לפני? לא תקשיבו להוראות עד הסוף? לא תקבלו עוגיות מעולות. אין פה קיצורי דרך.
טראפלס הם הקינוח האולטימטיבי. משהו קטן, שוקולדי, קל להכנה, בלי הרבה מרכיבים וגם בלי גלוטן וכשר לפסח, אז בכלל אפשר לעשות פה V על הרבה קטגוריות. קשה מאוד לפקשש עם הקינוח הזה. אתם יודעים לגלגל כדורים בין הידיים? ברכותיי, אתם כשירים להכין טראפלס.
אם נמאס מהטראפלס הרגילים, אפשר לשדרג אותם עם טעמים שאוהבים, עם אלכוהול ואפילו עם עשבי תיבול (ערן בן הזוג נורא אוהב לספר איך הוא היה מכין פעם טראפלס עם בזיליקום, אבל עד שאני לא אראה הוכחות לכך אצטרך רק להאמין). חוץ מטעמים, אפשר לשדרג את הטראפלס גם עם מרקמים חדשים. את הביס החלק של השוקולד שברתי פה עם חטיף פריך – קליק – שמסתתר באמצע הטראפל. חוץ מההפתעה במרכז שידרגתי את המרקם עם פירורי קליק בתוך המסה שהופכים את הטראפלס לעוד יותר פריכים. זה לא חובה, אבל נותן עוד ממד למשחק המרקמים.
בשישי האחרון התבקשתי להביא קינוח לארוחה הכוללת שלושה טינאייג'רים אמריקאיים שבאו לביקור בארץ. שברתי את הראש מה להכין – ישראלי, עונתי, מגניב ואז הבנתי שאני הולכת לתת קינוח לשלושה בני נוער שרגילים לאכול טוויקס ודוריטוס כל היום. מה אכפת להם מעוגת משמשים עם שטרויזל או מפרפה חלבה? אז הכנתי בראוניז עם קרמל מלוח, שיהיה להם לבריאות. העלתי קצת מהערבוביאדה של הבראוניז לסטוריז באינסטגרם שלי וקיבלתי כמה בקשות למתכון, אבל בגלל שאני אני, וקצת חיפפתי בהכנה של הקרמל וחצי אלתרתי אותו – הוא יצא טעים אבל טעון שיפור מבחינת המרקם (וכזה מתכון אני לא מוכנה לתת).
זמן לווידוי: קרמל זה טעים, קרמל מלוח זה יותר טעים, אבל יש דברים שהרבה יותר טעימים לי. אז לא התחשק לי להכין עוד סיבוב משופר של הבראוניז האלו, רק כי לא התחשק לי לאכול אותם שוב. אז הכנתי בראוניז עם התוספת שתמיד רציתי לעשות: ממרח עוגיות ביתי. מכירים ממרח לוטוס? אז עשיתי ממרח פתי בר, שזה דבר די פשוט כשחושבים על זה – טוחנים עוגיות (לא משנה איזה), מוסיפים משהו רטוב – ומקבלים ממרח. אבל מה מוסיפים רטוב? כל מה שאתם רוצים, תלוי איזה טעם אתם מחפשים: חלב, שמנת, חמאה מומסת, חלב מרוכז אפילו מים.
בואו נדבר רגע על איפוק. אין לי הרבה ממנו, אבל פעם בירח כחול אני מצליחה לגייס את כל האיפוק שיש לי ו-לא- לעשות משהו שנורא בא לי. אם אתם עוקבים אחרי הסטוריז שלי, בטח ראיתם שאני בעיצומו של אתגר ללא סוכר. מה זה אומר? 30 ימים בלי סוכר, סוכר מוסף, פירות ומינימום שבמינימום של פחמימות (כולל קטניות), וחס וחלילה אם הן מקמח לבן. זה נשמע זוועה, במיוחד למישהי בלי שום פילטר על הפה, כמוני, אבל האמת – שזה ממש סבבה. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קל לוותר על סוכר, אבל זה פשוט קרה ואני אפילו בשליטה. אני כמובן מדמיינת את קוראסון השוקולד שאתקע ביום שאחרי, אבל וואלה, אני לא מתייסרת בדרך לשם. וזה כבר נחמד.
כל ההקדמה הזאת באה לספר לכם שהייתי צריכה לגייס את כל האיפוק שיש לי כשהכנתי השבוע רוקי רואד. שוקולד וחמאה מומסים הם הקריפטונייט שלי, ואלוהים עדי שאפילו לא ליקקתי את מה שנמרח לי על היד כשערבבתי את התערובת האלוהית הזאת. אני גנדי, אני בודהה, אני מא אנאנד שילה. מגיע לי פרס נובל לאיפוק.