הנה משהו שלא קרה כבר כמעט שנתיים – נפגשתי לאפות עם נטלי לוין מעוגיונט. בגלל שנטלי היא אדם מסודר ותמתי, היא אוהבת לתת נושאים למפגשי האפייה האלו ובפעם האחרונה שנפגשנו בענייני אפייה נושא הגג שלנו היה ריקוטה. הכנתי איתה עוגה מ ד ה י מ ה (ויחסית דלת קלוריות!) עם שוקולד וריקוטה, ונטלי הכינה עוגת תפוזים וריקוטה מדהימה גם היא. מאז היא הספיקה לעבור לגור בדלת מולי (ברצינות, גרנו דלת מול דלת) והייתי זוכה מדי פעם לזלול את העוגות המעולות שלה, והיא בתמורה הייתה שומעת את הבן שלי עושה רעש מוגזם על התופים שלו 🤷♀️.
סטיקי טופי פודינג, שם שמיד זורק אותי לאנגליה ותכניות של נייג'לה וג'יימי ומרי ברי, שאצלם הקינוח הזה נחשב חורפי ומנחם. אז אני מתחילה לדמיין את לונדון וסוודרים, ורוח קרה שנכנסת בין הצעיף והמעיל, ואת חלונות הראווה שמוכנים לחגים. אלוהים, איך שקינוח יכול לשלוח אותי לגוגל טריפס.
אז למרות השם הרומנטי והזר, מדובר על עוגת תמרים בחושה עם רוטב של שמנת מתוקה, סוכר וחמאה מלמעלה. עכשיו כשפישטנו את העניין והוא לא נשמע מפחיד, אפשר לגשת למלאכה.
השנה אני מתכוונת להביא את העוגה הזאת לשולחן ראש השנה במקום עוגת הדבש המסורתית (אצלנו חוגגים בארוחה פסקטריאנית). גם תמרים הם חלק מסימני החג והדבש מגיע לבקר לא בתוך העוגה אלא בגלידת דבש שטעים להגיש בצד. אם גדול עליכם להכין לבד גלידה (זו גלידה בלי מכונה, רק צריך להקציף ולערבב!), אז אפשר להגיש לצד העוגה גם גלידת וניל פשוטה או לוותר וללכת רק על רוטב הטופי.
בשישי האחרון התבקשתי להביא קינוח לארוחה הכוללת שלושה טינאייג'רים אמריקאיים שבאו לביקור בארץ. שברתי את הראש מה להכין – ישראלי, עונתי, מגניב ואז הבנתי שאני הולכת לתת קינוח לשלושה בני נוער שרגילים לאכול טוויקס ודוריטוס כל היום. מה אכפת להם מעוגת משמשים עם שטרויזל או מפרפה חלבה? אז הכנתי בראוניז עם קרמל מלוח, שיהיה להם לבריאות. העלתי קצת מהערבוביאדה של הבראוניז לסטוריז באינסטגרם שלי וקיבלתי כמה בקשות למתכון, אבל בגלל שאני אני, וקצת חיפפתי בהכנה של הקרמל וחצי אלתרתי אותו – הוא יצא טעים אבל טעון שיפור מבחינת המרקם (וכזה מתכון אני לא מוכנה לתת).
זמן לווידוי: קרמל זה טעים, קרמל מלוח זה יותר טעים, אבל יש דברים שהרבה יותר טעימים לי. אז לא התחשק לי להכין עוד סיבוב משופר של הבראוניז האלו, רק כי לא התחשק לי לאכול אותם שוב. אז הכנתי בראוניז עם התוספת שתמיד רציתי לעשות: ממרח עוגיות ביתי. מכירים ממרח לוטוס? אז עשיתי ממרח פתי בר, שזה דבר די פשוט כשחושבים על זה – טוחנים עוגיות (לא משנה איזה), מוסיפים משהו רטוב – ומקבלים ממרח. אבל מה מוסיפים רטוב? כל מה שאתם רוצים, תלוי איזה טעם אתם מחפשים: חלב, שמנת, חמאה מומסת, חלב מרוכז אפילו מים.
מה כבר אפשר לחדש בז'אנר עוגות הגבינה-פירורים השחוק לעייפה? ובכן? הייתי חייבת למצוא איזושהי דרך לשדרג את הפירורים הטעימים אבל המשעממים האלו. בואו לא נלך סחור סחור עם רמזים למה עשיתי, כי זה די ברור מהכותרת – אז הכנתי פירורים מעוגיות עבאדי, בגדול כי אני אדם סוטה. ניסיתי לעשות את זה כבר בשנה שעברה, כשעשיתי גם תחתית וגם פירורים עליונים מהעוגיות האלו, אבל משהו שם לא עבד בדיוק כמו שרציתי. השנה אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת, ואחרי כמה נסיונות הגעתי לפיצוח.
לא סתם טחנתי עוגיות מלוחות ופיזרתי על העוגה. התייחסתי לפירורים כמו קראנץ' – ההמצאה המעולה של הקונדיטורית האמריקאית כריסטינה טוסי, שהופכת קורנפלקס משמים לפצצה של טעמים. אם אתם זוכרים, לפני כמה שנים הכנתי בשיטה הזאת במבה קראנץ' (תנסו על אחריותכם, זה ממכר מדי), ובקראנץ' העבאדי הזה הפירורים הופכים לתענוג מלוח-מתוק שמשדרגים בטירוף את העוגה. כדאי מאוד מאוד לא לוותר על אבקת החלב במתכון, כי היא מעיפה את הפירורים מ"נחמדים" ל"פאאאק זה טעים". איפה קונים? לפעמים בחנויות מתמחות (פחות נפוץ) ובעיקר בשווקים ובחנויות "רוסיות".
התחתית היא בצק פריך רגיל של עוגות גבינה שהוספתי לו גרידת לימון שגם היא שדרגה בטירוף את הטעם; ובמלית, במקום לחזק בתמצית וניל את הטעם, השתמשתי באינסטנט פודינג וניל החדש של מאסטר שף, שיש בו גרגרי וניל אמיתיים, כאלו שממש אפשר לראות את הנקודות השחורות שלהם ולהרגיש את הטעם הוונילי בלי להוסיף תמצית וניל נוספת לבלילה.
את העוגה הזאת אני שולפת פעם בשנה: בפסח, וחבל – אבל הזמן קצר, העוגות רבות והקלוריות מרובות. כל מה שיש בה זה שוקולד, ביצים, סוכר ותמצית וניל (ומלח, אבל אנחנו לא מחשיבים אותו כמרכיב, זוכרים?) והתוצאה היא שילוב חלומי בין עוגה לפודינג. למעלה – עוגה, בפנים – תוך רך ושוקולדי. מגישים אותה עם כף גדולה ואוכלים בכפית קטנה לאט לאט.
אין לי זכרונות אפייה רבים מהילדות. האמת שאין לי בכלל פרט לזיכרון אחד: עוגת הדבש של אמא שלי, שהייתה מכינה אותה בכמויות מסחריות ומחלקת לחברים ומשפחה. אני זוכרת את כל התבניות המלאות בעוגות שהיו מפוזרות במטבח, ואת תבנית סיר הפלא שהייתה נשארת עם עוגה בשבילנו. בכל שנה כל כך חיכיתי ליום האפייה הזה, אבל מתישהו הוא הפסיק להגיע.
מאז שנים חלפו, ומישהו צריך להכין עוגות דבש במשפחה הזאת. וכנראה שזאת אני. השנה הלכתי על עוגת דבש משולבת עם בננות (כמה שיותר דבש יותר טוב – תנו להן להשחיר בכיף) שנותנות גוף ועסיסיות לעוגה. אגב, מכינים את הכל בקערה אחת ובלי מיקסר וזאת עוגה שווה לא רק לראש השנה.
בואו נדבר רגע על דחיינות. הזמן: דצמבר 2016. המקום: הדירה של רחלי קרוט (קרוטית!). הסיטואציה: רחלי ואני נפגשנו קצת לקשקש וכדי להכין שתי עוגות טעימות עם יוגורט. רחלי הכינה את עוגת הלימון הכי טעימה שטעמתי בחיי (ואני רצינית) ואני הכנתי את עוגת היוגורט הזאת, שתכף אספר עליה. פאסט פורווד להיום. הזמן: סוף אוגוסט 2017 והפוסט הזה עולה, באיחור אלגנטי ובכלל לא מביך. זה מזכיר לי שאני עדיין צריכה לפנות לביטוח הפרטי שלי כדי לקבל החזר על בדיקת רופא מהחורף האחרון ולתקן את כל השרשראות האלו שנפתחו לי ושוכבות בצד עד שאוציא את השפיץ פלאייר ואועיל לחבר אותן בחזרה. אין מנוס מלהכריז שאני דוחה, את מה שאפשר לדחות. רחלי אגב, העלתה מיד את המתכון, לא נתנה לכלים לעמוד בכיור יותר מ-20 שניות ותקתקה את כל המטבח בדקות. אלוהים, יש לי עוד הרבה לאן להתקדם.
אף פעם לא הבנתי איך עוגות גבינה הן להיט רק בשבועות. שמתי לב לזה בעיקר בתקופה שערכתי מתכונים ב"אוכל טוב". העלנו עוגת גבינה סתם באמצע השנה? meh, לאף אחד לא אכפת. עוגת גבינה בשבועות? טירוף של מאות אלפי צפיות ושיתופים. כאילו לאנשים כאן אין רצון חופשי והם מחפשים דברים על פי פקודה. ולמרות זאת, הנה מתכון לעוגת גבינה לקראת שבועות. המתכון הזה פורסם לראשונה בטור שלי ב-mako לפני בדיוק שנתיים ויש סיפור מהמם מאחוריו (וגם גרסה דיאטטית בסוף הפוסט!), אבל לפני זה, כמה מילים.
ההורים שלי גרים בבית איטלקי ישן ברמת גן, כזה שנבנה בשביל משפחה אחת עם כמה סעיפים בעץ המשפחתי, שהביאה חומרים מאיטליה ובנתה משהו שונה לגמרי בנוף המקומי על גבעה באמצע רמת גן. המשפחה הזאת הייתה משפחת אוטולנגי, אלו שהנכד שלהם הפך להיות קונדיטור ושף מפורסם באנגליה ובעולם. לפני שנתיים ראיינו ב-mako את יותם אוטולנגי ואחרי שהראיון התפרסם יצרתי איתו קשר וסיפרתי לו שגדלתי בבית של סבא וסבתא שלו. אני מקצרת פה והופכת סיפור ארוך לקצר, נפגשנו השבוע, האוטולנגים והנרקיסים בבית ברמת גן, וזה היה מרגש, מלמד וממש כיף. יותם התגלה כבחור חמוד וחם (שלא לדבר על אבא שלו, שהוא אחד האנשים המעניינים שאי פעם פגשתי) ויצאתי מהמפגש הזה לגמרי מזוגגת עיניים. את העוגה הזאת הכנתי לו, קצת בחשש, שהתפוגג אחרי שהוא ראה אותה ואמר "איזה יופי, אני מת על עוגות גבינה!"
את עוגיו.נט, סליחה – נטלי לוין, אני מכירה בערך 7 שנים. היא הקימה את הבלוג שלה בערך באותה תקופה שהבלוג הזה קם, ומאז אני עוקבת אחריה ורואה איך מבלוג קטן וצנוע היא הפכה לאימפריית האפייה שהיא היום – עם ספר אפייה, בלוג מטורף (באמת! ראיתם את ההספק של המשוגעת הזאת?) ורקורד של טריליון מתכונים מתוקים, שבאמת עובדים.
בזכותה הכנתי מקרונים (תודה, אבל הספיק לי ניסיון משולש לעשרים השנים הקרובות), התחלתי למשוח את עוגות השמרים שלי בסירופ (פעם עוד חשבתי שאפשר לוותר על הקלוריות האלו) אפיתי עוגיות שיבולת שועל בכמויות (זה ממכר!) והכנתי את אחת העוגות הכי טעימות לפסח שאי פעם יצאו מהתנור שלי – שאת המתכון שלה הייתי צריכה לשגר בדחיפות לכל המשפחה המורחבת של ערן.
באוגוסט היינו באומבריה באיטליה, כל משפחת כ"ץ על הסבים, הילדים והנכדים, לרגל חגיגות יום ההולדת של אבא של ערן. ישנו בווילה מהממת מוקפת ירוק, טיילנו, נחנו, שחינו ובעיקר אכלנו אוכל ממש טעים. את חלקו אכלנו בחוץ ואת חלקו הכנו בבית מוקף עשבי התיבול שלנו, עם משטחי העבודה מהעץ, החלון עם התריס הכבד שנפתח פנימה והכיריים המטורפות שהיו שם.
בכל פעם שאני באיטליה אני לומדת מחדש כמה דברים: 1. אין דבר כזה יותר מדי קפה; 2. כנ"ל לגבי פחמימות; 3. גם בצהריים יברכו אותך בבוקר טוב; 4. והכביש הצר הזה רק נראה חד סטרי. אגב, בפעם הבאה שאני מסכימה לטוס לחו"ל עם ילד וכל כך הרבה ציוד זה יהיה רק לרילוקיישן.
