חיכיתי שבע שנים כדי להעלות לכאן את העוגה הזאת, אותה פרסמתי לראשונה בטור שלי ז"ל במאקו בתחילת 2014. בהתחלה נתתי למתכון קצת להתיישן ואז בכל שנה שעברה משהו קרה והעוגה לא עלתה לבלוג. ואז בסתיו האחרון צילמתי אותה ובאותו יום גם אפרת ליכטנשטט עשתה לה גרסה… אז עוד דחייה קטנה והנה העוגה סוף סוף מקבלת את המקום הראוי שלה כאן.
יותר מדי אנשים עושים מעוגת גבינה פרויקט – גם אני, מודה. עשו ממנה איזה מפונקת – צריכה רק גבינות שמנות, תחתית בצק פריך, סביבה עתירת אדים, עטופה בנייר עיתון רטוב. מותר לפתוח את התנור, אסור לפתוח את התנור, מנמיכים את התנור אחרי 17 דקות, תוקעים כף עץ עד לצינון ושמים בבלילה עין של סלמנדרה וריס של חד קרן. די, גמרתם אותי עם החוקים האלו, כולה רציתי לאכול חתכת עוגה עם הקפה.
ימים קשים עוברים עלינו. חלק מאתנו בבידוד, השאר סתם בחרדות והמצב די חרבנה. המדפים בסופר מתרוקנים בקצב מדאיג, אנשים אוגרים מזון (אי אפשר להגיד שגם לי אין סטוק בבית) וממעטים לצאת החוצה. בשבוע שעבר שלחתי את ערן לרפי הירקן שלנו ואמרתי לו "תקנה הכל". זה אולי לא הדבר הכי חכם לעשות וזה נוגד את כל מה ששי-לי ליפא כותבת עליו בספר החדש שלה, אבל הייתה זו שעת מצוקה.
אחת ההחלטות שלי ל-2020 הייתה להפחית משמעותית את הקניות שלי (לא כולל אוכל!). התחלתי לעשות את זה כבר בשנה שעברה ואני מנסה להמשיך את הקו הזה גם בשנה החדשה. זה אומר שאני לא קונה סתם דברים כי הם יפים או קונה דברים כי הם במבצע. אני לא מפסיקה לקנות לחלוטין, אבל אקנה רק מה שאני באמת צריכה. בנימה זו אני רוצה להגיד שלא קניתי בגד חדש כבר חודשים רבים ואני ממש לא מרגישה שאין לי מה ללבוש. זה נובע משני דברים – הארון שלי גם ככה מפוצץ ופעם בכמה חודשים אני עושה מסיבת החלפות בגדים עם חברות ומכרות שם אני מוסרת בגדים שאני לא רוצה יותר ומקבלת את הבגדים שהן לא רוצות. יש לי משם מציאות מטורפות ובכל פעם שאני לובשת פריט משם אני נזכרת מי נתנה לי אותו ושמחה שיש לי אותו.
מה כבר אפשר לחדש בגאלט? מרדדים בצק פריך, זורקים פנימה איזה פרי, מקפלים ואופים. הכי קל בעולם. טוב, לא הייתי מעלה פה את המתכון הזה אם לא היה לו משהו ששווה לכתוב עליו הביתה, והפעם זה הבצק המשוגע שלו!
יש לי פינה חמה בלב לבצקים פריכים. הפוסט הראשון בבלוג הזה לפני עשר שנים היה טארט עגבניות של מרתה סטיוארט שעד היום אני מכינה באופן קבוע (ובעיניים עצומות) ונשארת נאמנה לבצק הבסיסי של מרתה. מדי פעם אני מנסה בצקים אחרים (בצקים אחרים = שינוי קטן במרכיבים, כי היחס של חמאה וקמח תמיד נשמר) ובדרך כלל חוזרת לבצק הבסיסי שלי, אבל הפעם יצא לי ג'קפוט. השתמשתי בבצק מספר הפאי של Four & Twenty Blackbirds, שם משתמשים בחומץ שנותן פריכות שלא תיאמן לבצק. השתמשתי בחומץ תפוחים כדי הוא ניטרלי בטעם לדעתי, אבל כל חומץ אחר יעבוד פה (חוץ מבלסמי).
לפני בערך שנתיים רצו ברשת כמה סרטונים ויראליים של עוגת גבינה יפנית רוטטת עם Jiggle לא מהעולם הזה. חלקן היו עוגות יפניות, חלקן קוריאניות ואחד הסרטונים הוויראליים ביותר היה של קונדיטוריה בניו יורק שמוכרת עוגות בסגנון טאיוואני, אבל מה זה משנה – המונח "עוגת גבינה יפנית" השתרש וכלל כל עוגת גבינה רוטטת. המשותף לכולן? מלא ביצים, המון, כי בכל זאת הביצים נותנות את הגוף לעוגה.
גם גרסאות ביתיות החלו לצוץ בהמון בלוגים, והגיע הזמן שגם הבלוג הזה יעלה על העגלה הרוטטת הזאת! אובייסלי הגרסה הביתית מכילה הרבה פחות ביצים לכן רוטטת פחות, אבל היא אוורירית ונמסה בפה, כמו שעוגת גבינה אפויה אמורה להיות. אין פה תחתית בצק או עוגיות לעוגה, מה שהופך אותה לקלילה יותר. כמו כל עוגת גבינה אפויה אחרת, גם היא משתבחת אחרי יום במקרר, אז מומלץ להכין אותה מראש.
לפני כמה שבועות אמא שלי ביקשה ממני להכין עוגה ללא גלוטן בשביל חברה. חיפשתי וחיפשתי משהו שווה והגעתי למתכון של שירן המוכשרת מ-Pretty, Simple, Sweet הבלוג היפהפה שלה באנגלית. שירן היא אשפית הקינוחים ומצלמת מדהים, וכל מתכון בבלוג נראה בול. לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שטסתי לקנות שקדים טחונים.
אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו זה חשבונות אינסטגרם של אחרים, כאלו שאפשר לקחת מהם השראה, לפנטז על חיים לא שלך ולחמוד מהם כלי הגשה ומתכונים.
כזה הוא החשבון של אדוה אש, שהיא האישה הכי מוקפדת שפגשתי. יש לה את הכלים הכי מתוקים, היא עושה עבודות DIY יפהפיות, אופה חלות כוסמין מהממות ותמיד יש לה עוגיות מכמה סוגים בצנצנות גדולות על השיש. למי יש עוגיות מכמה סוגים על השיש במציאות? זה לא להאמין. ושלא תגידו שיש לה זמן לאפות, יש לה משרה מלאה, שלושה ילדים מתוקים, בן זוג וכלב שקוראים לו מאיר. בנוסף להכל, לאדוה יש בלוג מהמם בשם "אם יש משהו שאני אוהבת בחיים האלו" על אפייה, יצירה והורות, היא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "אישה עם גישה" וגם המציאה את החג שאני מתכוונת לחגוג החל מהשנה הקרובה – המשפחתיאדה – שנחגג בסופ"ש האחרון של דצמבר וחוגג בצורה קריאטיבית את האהבה המשפחתית עם קישוטים, מתנות וקיר תמונות מהשנה האחרונה. כיף, לא?
בואו נודה באמת, עוגת בננות זה טעים ממש, אבל אף אחד מעולם לא אמר לעצמו "היי, היום אכין עוגת בננות!" וצעד בחדווה למטבח. עוגת בננות נאפית באופן כמעט מוחלט בגלל שיש לכם בננות שעברו את השיא בואכה שחורות ומלאות בדבש. וזה בסדר – לפחות נוכל להתנחם בעובדה שהבננות האלו זכו לסוף מכובד וטעים.
לפני כמה שבועות עלה לי רעיון – התכוונתי להכין עוגה מבננות נוטפות דבש וחשבתי מה עוד אוכל לתקוע בעוגה כדי להפוך אותה ליותר מעניינת. היו לי במקרר כמה תותים מצ'וקמקים ומסכנים ומיד אמרתי לעצמי – היי, עוגת תות בננה! טחנתי את התותים עם סוכר ומיץ לימון, הכנתי את העוגה כרגיל ושיישתי את התערובת הנוזלית אל תוך העוגה. התוצאה הייתה מכוערת ורטובה, אבל די אכילה מסתבר. לא משהו שאני יכולה להעלות לבלוג ולהציג בגאווה.