רוקי רואד: חטיף שוקולד ושטויות

רוקי רואד - חטיף שוקולד והפתעות

בואו נדבר רגע על איפוק. אין לי הרבה ממנו, אבל פעם בירח כחול אני מצליחה לגייס את כל האיפוק שיש לי ו-לא- לעשות משהו שנורא בא לי. אם אתם עוקבים אחרי הסטוריז שלי, בטח ראיתם שאני בעיצומו של אתגר ללא סוכר. מה זה אומר? 30 ימים בלי סוכר, סוכר מוסף, פירות ומינימום שבמינימום של פחמימות (כולל קטניות), וחס וחלילה אם הן מקמח לבן. זה נשמע זוועה, במיוחד למישהי בלי שום פילטר על הפה, כמוני, אבל האמת – שזה ממש סבבה. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קל לוותר על סוכר, אבל זה פשוט קרה ואני אפילו בשליטה. אני כמובן מדמיינת את קוראסון השוקולד שאתקע ביום שאחרי, אבל וואלה, אני לא מתייסרת בדרך לשם. וזה כבר נחמד.

כל ההקדמה הזאת באה לספר לכם שהייתי צריכה לגייס את כל האיפוק שיש לי כשהכנתי השבוע רוקי רואד. שוקולד וחמאה מומסים הם הקריפטונייט שלי, ואלוהים עדי שאפילו לא ליקקתי את מה שנמרח לי על היד כשערבבתי את התערובת האלוהית הזאת. אני גנדי, אני בודהה, אני מא אנאנד שילה. מגיע לי פרס נובל לאיפוק.

המשיכו לקרוא

ביצה מקושקשת פלאפית (או כריך המקושקשת הכי טעים בעולם)

מה את רוצה מאתנו עם מתכון לחביתה מקושקשת? אתם בטח חושבים לעצמכם. אתם צודקים, אני בטוחה שהמקושקשת שלכם עולמית ושאתם הפילד-מרשל והחאג' דוקטור של הקשקושים. אבל בואו תקשיבו רגע לשיטה חדשה.

באופן כללי, בכל מתכון לביצה מקושקשת מושלמת תמיד חוזרים על שני דברים – חום נמוך וערבוב מתמיד. וגם מלא חמאה. פעם קראתי מתכון לחביתה מקושקשת בו מערבבים את הביצים על חום נמוך מאוד וכל הזמן זורקים פנימה עוד קצת חמאה. הכנתי אותו, מדהים. אבל המקושקשת הזאת אפילו עוד יותר טובה.

העיקרון פה מוזר, אבל עובד: שוברים את הביצים ישירות אל מחבת קרה, מקשקשים אותן במחבת ורק אז מוסיפים חמאה ומדליקים את האש. על המתכון הזה אחראי שף אמריקאי בשם אלווין קאיילן (Alvin Cailan) מ-Eggslut, מקום מגה-פופולרי למנות מושחתות עם ביצים, עם סניפים בלוס אנג'לס, לאס וגאס ועוד. קצת כמו בנדקיט, אבל באובר-דרייב. ראיתי סרטון שלו מכין את כריך המקושקשת הזאת ומאז אני טובעת בביצים, ליטרלי, כי קשה לחזור אחורה אחרי שטועמים כזו חביתה מקושקשת מושלמת.

המשיכו לקרוא

גלידה ביתית ללא מכונה

גלידה ביתית ללא מכונה
גלידת לוטוס

אני באמת לא מבינה איך עוד רגע יולי נגמר. לפני רגע התבאסתי שנגמר מאי, החודש הכי יפה בשנה, ולא הספקתי למצמץ וכבר סוף יולי ואוגוסט הנורא מעבר לפינה. לתמרן עם ילד באוגוסט זה קצת כמו לשחק פרוגר – הולכים שני צעדים ימינה, אחד אחורה, עוד שלושה שמאלה ובסוף אולי מצליחים לעבור את הכביש. אה, להגיע לספטמבר.

אז חוץ מלשרוץ במזגן ולשחק בלגו, אנחנו הולכים להכין הקיץ הרבה גלידה וקרטיבים. חלק יהיו מז'אנר "טחנתי בננה ופירות יער בוא נקרא לזה גלידה", כי באמת יש גבול לכמות השומנים שאני מסוגלת לתת לבן שלי, חלק יהיו מהז'אנר היוגורטי, חלק יהיו סתם קוביות קרח עם מקל בתוכן, אבל חלק בהחלט יהיו גלידה שמנתית ומפנקת, כזו שמעמיסים על גביע ונותנים לה לנזול בין האצבעות בין כל לק. והיא תיזל.

המשיכו לקרוא

פסטה ברוטב עגבניות וריקוטה

פסטה ברוטב עגבניות וריקוטה

מה מיוחד כל כך בפסטה ברוטב עגבניות אתם שואלים? ובכן, זה זמן טוב להזכיר לכם (או להכיר לכם) את רוטב העגבניות הכי טעים בעולם. פשוט, מדויק ויוצא מעולה בכל פעם מחדש, בזכות השימוש באותם המרכיבים. אני נאמנה למותג העגבניות של Mutti – הוא קונסיסטנטי ברמתו, טעים ואפשר למצוא אותו היום כמעט בכל מקום (אפשר לקבל את הכסף שלי עכשיו?? סתם). מה שעוד טוב ברוטב הזה, שהוא מוכן תוך 20 דקות, אבל אם תתנו לו אפילו יותר זמן על האש הוא יתחדד ויתעצם ויהפוך לאפילו טעים יותר.

המשיכו לקרוא

לביבות קולורבי ותפוחי אדמה

לביבות קולרבי

אז כמו שאמרתי בפוסט הקודם – מתה על מטוגן, שונאת טיגוניזם. אבל לפעמים באמת שהחג מחייב. פעם פעם, כשהייתי קטנה סבתא שלי ז"ל הייתה מכינה לי לביבות תפוחי אדמה, לפעמים גם לא בחנוכה. הן היו עשויות רק מתפודים, קמח, ביצים ומעט ומעט מלח, והייתי אוכלת אותן חמות עם סוכר מלמעלה. כי ככה זה רומנים. כשגדלתי קצת והלכתי לאכול אצל חברות, הזדעזעתי לגלות שלביבות מכינים גם עם בצל בתוכן ושהן יכולות להיות לא מתוקות, אפילו לא קצת. אני עדיין זוכרת את עצמי יושבת ליד שולחן קטן בבית של חברה ובוהה בה בזמן שהיא שמה קטשופ על הלביבות שלה.

המשיכו לקרוא

קראנץ' במבה, בראוניז ועוד מתוקים

אין הרבה חידושים אמיתיים בעולם הקונדיטוריה, אבל מדי שנה-שנתיים פתאום כולם מדברים על קינוח כלשהו שמעורר הייפ וגורם לכולם לבוא ולטעום, או לנסות ולהכין בבית. בשנה שעברה כולם דיברו על הקרונאט של דומיניק אנסל, אותו שעטנז בין דונאט לקרואסון. לפני שלוש שנים, כולם דיברו על הקראק פאי של מומופוקו מילק בר ועל כריסטינה טוסי, הקונדיטורית שרוממה אותו לגדולתו.

בראוניז עם קראנץ' במבה

המשיכו לקרוא

רוטב העגבניות שלנו

אנחנו מאוד אוהבים את רוטב העגבניות שלנו. כל כך אוהבים אותו, שאנחנו לפעמים מוותרים על הפסטה ואוכלים אותו עם כף. התלבטנו אם להביא לכם את המתכון, כי מתכון לרוטב עגבניות הוא בנאלי כמעט כמו מתכון לסלט ירקות. העלנו את השאלה הזו בעמוד הפייסבוק שלנו וקיבלנו פידבקים טובים. אז הנה, המתכון האהוב עלינו לרוטב עגבניות פשוט וממכר. אמנם יש בו מעט מרכיבים, אבל כל מרכיב הוא מדוייק לטעם שאנחנו אוהבים.



המשיכו לקרוא

עוגיות חמאת בוטנים ושוקולד

אנחנו לא רוצים לזלזל במייפל או הוקי, אבל חמאת בוטנים היא התרומה הכי גדולה של הקנדים לאנושות (כן, זה קנדי). ומה יותר הגיוני מלקחת חמאת בוטנים ולשלב אותה עם שוקולד? Reese's חשבו על זה ועשו מליונים.
העוגיות האלו מייצגות בדיוק את השילוב המושלם בין מלוח ומתוק, בין פריכות ורכות ובין עוגיה לבטן.

המתכון הזה לקוח מספר המתכונים הראשון של מאפיית Baked בניו יורק, ספר שכבר הוכיח את עצמו עם אחד המתכונים הפופולאריים ביותר אצלנו במטבח – מאפינס בננה, שוקולד וקפה.
מחברי הספר מדגישים שעדיף לא להתפתות ולהשתמש בשוקולד מריר (כמו שנהוג בעוגיות שוקולד צ'יפס) מכיוון שהעוגיות האלו כבדות למדי והמרירות רק תכביד עליהן עוד יותר. דווקא השימוש בשוקולד חלב משלים ומחמיא לחמאת הבוטנים.

עוגיות חמאת בוטנים ושוקולד

המשיכו לקרוא

לחמניות כוסמין

בתור אוהבי לחם, קשה לנו עם לחמניות של בית. בדרך כלל הן פשוט וריאציה על חלה, ולרוב יש להן מרקם עוגתי חלתי שקצת כבד עלינו. אם היינו רוצים כזה, היינו פשוט מכינים חלה עם שומשום. משפט דומה לזה, כתבו אורנה אגמון ואלה שיין בספר "המתכונים של אורנה ואלה" בפתיח המתכון של לחמניות הכוסמין. ההרגשה שסוף סוף מישהו מבין אותנו גרמה לנו לרוץ לחנות הטבע הקרובה אלינו ולקנות קמח כוסמין.

קמח הכוסמין לא קשור לכוסמת (או קאשה) – כוסמין היא סוג של חיטה שמכילה כמות עצומה של חלבון (17%) ומאחר ואפשר להשיג אותה בעיקר בחנויות ובבתי טבע, היא גם אורגנית. הקמח עצמו נמכר כלבן ומלא. אנחנו קונים את הלבן בחבילות של 500 גרם, שזה קצת מעצבן, כי המתכון דורש 450. אולי בגלל זה אנחנו כל הזמן עושים את הלחמניות האלו, כי תמיד אנחנו קונים עוד חבילת קמח ומאחדים אותה עם מה שנשאר מהנגלה הקודמת. וגם בגלל שהן כל כך טעימות לעזאזל.

חוץ מלאכול אותן באורנה ואלה, אנחנו חושדים כי הן הבסיס ללחמניות הסלק המעולות של מסעדת "אסיף" שהשפית שלה, עינב ברמן, עבדה באורנה ואלה וגם חתומה על הספר הנ"ל. בלשות 101.

לחמניות כוסמין

המשיכו לקרוא

בימואלוס

פסח כבר עוד מעט נגמר, אבל עדיין לא מאוחר לתת לכם להנות ממתכון מיוחד לפסח, בטח אחרי הפוסט המושחת האחרון. חוץ מזה, כולם הרי נתקעים עם עודף מצות אחרי החג שלרוב מוצאות את דרכן לפח, אז למה לא להשתמש בהן למשהו טוב?

חג הפסח, שרבים אוהבים לשנוא, הוא אחד החגים שערן הכי אוהב, ואחת הסיבות המרכזיות לכך נמצאות בפוסט הזה. בכל שנה, אמא שלו מכינה את הגרסה המשפחתית שלה ללביבות המצה האלו, יחד עם צנצנת גדולה של מי סוכר. לכל משפחה יש את הגרסה שלה למצה מטוגנת עם ביצה, וזו במשפחה של ערן נקראת בימואלוס (או בימוליקוס, תלוי את מי שואלים).

בפסח אין מעדן יותר טוב מזה, כשהן עוד חמות מהמחבת ונוטפות מי סוכר. אבל גם אחרי שהן מתקררות הן נעלמות אחת אחת ומהר מאוד מן המקרר.

המשיכו לקרוא