בדצמבר 2008 מרתה סטיוארט גרמה לי לפרסם כאן את הפוסט הראשון שלי (שלנו, פעם זה היה בלוג זוגי), והנה 16 שנה אח"כ היא גורמת לי לחזור מהקיפאון ולכתוב כאן כמה מילים לכבודה.
לפני המון שנים לא ידעתי לבשל, וגם לא לאפות. הייתי סטודנטית, גרתי לבד וצפיתי בטלוויזיה על ספה לא נוחה. לראשונה בחיי התחברתי ליס (והשנה התנתקתי סוף סוף, הנה המעגל הושלם) וצפיתי בסודות מתוקים של קרין גורן ובתוכנית האירוח של מרתה סטיוארט. שתיהן גרמו לי להיכנס למטבח ולנסות מתכונים לראשונה בחיי, ואפילו בהצלחה. משתיהן, מרתה הציעה חוויה הוליסטית של בית – מקיפול סדינים ועד בחירת סכו"ם – והיא הפכה לגורו שלי בענייני הכל.
הכנתי אינספור מתכונים שלה, קניתי את הספרים שלה, את המגזינים וגם כלי מטבח ומוצרי יצירה שהשם שלה מוטבע עליהם. את הטיול הגדול של ערן ושלי בארה"ב ב-2010 (חלק 1 | חלק 2) סיימנו בניו יורק באולפנים שלה, מוחאים כפיים באופן נלהב בקהל ולבושים בסוודרים בצבעי פסטל.
ב-2016 כשעבדתי ב-mako, עלה בידי לראיין את מרתה (ויה דוא"ל), מי זוכר אפילו לכבוד מה. הראיון בסוף לא צלח אבל קיבלתי תשובות לחלק מהשאלות ששלחתי פלוס ציטוט אחד לפנתאון, שהוא התשובה לשאלה מה הגילטי פלז'ר שלה. וזה מה שמרתה ענתה: "אין לי ממש אחד. אני לעולם לא מרגישה אשמה על אכילת אוכל טוב".
למרות שהיא המרואיינת הראשית ב"מרתה", הסרט הזה לא בא לה טוב בעין. ככה זה שאת חולת שליטה שרודה בעובדים שלה ולא סובלת שדברים נעשים לא בדיוק כמו שאת אוהבת, כולל איך לחתוך תפוז ואילו צבעים מותר לקהל בתוכנית שלה ללבוש (סיפור אמיתי, בגלל זה היינו בפסטל). "מרתה" נותן לנו מבט קצת יותר עמוק על האישה שהיא המלכה של ההמצאה מחדש, שצובע אותה בזוויות לא מחמיאות. הנרטיב שלה הוא זה הנכון (לבגוד? זה נחשב רק אם בעלך עושה את זה), הדרך שלה היא היחידה ואין מקום לדברים כמו טעויות, עצלנים או צאצאים.
אוהבת/לא אוהבת
"מה את לא אוהבת?" הסרט נפתח בשאלה הזאת, שעליה מרתה הכריזה שקשה לה לענות. ובכל זאת סיפקה רשימה מכובדת של דברים:
"-אני לא אוהבת בזבוז
-אני לא אוהבת חוסר יעילות, הימנעות, חוסר סבלנות
-אני לא אוהבת אנשים שחושבים שהיכולת שלהם גדולה מכפי שהיא
-אני לא אוהבת חוסר תשומת לב לפרטים
-להיות רעה רק לשם הרוע
-אני לא אוהבת סינרים ושמלות בית
-פעם לא אהבתי את הצבע הסגול, מאוד. אבל אני שונאת אותו פחות… ואדום, אני… אני לא שותלת צמחים אדומים בגינה שלי, אם בכלל. אם צץ משהו אדום, בדרך כלל עוקרים אותו. אז אדום זה דבר נוסף שאני לא ממש מחבבת"
להוציא סינרים, שמלות בית והצבע האדום, אני לא יכולה שלא להסכים איתה.
המרתה שגיליתי מהדוקו היא אשת עסקים שלא רואה בעיניים, אמא לא מוצלחת ואישה קשה מדי שמוקפת בגברים איומים. מישהי שלא רואה את הגיבנת של עצמה אבל יודעת לבנות את עצמה מחדש שוב ושוב, גם בגיל 80 פלוס. "יש לי מוטו כפול", היא אומרת. "הראשון הוא 'למדו משהו חדש מדי יום'. והשני הוא, 'כשאת מסיימת להשתנות, סיימת'". אני עדיין מעריצה אותה.
בכל זאת, באנו בשביל האוכל, אז הנה מתכון לסלט עם בטטה נאה וטרייה מתוך מגזין ינואר/פברואר 2012 של Whole Living (מגזין שפעל בין 2010-2013 והוא עוד הוכחה לנסיון הבלתי פוסק של מרתה לזרום עם הציטגייסט). אם לא טעמתם מעולם בטטה טרייה – לא פספסתם. היא בעיקר נותנת מרקם, לכן תרגישו חופשי להחליף אותה בגזר. כך או כך, הסלט הזה מעולה ומאוזן.
- 2 כפות מיץ לימון
- 1 כף ג'ינג'ר טרי מגורר
- 2 כפות שמן זית
- מעט מייפל או דבש להמתקה (תוספת שלי, לא חובה)
- מלח לפי הטעם
- 1 בטטה קטנה, קלופה וקצוצה דק לגפרורים (בערך 2 כוסות)
- תפוח אחד חמצמץ (ירוק), חתוך לגפרורים
- 1-2 גבעולי סלרי, פרוסים דק
- 2 בצלים ירוקים, פרוסים דק
- 3 צנוניות, חתוכות לגפרורים (לא חובה)
- 3 כפות שומשום קלוי (לא חובה)
- חופן עלי כוסברה
- טורפים בקערה יחד את מרכיבי הרוטב.
- מוסיפים מעל הרוטב את כל מרכיבי הסלט, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.
- בקערה נוספת מערבבים בטטה, תפוח, סלרי, בצל ירוק, צנוניות, שומשום וכוסברה.
-את הבטטה כאמור, אפשר להחליף ב-2 גזרים.
-אם בכל זאת משתמשים בבטטה: רק כזו טרייה מאוד.
-הכי קל לחתוך את הבטטה למקלונים בעזרת קולפן מיוחד שעושה חיתוך ג'וליאנים (מקלונים). אפשר למצוא כזה בכל חנות כלי בית וגם ברוב חנויות הסטוק. אני משתמשת בו המון וזה כלי שטוב שיש במטבח.
עוד מתכונים של מרתה סטיוארט:
>> המתכון הראשון כאן: טארט עגבניות
>> עוף בשומר ותפוחים
>> עוגת תפוחים בציפוי טופי
>> עוגיות שוקולד בצורת כוכבים
>>עוגיות שוקו שוקו ממש סקנדל
ואני מעריצה אותך!
הסלט נראה מעולה – אכין לשבת
יואו, פוסט חדש! כיף שחזרת