מתישהו כל הורה מתחיל להרגיש כמו עובד בפס יצור במפעל. קימה, ארוחת בוקר, בגדים, שיניים, נעליים, לצאת בלחץ. ואחה"צ שוב – איסוף, שיעורים, משחקים, טלוויזיה, ארוחת ערב, שירותים, מקלחות, פיג'מות, סיפור, הרדמה. עוד יום ועוד יום ששני הקצוות שלו נראים אותו הדבר. גם במטבח, יש מאכלים ספציפיים שאני מכינה לילדים שתמיד מרגישים לי כאילו אני במשמרת: כשאני מגלגלת קילו קציצות וכשאני מכינה שניצלים. קשה לי עם פעולות חזרתיות לאורך זמן ואחרי זמן לא ארוך הכל מרגיש לי כמו מטלה אחת גדולה.
למרות זאת, אני מכינה המון שניצלים. הילדים אוהבים, תמיד יש שאריות שמשמשות אותנו ביום שאחרי וזו מנה שהם לעולם לא יסרבו לה. פיתחתי לעצמי סיסטם שלם כדי להגיע למקסימום פריכות, עם מקסימום טעם – ועם מינימום לכלוכים על השיש. כי הטיול הזה בין הקמח, לביצה, לפירורי הלחם ומשם לשמן – משפריץ, מטפטף ומטנף. לא חשבתי שמתכון כל כך בסיסי יעניין אנשים, אבל אחרי כל פעם שאני מעלה סטורי עם שניצלים אני מקבלת המון שאלות על איך הם יוצאים כ"כ פריכים ומה אני שמה בבלילה. אז בקיצור – קראו לי קרין גורן של העוף המטוגן ובואו אספר לכם את כל הסודות המלוחים שלי בדרך לשניצל המושלם.
תיבול
ניסיתי כמה שיטות, מה שעובד אצלנו זה מלח בקמח, סויה בבלילת הביצים, ומלח ופפריקה בפירורי הלחם.
פירורי הלחם
אני אוהבת פנקו, שהם פירורי לחם יפניים גסים, כי אני אוהבת את הפריכות. חברי רועי מ-Rex מזדעזע מהרעיון ומשתמש רק בפירורים שמגיעים מלחמים עדינים או בפירורי זהב. כל אחד ומה שהוא אוהב. אני מצדי, רוצה את השניצל שלי פריך עד המקסימום ופנקו זה חלק חשוב במשוואה. למעשה, השניצלים שלי יוצאים כל כך פריכים שכשצילמתי את הפוסט הזה עף לי חלקיק פנקו מטוגן לעין וכמעט שרט לי את הקרנית.
טיגון
עד שמשחים משני הצדדים (ואז עוד קצת מבחינתי. רגע לשרוף זה הזמן המושלם בשבילי, אבל אני מרחמת בדרך כלל על בני ביתי ומוציאה הרבה לפני מהשמן). שימו לב שבמידת טיגון כזו, רוב הסיכויים שהשניצל יהיה מוכן מבפנים גם בלי שתצטרכו לבדוק, אבל אם אתם רוצים להיות בטוחים – עשו חתך קטן ותראו אם הבשר לבן מבפנים.
והנה הרגע הקריטי: השניצל יוצא לנוח ולהתקרר על רשת ולא על צלחת מרופדת בנייר סופג. הרשת וההפרדה מהשניצלים האחרים מאפשרת לנו לשמור על מקסימום פריכות על ידי קירור באוויר, בניגוד לספיגת האדים של חבריו הרותחים. לא רוצים לעשות בלגן? שימו את הרשת על תבנית מרופדת בנייר סופג, וכך השמן המיותר יטפטף אל הנייר. אני משתמשת ברשת לצינון עוגיות, אפשר גם להשתמש ברשת של התנור ולהניח אותה על תבנית התנור הגדולה.
יש כאלו שמוסיפים חתיכת גזר לטיגון, שאמור למנוע את התחמצנות השמן. אני לא שמה.
ומה עם אפייה?
אין בעיה, אפו אותם בכיף. רק ותרו מראש על הקמח, השרו אותם קצת בביצים, ואז צפו בפירורי לחם ואפו אותם על תחתית התנור. כאן יש לי מתכון לשניצלים אפוים וקטשופ ביתי.
סדר ונקיון
כאמור, שניצלים זה עסק מלכלך. מהר מאוד למדתי שצלחת עם פירורי לחם או קערה קטנה עם ביצים – זה לא עסק. כדי למנוע זליגות אל משטח העבודה אני עובדת עם תבניות אפייה עם שוליים שמחזיקים לי את החומרים: תבנית לביצים, תבנית לקמח ואחת לפירורי הלחם. כולן מתאימות למדיח – ובסוף הטיגון הכל מקבל ויש בכיור ומשם אל מדיח הכלים.
מתחת להכל אני פורשת עיתון גדול – גדול כמו העמוד הראשי של עיתון הסופ"ש שסופג את כל הטפטופים והלכלוכים האחרים. כשאני מסיימת לטגן אני שופכת את שאריות הקמח, פירורי הלחם (אם נשארו, לא את הביצה) אל העיתון, מקפלת ומעיפה לפח.
מה קורה אם נשארה קצת ביצה ופירורי לחם?
מכינים את הלביבה של השניצל כמובן! המצאה שכל אמא בישראל לקחה עליה את הקרדיט לפני כמה עשורים. עושים את זה בשיטת המתכונים של פעם – לפי העין וכמה שלוקח: מוסיפים את פירורי הלחם שנשארו לתוך בלילת הביצים, לא הכל בבת אחת אלא קצת בכל פעם עד שמתקבלת עיסה שאפשר לכתת ללביבה בעזרת שתי כפות או מזלג. מעבירים לשמן ומטגנים עד שמשחים משני הצדדים.
היגיינה וכללי זהירות בעבודה עם עוף נא
אני עובדת עם כפפות. יש כאלו שלא אוהבים את הריח, אבל מכירים את זה שאתם מכינים שניצלים ומקבלים שכבה של קמח + ביצה + פירורי לחם על האצבעות והן הופכות בעצמן לאצבעות שניצל? אז אני שונאת שזה קורה לי ולכן עוטה על עצמי כפפות. יותר נכן, כפפה. אני עובדת ביד אחת בלבד עם כפפה חד פעמית, וכשהיא מתמלאת בפירורי לחם שהופכים לשכבה נוספת על האצבעות שלי, אני מחליפה אותה וזורקת אותה ישר על העיתון.
טעים! ב-Facebook | האינסטגרם שלי | הירשמו לעדכונים במייל על פוסט חדש
שימו לב! עוף נא נושא איתו חיידקים. לכן אני לא נוגעת ביד שנגעה בשניצל בדברים אחרים, וגם מקפידה שהנוזלים שמטפטים מחבילת השניצלים מהסופר לא ישפריצו על כלום. כשאני רוצה להחליף כפפות, אני שוטפת את הידיים בין לבין ומפרידה לחלוטין בין דברים שנוגעים בעוף הנא לבין השניצל המוכן. לדוגמה – אני לא משתמשת באותן המלקחיים כדי להכניס ולהוציא את השניצל מהשמן. משוגעת? יתכן. עדיף להיות בטוחה מאשר מצטערת, או איך שלא אומרים את זה באנגלית. אגב, אני מקווה מאוד שאתם לא שוטפים מראש את השניצלים (או כל בשר אחר). כבר הוכח שזה לא מנקה את העוף מחיידקים, ורק משפריץ אותם למקומות אחרים כמו הכיור, מה שבכיור וסביבתו.
רגע, ומה עושים עם השמן בסוף הטיגון?
בשום פנים ואופן אל תשפכו אותו לכיור או לשירותים, זה סותם את הצנרת ונדבק אליה כמו שכולסטרול נדבק לווריד. מחכים שיצטנן ומעבירים לבקבוק ריק או מכל סגור אחר, ובמקרה הכי גרוע שופכים לתוך שקית אטומה (ושמים אותה בתוך עוד שקית למקרה שיש שם חור שפספסתם) ואת זה זורקים לפח. אם אתם ממש רוצים להשקיע ולהרגיש שלא עצבנתם את גרטה תונברג, אפשר להביא את השמן המשומש למקום שיש לו מיחזור שמן – נגיד לפלאפלייה – שם יעבירו אותו למקום שישתמש בו שוב. אפשר לקרוא על זה עוד כאן.
ועכשיו למתכון.
- חבילת חזה עוף חתוך ודפוק לשניצלים (12-13 יחידות)
- חבילת פירורי לחם מסוג פנקו
- חצי כוס קמח
- 3 ביצים
- 2 כפות סויה
- פפריקה
- מלח
- שמן לטיגון (אני משתמשת בחמניות)
- מכינים את עמדת העבודה: כלי עם קמח מתובל במלח, כלי עם ביצים טרופות עם סויה, כלי עם פירורי לחם מתובלים במלח ופפריקה (ככפית).
- יוצקים שמן לטיגון חצי עמוק במחבת גדולה ורחבה ומדליקים את האש. איך יודעים שהשמן חם מספיק? זורקים פנימה כמה פירורי לחם - אם נוצרים מיד סביבם בועות טיגון, אפשר להתחיל לטגן את השניצלים.
- עושים זאת לכל פרוסה: מקמחים משני הצדדים, מנערים עודפי קמח, מעבירים לביצה לטבילה משני הצדדים, מעבירים אל פירורי הלחם ומצפים משני הצדדים. אפשר ללחוץ קצת את פירורי הלחם אל תוך העוף.
מעבירים לשמן החם. חשוב - את השניצל מניחים מהצד הקרוב אלינו לכיוון הרחק מהגוף, כדי לא לקבל שפיץ של שמן חם. מטגנים משני הצדדים עד השחמה. אם לא בטוחים שהשניצל מוכן בפנים - עושים חתך קטן בנקודה הכי עבה שלו ומציצים אם הבשר לבן. אם הוא עוד קצת ורדרד, מחזירים לשמן.
- מוציאים את השניצלים אל רשת שמתחתיה נייר סופג. מגישים קרוב לזמן הטיגון, את השאר שומרים במקרר.
עוד מתכונים לילדים:
>> אצבעות פולנטה
>> מאפינס זוקיני
>> לביבות תירס
תודה על הטיפים המעולים! נראה טעים!
תודה רבה חנה 🙂