ג'ינג'ר אייל ביתי

את הג'ינג'ר אייל של שוופס ערן זוכר מהילדות המאוחרת. הוא חיכה בפחיות בודדות במכולת, קצת מרוחק מפחיות הקולה והקינלי הרגילות, יושב ליד פחיות של מי טוניק, מין משקה כזה עם טעם אחר ועם הרגשה כוזבת "של גדולים". מאז אותן שנים הוא כמעט ולא נתקל במשקה התעשייתי ההוא, ורוב הסיכויים שבינו לבין ג'ינג'ר אייל אמיתי אין הרבה דמיון. המשקה האמיתי התפתח כנראה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 כגלגול של בירת ג'ינג'ר שהתחילה כמשקה אלכוהולי והתגלגלה עם הזמן למשקה קל. עם אלכוהול או בלי, תגידו שלום למשקה החדש שלכם ליום העצמאות ולקיץ בכלל.

המתכונים לג'ינג'ר אייל ביתי מתחלקים לשניים: מתכונים לסירופ שאותו מערבבים עם סודה, או מתכונים לג'ינג'ר אייל שבא קומפלט עם המוגז. המתכונים מהסוג השני כוללים מעט ג'ינג'ר, אבל מכילים שמרים שמתסיסים את כל העסק ומחייבים אתכם לפתוח את הבקבוק כדי לשחרר לחצים פעם-פעמיים ביום. אתם לא הולכים לקבל מתכון כזה, אבל אם ממש בא לכם – לאלטון בראון יש אחד שנראה ממש טוב.

המתכון שלנו הוא מהסוג הראשון – משתמשים בהרבה הרבה ג'ינג'ר כדי להכין סירופ, שמוסיפים לסודה קרה. מסך המרכיבים האלו יוצא בגדול קצת פחות מליטר של סירופ. בהתחשב בעובדה שלכל כוס ג'ינג'ר אייל צריכים להוסיף 3 כפות – יוצא שהוא יחזיק לכם להרבה זמן.

מרכיבים
3 כוסות ג'ינג'ר מקולף וקצוץ [כשלושה שורשים בינוניים]
6 כוסות מים
1.5 כוסות סוכר
קליפה מחצי לימון או ליים

מקלפים את הג'ינג'ר: הדרך הכי קלה לקלף ג'ינג'ר היא דווקא בעזרת כפית. אוחזים את הג'ינג'ר ביד אחת ובעזרת הכפית מגרדים את הקליפה. כדי לקבל את קליפת הלימון לא צריך לגרר שעה עם הזסטר, אלא פשוט לחתוך כמה חתיכות דקות מהקליפה (בלי הלבן).

חותכים את הג'ינג'ר לקוביות (קטנות, בינוניות, זה לא משנה), שמים בסיר עם קליפת הלימון והמים, מביאים לרתיחה ומבשלים ברתיחה עדינה כרבע שעה.

מוסיפים את הסוכר וממשיכים לבשל כרבע שעה נוספת, עד שהסוכר נמס לחלוטין והנוזל מצטמצם מעט. בסוף התהליך נשאר קצת פחות מליטר של נוזל. נותנים לסירופ להתקרר, מסננים ומעבירים לבקבוק או צנצנת אטומה.

להגשה: שמים 3 כפות מהסירופ בכוס, מוסיפים קרח, פלח לימון וממלאים בסודה קרה.

* הסירופ עצמו צהוב, אבל מתבהר כשמערבבים אותו.

גרסה להדפסה