עוגיות שוקולד צ'יפס מפוצצות בשוקולד

עוגיות שוקולד צ'יפס מפוצצות בשוקולד

תשמעו סיפור מצחיק. כשהייתי בצבא ולא ידעתי לאפות כלום, החלטתי לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס לחבר שלי. השתמשתי במתכון שעל האריזה של השוקולד צ'יפס ויצא מה שיצא. במילה אחת: משהו. בשתי מילים: לא משהו. בשבע מילים: פיתות דקות דבוקות אחת לשנייה ולא טעימות. לא ברור למה, אבל הייתי מרוצה מהתוצאה (בכל זאת, פעם ראשונה שאופה משהו). השארתי את העוגיות על צלחת במטבח והלכתי לבלות עם החבר. כשחזרתי, מצאתי את צלחת העוגיות עומדת במקומה, מינוס עוגייה אחת ופתק "יש לזה טעם של סטייק!" שכתב אחיו.

ושלא תחשבו שאני רומזת שהמתכון הזה גרוע. ממש לא, זו אני שהייתי גרועה ובעלת אפס ידע בטכניקה של הכנת עוגיות שוקולד צ'יפס. כי כשמכינים עוגיות התוצאה הסופית תלויה גם במתכון וגם בטכניקה ובזמני האפייה. לא תקרימו את החמאה והסוכר כמו שצריך? לא תצננו את הבלילה לפני? לא תקשיבו להוראות עד הסוף? לא תקבלו עוגיות מעולות. אין פה קיצורי דרך.

המשיכו לקרואעוגיות שוקולד צ'יפס מפוצצות בשוקולד

סלט דלורית צלויה

סלט דלורית צלויה

לוח השנה מצביע על נובמבר, אבל המעלות שבחוץ גורמות לי לפקפק בכך. הבגדים הארוכים שמיינתי כבר לפני חודש עדיין לא נשלפו והסנדלים עדיין ננעלות כמעט בכל בוקר. טוב, לפחות יבש והשיער מסתדר מעולה, מי ידע שסתיו משוגע הוא בעצם החלקת הקראטין של הטבע.

למרות שאפשר למצוא אותם אצל הירקן ובסופר כל השנה, הסתיו הוא העונה של הדלועים. אנחנו לא נכנסים לאוברדרייב דלעת כמו האמריקאים באזורי ליל כל הקדושים וחג ההודיה (לאטה דלעת של סטארבאקס!), אבל אם תקפצו באיזה שישי לשוק האיכרים בנמל תל אביב, תראו המון דלועים יפהפיים מסוגים שונים מסודרים יפה. אבל גם בלי שוק ובלי איכרים אפשר למצוא עכשיו אחלה ספסימנטים. חפשו אצל הירקן חתיכה מהדלעת הענקית שהוא מחזיק על הרצפה או לכו על הדלוריות שהן מעולות עכשיו.

באופן כללי אני מעדיפה דלורית על דלעת. היא יחידה שלמה עם קליפה לעומת הדלעת שנמכרת בחתיכות – מה שאומר שהיא נשמרת יותר זמן ואני לא חייבת לרוץ להכין איתה אחרי שאני חוזרת מהירקן, הטעם שלה עדין יותר ואי אפשר להכחיש שהיא ממש חמודה בקערת הירקות שעל השיש.

המשיכו לקרואסלט דלורית צלויה

בריא ומחזק: מרק כתומים ועדשים כתומות

מרק כתומים ועדשים כתומות

כל הקלישאות על שנה ראשונה בגן נכונות – חום, וירוסים ועוד דברים שלא אפרט עליהם גורמים לקטנה ולנו לבלות הרבה בבית ביחד. מתישהו זה נמאס לי והרמתי טלפון לטל המדקר שלי. עכשיו, אני בנאדם מאוד קונבציונלי ורציונלי, אבל דיקור באמת עוזר לי בכל מיני מקרים (ובחלק לא) ואני מכירה את האיש כבר שנים. "מה היא אוכלת?" הוא שאל ואתי ואמרתי לו שלביבות גבינה, בטטה, קציצות, נו כל מה שילדים בני שנה אוכלים. "ומה עם מרק? היא חייבת לאכול כתומים ועדשים, תעשי לה מרק כזה, זה יחזק אותה". אז עשיתי, והוא היה נורא טעים לכולנו. ומה עם התינוקת? היא גם אהבה והתעקשה לאכול אותו לבד, אז גם הרצפה אהבה אותו וגם הקיר והדלת של הארון. העיקר שתהיה חזקה ובריאה.

זה המרק הכי פשוט בעולם, אבל הו בוי, כמה שהוא עושה טוב. לא חייבים לטחון אותו, אני לא תמיד עושה את זה, אבל שימו לב שאם אתם בוחרים לא לטחון, תשקיעו בקיצוץ יפה ושווה של הירקות.

המשיכו לקרואבריא ומחזק: מרק כתומים ועדשים כתומות

כרובית צלויה ממכרת

כרובית צלויה ממכרת

כמה אני אוהבת ספרי בישול? כמו שאני אוהבת לדפדף בהם ברגע שהם מגיעים הביתה, לפנטז מה אכין משם ואז לזנוח אותם על המדף לנצח. כנראה שגם כמוכם, גם אני לוקה בתסמונת העיניים הגדולות וחייבת להשיג כל ספר בישול שנראה לי שווה מבט. המדפים קורסים, המשימה לְאַבֵּק את הספרים נהיית קשה יותר משנה לשנה, ואני עדיין מזמינה אותם בלחיצת כפתור (או שאוספת אותם מהרחוב. עזבו).

המשיכו לקרואכרובית צלויה ממכרת

לחם בירה וכוסמין מלא

לחם בירה וכוסמין מלא

את ערן בעלי פגשתי לפני יותר מעשר שנים. בתחילת הקשר שלנו, כשעוד לא גרנו ביחד, היינו נשארים לפעמים לישון אצל ההורים שלו בתל אביב כשהם היו בחו"ל, כדי לשמור להם על הבית. בתקופה הזאת אוכל עניין אותי כשהוא הגיע על צלחת במסעדה, פחות במטבח. אבל ערן היה מכין לנו דברים במטבח של אמא שלו, פתאום שולף איזה מתכון, מערבב ומכניס לתנור – ואני תמיד השתאתי, איך הוא יודע להכין את זה? זה משהו שאנשים בגילנו עושים? ולמה?

באחת הפעמים שישנו שם, מצאנו בבוקר בקבוק בירה סגור ששרד את הערב הקודם. "בואי נכין לחם בירה" הוא אמר לי ופתח אותו, ערבב אותו עם קמח ועוד כמה דברים ואפה. בחיים לא שמעתי על לחם בירה לפני, והתוצאה יצאה מחרידה (סורי ערן), אבל מאז יש לי זיכרון חמים בכל פעם שאני רואה את צמד המילים "לחם בירה".

המשיכו לקרואלחם בירה וכוסמין מלא

עוגת תמרים ברוטב טופי (וגלידת דבש)

עוגת תמרים עם רוטב טופי

סטיקי טופי פודינג, שם שמיד זורק אותי לאנגליה ותכניות של נייג'לה וג'יימי ומרי ברי, שאצלם הקינוח הזה נחשב חורפי ומנחם. אז אני מתחילה לדמיין את לונדון וסוודרים, ורוח קרה שנכנסת בין הצעיף והמעיל, ואת חלונות הראווה שמוכנים לחגים. אלוהים, איך שקינוח יכול לשלוח אותי לגוגל טריפס.

אז למרות השם הרומנטי והזר, מדובר על עוגת תמרים בחושה עם רוטב של שמנת מתוקה, סוכר וחמאה מלמעלה. עכשיו כשפישטנו את העניין והוא לא נשמע מפחיד, אפשר לגשת למלאכה.

השנה אני מתכוונת להביא את העוגה הזאת לשולחן ראש השנה במקום עוגת הדבש המסורתית (אצלנו חוגגים בארוחה פסקטריאנית). גם תמרים הם חלק מסימני החג והדבש מגיע לבקר לא בתוך העוגה אלא בגלידת דבש שטעים להגיש בצד. אם גדול עליכם להכין לבד גלידה (זו גלידה בלי מכונה, רק צריך להקציף ולערבב!), אז אפשר להגיש לצד העוגה גם גלידת וניל פשוטה או לוותר וללכת רק על רוטב הטופי.

המשיכו לקרואעוגת תמרים ברוטב טופי (וגלידת דבש)

אצבעות גבינה וברוקולי

אצבעות גבינה וברוקולי

זוכרים את הטרנד של פיצת הכרובית? טוב, זה בטח לא טרנד אלא אוכל די רגיל לצליאקים ולמי שלא אוכל גלוטן, אבל בהחלט הייתה שגעת כזו לפני כמה שנים. טוחנים כרובית שלמה בבלנדר, מוסיפים לה ביצה, גבינה ועוד כמה דברים ואופים כבסיס לפיצה. גאוני. רק מה, לטחון כרובית שלמה מבלגן בטירוף, אז מישהו גאון המציא אורז מירקות, שזה בעצם כל מיני ירקות קשים טחונים לפיסות קטנטנות ומוקפאים. בארץ סנפרוסט עושים את זה עם כרובית וברוקולי, וזו עוד אופציה שיכולה לחכות לכם בשקט במקפיא ולחסוך לכם זמן ברגעי האמת.

נהיה לי קצת אובדוז מפיצה אחרי האוגוסט הזה, אחרי שעשינו פיצה במחבת, פיצה בתנור, פיצה-פיתה ופיצה שהגיעה הביתה עם שליח. אבל הילדים דורשים את ליטרת הגבינה שלהם, אז תקעתי להם ברוקולי במקום. זתומרת, הכנתי אצבעות גבינה וברוקולי עם גבינה מותכת מעל ואמרתי להם "חמודים, הנה אצבעות גבינה, בתיאבון". אובייסלי בן החמש שלי עלה על התכסיס, אבל אכל את זה כמו גדול וגם בת השנה קפצה על העסק הזה. אז סגירת פינה לארוחה קלה – יש, ירק ירוק שהם אוכלים על הדרך – יש. עבודתי פה הסתיימה.

המשיכו לקרואאצבעות גבינה וברוקולי

פסטה ברוטב בולונז

פסטה ברוטב בולונז

אוגוסט, איזה תיק שיא אללה. אני אמא כבר חמש שנים ומעולם לא התלוננתי על החודש הזה כמו עכשיו. כנראה שכשמנסים לעבור אותו עם שני ילדים ולא אחד, פלוס לנסות לעבוד מהבית, פלוס לא לתכנן מראש כמעט כלום כי גם ככה אני אמורה להיות בבית – מקבלים חתיכת כאב ראש.

אבל בואו רגע נדבר על אוכל. זה פורח לי מהראש בכל שנה – באוגוסט מבשלים יותר כי הילדים לא אוכלים במסגרות. אם בימים רגילים אני צריכה לסדר להם ארוחת בוקר וערב קלות, אז עכשיו בחופש מדובר על 3 ארוחות ביום ועוד ארוחות ביניים ועוד נשנושים ופירות. פתאום המדיח מלא סירים ומחבתות, הכיור מלא בכלים (אני רק בנאדם!) והמקרר מלא בקופסאות שנגמרות נורא מהר, כי גם אנחנו כאן ועם תיאבון של אנשים מבוגרים. אז מבשלים.

אחד הדברים שהולכים חזק אצלנו בבית זה בולונז, שאמנם נתפש כמנה כבדה וחורפית, אבל בואו – אנחנו גם ככה במזגן רוב הזמן. אצלי הוא מתבשל במשך המון המון זמן – בין שעתיים וחצי לשלוש – על אש קטנה, וזה חלק מסוד הטעם שלו (עם עוד כמה טוויקים קטנים שמקפיצים את הטעם שלו בטירוף). זה מתכון שקיבלתי לפני שנים רבות מחמותי ריטה, ועם השנים הוא התגלגל והתפתח לגרסה הזאת, שהיא הגרסה של משפחת נרקיס-כ"ץ לבולונז הקלאסי.

המשיכו לקרואפסטה ברוטב בולונז

פופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

פופקורן ממכר בטעם "גבינה"

לפני כמה שבועות ראיתי בסטורי של עדינה סוסמן שהיא הכינה פופקורן עם שמרי בירה. שמרי בירה, למי שלא מכיר הם פצצת הטעם של הטבעונים. של כולם למעשה. אלו שמרים לא פעילים שנותנים להכל טעם של גבינה. יש כאלו שאומרים שזה מזכיר פרמזן, אבל מה שהם באמת מזכירים זה גבינה תעשייתית של חטיפים, כזו שמעקצצת על הלשון כשאוכלים צ'יטוס או דוריטוס, בקיצור פצצה של אומאמי. סגור סוגריים.

נחזור לסטורי. זה נראה מעולה, אז רשמתי לעצמי פתק מנטלי ושמתי את זה בצד. עברו כמה שבועות, קניתי שמרי בירה (ואפילו לא בחנות טבע, בחנות "היבשים" הרגילה שלי ברמת גן, כמה מפתיע) והתחלתי לפצפץ גרגירי תירס יבשים. מאז שהבן הגדול שלי התחיל לאכול פופקורן, יוצא לי להכין אותו הרבה יותר מבעבר. פעם הייתי זורקת לשמן את כל גרגירי התירס, מנערת קצת ומחכה שיתחילו להתפוצץ. בדרך כלל זה היה עובד, אבל מדי פעם הייתה יוצאת לי נגלה קצת שרופה ומבאסת. כל זה הפסיק כשהתחלתי לעבוד בשיטה הבאה: מחממים את השמן בסיר ביחד עם 4-5 גרגרים בלבד. ברגע שהם מתפוצצים מוסיפים את שאר הגרגירים שנכנסים לסיר עם שמן בטמפרטורה המדויקת לפופקורן. עובד בכל פעם.

אז מה קורה כשמחברים בין השניים? בום! פצצה של טעמים. לא להאמין כמה פופקורן יכול להיות טעים, וממכר. כל כך ממכר. למה אי אפשר להפסיק לאכול את זה והאם אפשר להחשיב את זה כארוחת צהריים לגיטימית?

המשיכו לקרואפופקורן ממכר בטעם "גבינה" (פרווה וטבעוני) + טיפ מעולה שמצליח בכל פעם

טראפלס עם הפתעה

טראפלס עם הפתעת קליק

טראפלס הם הקינוח האולטימטיבי. משהו קטן, שוקולדי, קל להכנה, בלי הרבה מרכיבים וגם בלי גלוטן וכשר לפסח, אז בכלל אפשר לעשות פה V על הרבה קטגוריות. קשה מאוד לפקשש עם הקינוח הזה. אתם יודעים לגלגל כדורים בין הידיים? ברכותיי, אתם כשירים להכין טראפלס.

אם נמאס מהטראפלס הרגילים, אפשר לשדרג אותם עם טעמים שאוהבים, עם אלכוהול ואפילו עם עשבי תיבול (ערן בן הזוג נורא אוהב לספר איך הוא היה מכין פעם טראפלס עם בזיליקום, אבל עד שאני לא אראה הוכחות לכך אצטרך רק להאמין). חוץ מטעמים, אפשר לשדרג את הטראפלס גם עם מרקמים חדשים. את הביס החלק של השוקולד שברתי פה עם חטיף פריך – קליק – שמסתתר באמצע הטראפל. חוץ מההפתעה במרכז שידרגתי את המרקם עם פירורי קליק בתוך המסה שהופכים את הטראפלס לעוד יותר פריכים. זה לא חובה, אבל נותן עוד ממד למשחק המרקמים.

המשיכו לקרואטראפלס עם הפתעה

Something is wrong.
Instagram token error.