עוף ברוטב עגבניות ושעועית לבנה

מזמן לא העליתי מתכון של מנה עיקרית חמה, מה שאני אוהבת לקרוא לו "אוכל אוכל". קינוחים וסלטים ומקושקשות פלאפיות זה טוב ויפה, אבל צריך מדי פעם לשים גם אוכל על השולחן ולהפסיק לנשנש. ולפעמים, כשקשה לצאת מהבית ועדיין רוצים משהו חם ומשביע – זה זמן לפנות אל מתכוני המזווה. יש לי ארסנל של כאלו שאני אוהבת לתחזק, מה שנקרא – פתחתי שתי צנצנות וזרקתי למחבת, שמתבססים כולם על מצרכים שאני שולפת מהארון/פריזר/מקרר שתמיד יש לי. אם אני רוצה ממש להשקיע אני גם מפשירה לכבודם משהו מראש או קופצת רגע לקצב ליד הבית, אבל לב המתכון מבוסס על מצרכים שתמיד יש לי בבית. מכירים את הרשימות האלו של "דברים שכל חובב בישול חייב שיהיו לו במזווה" שכוללים בדרך כלל 10-15 מצרכים שאמורים לשדרג את מה שמבשלים או להפוך את החיים לקלים יותר? אז יש לי הכל. מכל רשימה אי פעם שהתפרסמה. כי אם המזווה שלי לא מתפקע עד אפס מקום בשימורים, צנצנות ושקיות לא מזוהות של מרכיבים שפעם קניתי – אני לא מרגישה בנוח.

המשך לקרוא…

עוגת גבינה קרה עם פירורי עבאדי

מה כבר אפשר לחדש בז'אנר עוגות הגבינה-פירורים השחוק לעייפה? ובכן? הייתי חייבת למצוא איזושהי דרך לשדרג את הפירורים הטעימים אבל המשעממים האלו. בואו לא נלך סחור סחור עם רמזים למה עשיתי, כי זה די ברור מהכותרת – אז הכנתי פירורים מעוגיות עבאדי, בגדול כי אני אדם סוטה. ניסיתי לעשות את זה כבר בשנה שעברה, כשעשיתי גם תחתית וגם פירורים עליונים מהעוגיות האלו, אבל משהו שם לא עבד בדיוק כמו שרציתי. השנה אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת, ואחרי כמה נסיונות הגעתי לפיצוח.

לא סתם טחנתי עוגיות מלוחות ופיזרתי על העוגה. התייחסתי לפירורים כמו קראנץ' – ההמצאה המעולה של הקונדיטורית האמריקאית כריסטינה טוסי, שהופכת קורנפלקס משמים לפצצה של טעמים. אם אתם זוכרים, לפני כמה שנים הכנתי בשיטה הזאת במבה קראנץ' (תנסו על אחריותכם, זה ממכר מדי), ובקראנץ' העבאדי הזה הפירורים הופכים לתענוג מלוח-מתוק שמשדרגים בטירוף את העוגה. כדאי מאוד מאוד לא לוותר על אבקת החלב במתכון, כי היא מעיפה את הפירורים מ"נחמדים" ל"פאאאק זה טעים". איפה קונים? לפעמים בחנויות מתמחות (פחות נפוץ) ובעיקר בשווקים ובחנויות "רוסיות".

התחתית היא בצק פריך רגיל של עוגות גבינה שהוספתי לו גרידת לימון שגם היא שדרגה בטירוף את הטעם; ובמלית, במקום לחזק בתמצית וניל את הטעם, השתמשתי באינסטנט פודינג וניל החדש של מאסטר שף, שיש בו גרגרי וניל אמיתיים, כאלו שממש אפשר לראות את הנקודות השחורות שלהם ולהרגיש את הטעם הוונילי בלי להוסיף תמצית וניל נוספת לבלילה.

המשך לקרוא…

פיצה מהירה במחבת בלי התפחה

הכל התחיל מאלתור. אני לא יודעת אם פגשתם אי-פעם ילדים בני 4.5, אבל כשהם רוצים משהו, ועכשיו – הם לא נחים עד שהם מקבלים אותו. אז העריצוציק שלי רצה פיצה-פיתה ולא הסכים לשמוע "לא" כתשובה, לא משנה שלא היו לי פיתות לא במקרר, לא במקפיא ולא במאחורה של הארון. אז באמצע הלחץ והדרמה נזכרתי במתכון הזה של ג'יימי אוליבר, לפיתות במחבת מקמח תופח ויוגורט. הכנו ביחד את הבצק, קליתי אותו על מחבת יבשה, הוספנו רוטב, גבינה ותוספות ויאללה לתנור. יצא להיט, הילד היה מבסוט.

בפעם הבאה שהכנו את הפיצות, אמרתי לעצמי – למה שלא נעשה את כל התהליך על המחבת? אז ניסיתי, ויצא פצצה. ומאז, כשהילד רוצה פיצה מהירה, אני אפילו לא מדליקה תנור.

חשבתי שגיליתי פה את אמריקה עם הבצק הזה של ג'יימי, אבל מתברר שזה שילוב ממש מוכר – קמח תופח ומוצר חלב חמוץ – לפיצה ללא שמרים. לשי-לי ההורסת יש גרסה של זה עם ריוויון, ואפשר גם להשתמש בשמנת חמוצה, אשל ואפילו גבינה לבנה במקום היוגורט. ויש בסוף גם גרסה בריאה יותר עם קמח כוסמין מלא.

העליתי גרסת וידאו של המתכון הזה לסטוריז שלי עוד לפני פסח, וכמות התגובות שקיבלתי עליו הייתה מפוצצת מוח. מי שרוצה לראות את המתכון יכול להיכנס לאינסטגרם שלי, ולמצוא אותו בהיילייטס (יחד עם עוד מתכונים בווידאו סטורי).

המשך לקרוא…

רוקי רואד: חטיף שוקולד ושטויות

בואו נדבר רגע על איפוק. אין לי הרבה ממנו, אבל פעם בירח כחול אני מצליחה לגייס את כל האיפוק שיש לי ו-לא- לעשות משהו שנורא בא לי. אם אתם עוקבים אחרי הסטוריז שלי, בטח ראיתם שאני בעיצומו של אתגר ללא סוכר. מה זה אומר? 30 ימים בלי סוכר, סוכר מוסף, פירות ומינימום שבמינימום של פחמימות (כולל קטניות), וחס וחלילה אם הן מקמח לבן. זה נשמע זוועה, במיוחד למישהי בלי שום פילטר על הפה, כמוני, אבל האמת – שזה ממש סבבה. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קל לוותר על סוכר, אבל זה פשוט קרה ואני אפילו בשליטה. אני כמובן מדמיינת את קוראסון השוקולד שאתקע ביום שאחרי, אבל וואלה, אני לא מתייסרת בדרך לשם. וזה כבר נחמד.

כל ההקדמה הזאת באה לספר לכם שהייתי צריכה לגייס את כל האיפוק שיש לי כשהכנתי השבוע רוקי רואד. שוקולד וחמאה מומסים הם הקריפטונייט שלי, ואלוהים עדי שאפילו לא ליקקתי את מה שנמרח לי על היד כשערבבתי את התערובת האלוהית הזאת. אני גנדי, אני בודהה, אני מא אנאנד שילה. מגיע לי פרס נובל לאיפוק.

המשך לקרוא…

חזרת אדומה וחריפה

יש לי פֶטיש לא מוסבר לחזרת. על מי אני עובדת, אני חצי רומנייה חצי פולנייה – כמובן שהפטיש הזה מוסבר, זה בגנים שלי. אחרי ארוחת החג, כשאני לוקחת צנצנות של חזרת הביתה אני מתחילה לגוון את השימוש בממרח פותח הנחיריים הזה. בהתחלה – בתוך כריך טונה. אחר כך – מערבבת את זה לתוך טחינה. בסוף – הכל הולך. בשנה שעברה אפילו ניסיתי להכין נשיקות חזרת מתוקות-חריפות. לא ההצלחה הכי כבירה שלי.

המשך לקרוא…

ירוקים מוקפצים

האביב, עונה יפהפייה ופורחת שנמשכת בדיוק חודש לפני שמתחיל להיות פה חם כמו גיהינום. איך יודעים שהאביב מגיע? מריחים את ריחו של השום הטרי כמובן. קשה לפספס את הריח החזק הזה ואם אתם מניחים אותו במקום לא מאוורר אתם מסתכנים בכך שתבריחו את כל מי שמגיע אליכם, אבל שום טרי הוא פשוט מדהים ואחד מתוך רשימה מאוד מאוד קצרה של ירקות עונתיים שיש פה.

בניגוד לשום יבש, אפשר להשתמש גם בגבעול של השום הטרי (בתנאי שהוא ירוק ורענן ולא מתחיל להתייבש) ולהקפיץ אותו ממש כמו בצל ירוק. יש לו טעם עדין יותר של שום והוא הולך מעולה במנת המוקפץ האביבי שלי, יחד עם שני סוגי שעועית ומנגולד.

האמת, חוץ מירקות סופר טריים אין פה הרבה – רק שמן זית, מלח וקצת חומץ בן יין אדום (אותם אפילו לא מונים במספר המרכיבים), שמעצימים את הטעם של הירוקים. גם המנה הזאת תעבוד מעולה בארוחת החג, כתוספת ירוקה לצד המנה העיקרית.

המשך לקרוא…

עוגת פודינג שוקולד

את העוגה הזאת אני שולפת פעם בשנה: בפסח, וחבל – אבל הזמן קצר, העוגות רבות והקלוריות מרובות. כל מה שיש בה זה שוקולד, ביצים, סוכר ותמצית וניל (ומלח, אבל אנחנו לא מחשיבים אותו כמרכיב, זוכרים?) והתוצאה היא שילוב חלומי בין עוגה לפודינג. למעלה – עוגה, בפנים – תוך רך ושוקולדי. מגישים אותה עם כף גדולה ואוכלים בכפית קטנה לאט לאט.

המשך לקרוא…

סלקים צלויים על ממרח שום ושקדים

הסלק המתוק והשום החריף מסתדרים נהדר באופן כללי, אבל הפעם שידכתי אותם בדרך קצת אחרת. בתחתית – ממרח שום ושקדים יווני (שנקרא גם סקורדליה) שעשוי ובכן, משום, שקדים ותפוח אדמה או לחם לבן ישן. אובייסלי השתמשתי כאן בתפוד במקום בלחם כי פסח וזה, אבל אני מרגישה שבאופן כללי הגרסה הלחמית הרבה יותר קלילה מהתפודית. מעל – סלקים צלויים מתוקים שלא צריכים כמעט תיבול חוץ מקצת שמן, מלח וחומץ.

הכי נוח לי לאפות סלקים בתנור על מצע מלח גס – זה נותן להם טעם מדהים של מדורה, זה חסכוני יותר (לא צריך לעטוף כל אחד בנייר כסף וקילו מלח גס עולה 2.07 שקלים) ופחות מלכלך לקלף את הסלקים אחרי האפייה מאשר לפני. בקיצור, ווין ווין. ברגע שהתחלתי לצלות סלקים בשיטה הזאת לא חזרתי אחורה.

המשך לקרוא…

עוגיות קוקוס לפסח 2.0

אני מתה מתה מתה על עוגיות קוקוס של פסח, כל כך מתה עליהן שזה נראה לי כמו חילול הקודש לאכול כאלו מחוץ לחג. כמו סופגניות, אזני המן או מצות – הן לא עובדות לי אאוט אוף קונטקסט, אבל אני אוהבת לחגוג אותן במועדן.

עד היום הכנתי אותן כמקובל, עם חלבוני ביצים, אבל לפני כמה שבועות הייתה לי התגלות בשתי מילים: חלב מרוכז. החלב המרוכז עושה לעוגיות האלו שלושה דברים: הוא הופך אותן לאקסטרה רכות מבפנים, לכאלו שאפשר לאכול גם לא אפויות אבל מצד שני – גם מעלה בטירוף את הערך הקלורי שלהם. ובכן, בכל אליה יש איזה קוץ.

המשך לקרוא…

החמין שלי

המושג הזה – חמין או צ'ולנט – גדול ממני ומכם ביחד, היסטורית, קולינרית, חברתית. אני לא מתיימרת לעשות פה מדריך לחמין (מעכשיו אקרא לו צ'ולנט, בסדר?), אלא לתת לכם את הגרסה לצ'ולנט שהכי טעים לי לאכול, בדרך שהכי נוחה לי להכין. אולי יש צ'ולנטים טובים ממנו, אבל אין עליו 🙂

אני לא מכינה צ'ולנט כל החיים. לא גדלתי עליו, אין לי מתכון מבית סבתא ואין מסורת של צ'ולנט במשפחה שלי, חוץ מאולי לקנות אחד כזה פעם בשנה. כולה התחלתי להכין אותם לפני שלוש שנים בעקבות כמיהה בלתי נלאית ומאז אני רק מחכה לשבתות גשומות כדי לשלוף את הסיר הגדול (ליטרלי, אני משתמשת בסיר עצום של 16 ליטר שמאופסן בבוידעם במטבח של ההורים שלי. מזל שהם גרים קרוב) ולדחוף לתוכו מלא קטניות ותפודים. אם מעולם לא הכנתם צ'ולנט, אני ממליצה על מתכון חמין הפתיתים של תום פרנץ שעוזר לסדר את הראש (אבל תתעלמו מהפתיתים). ממנו לקחתי את הרעיון של תערובת תבלינים שנותנת צבע וטעם לכל הסיר, אבל גם משתלטת מאוד בטעמים – שימו לב ואם אתם לא אוהבים טעם חזק של בהרט קחו את זה בחשבון.

המשך לקרוא…