סלט בטטות ורימונים

למרות החום והלחות שמזדחלים עוד לאוקטובר, אפשר כבר להריח גויאבות ולראות אפרסמונים ורימונים אצל הירקן ולדמיין את הגשם של אחרי החגים. לפני כמה שנים עשיתי מעשה נועז ואכלתי גויאבה בעבודה, דבר שמיד יצר מהומה ברחבי הקומה. צעקות "מי אוכל גויאבה?" עלו מסביב וגררו ויכוח בין מתנגדיה לקומץ אוהדים שדווקא אוהבים את הריח החזק שלה.

מזל שלסממן הסתיו השני, הרימונים, אין ריח. זה קצת מרגיש כאילו כולם חוגגים עליהם בראש השנה, אבל אח"כ הם קצת נזנחים, אפילו שאפשר למצוא אותם על המדפים עמוק לתוך החורף. לא ברור למה, אבל יש כאלו שגם עושים עניין מהקילוף שלהם, לא משהו שכמה מכות חזקות עם כף עץ לא יכולות לפתור. אצלנו במשפחה, אבא שלי הוא פורט הרימונים הרשמי. אמא שלי מכינה את הקרקע ומרפדת את הכיור וסביבתו בעיתונים כדי למנוע כתמים – והוא עומד שם עם ערימה של רימונים ומוציא מהם ידנית ובסבלנות גרגיר גרגיר.

המשך לקרוא…

עוגת דבש-בננות

אין לי זכרונות אפייה רבים מהילדות. האמת שאין לי בכלל פרט לזיכרון אחד: עוגת הדבש של אמא שלי, שהייתה מכינה אותה בכמויות מסחריות ומחלקת לחברים ומשפחה. אני זוכרת את כל התבניות המלאות בעוגות שהיו מפוזרות במטבח, ואת תבנית סיר הפלא שהייתה נשארת עם עוגה בשבילנו. בכל שנה כל כך חיכיתי ליום האפייה הזה, אבל מתישהו הוא הפסיק להגיע.

מאז שנים חלפו, ומישהו צריך להכין עוגות דבש במשפחה הזאת. וכנראה שזאת אני. השנה הלכתי על עוגת דבש משולבת עם בננות (כמה שיותר דבש יותר טוב – תנו להן להשחיר בכיף) שנותנות גוף ועסיסיות לעוגה. אגב, מכינים את הכל בקערה אחת ובלי מיקסר וזאת עוגה שווה לא רק לראש השנה.

המשך לקרוא…

שקדים וקשיו בדבש וסרירצ'ה

שקדים וקשיו בסרירצ'ה

נשנושים הם עניין רציני, אפילו שהם לא מצטיירים ככה ואני מקווה שאתם לוקחים אותם ברצינות הראויה להם. הגרסה הזאת היא דביקה, מתוקה, חריפה, מלוחה וממכרת עד אבדן שליטה. אה, ומתנה מעולה לראש השנה. זה מתכון ישן מהטור שלי ב-mako וזה מה שכתבתי עליו בשעתו:

רוטב הסרירצ'ה הוא התמכרות יחסית חדשה של העולם המערבי. הרוטב התאילנדי החריף הפך לכזה להיט בקליפורניה שאימת סגירת המפעל שלו גרמה לפאניקה רבתי ואנשים צבאו על המרכולים ורכשו לעצמם מלאים לשעת חירום. בארץ, הרוטב הזה פחות תפס, אבל עדיין אפשר למצוא אותו במכולות אסייתיות ואפילו בסופרים מצוידים. הוא עשוי מפלפלי צ'ילי, חומץ, שום, סוכר ומלח וממכר ברמות שקשה לתאר. אגב, אמורים להגות את שמו "סירצ'ה", אבל אף אחד לא באמת עושה את זה.

המשך לקרוא…

עוף צלוי עם שומר ותפוחים מקורמלים

עוף בשומר ותפוחים

אז ראש השנה. האמת, עד שלא הכרתי את המשפחה של בעלי בכלל לא ידעתי שעושים מראש השנה כזה עניין גדול. זה לא שלא חגגנו במשפחה שלי, אבל זו אף פעם לא הייתה ארוחה בסדר גודל של סדר פסח – ראשונות, עיקריות, סלטים, עוגות. הפקה.

לצד הצלי החגיגי או הסלמון החגיגי לא פחות, בדרך כלל כולם מכינים גם עוף, שיהיה. את המנה הזאת תכננתי להעלות לכאן כבר ממזמן, אבל מאחר שהיא משלבת גם תפוחים וגם דבש (וגם שומר!) – מרוח עליה "ראש השנה" מכל כיוון, אז שמרתי אותה לעכשיו.

רציתי להכין עוף בשומר כבר הרבה זמן, אבל אחרי שדנה חברתי הכינה את העוף בשומר של חלי ממן (כן, זה לינק לחלי ממן, אתם רואים טוב) בחורף האחרון, שהיה הצלחה מסחררת – נדלקתי סופית על הרעיון. אבל מה, לא היה לי כוח לטיגונים, ועוד של כרעיים של עוף במחבת (למרות שאני לא פוסלת את הז'אנר, הנה מתכון אש של הילה מביסים באותו העניין) וחיפשתי משהו שאפשר לדחוף לתנור ולשכוח ממנו. התגלגלתי אל המתכון הזה של מרתה שהתאים לי בול. עם הזמן ניקיתי אותו ופישטתי אותו עד שהוא הגיע לגלגול הנוכחי שלו. ואמרו אמן.

המשך לקרוא…

עוגת גבינה אפויה ללא תקלות

עוגת גבינה אפויה

אף פעם לא הבנתי איך עוגות גבינה הן להיט רק בשבועות. שמתי לב לזה בעיקר בתקופה שערכתי מתכונים ב"אוכל טוב". העלנו עוגת גבינה סתם באמצע השנה? meh, לאף אחד לא אכפת. עוגת גבינה בשבועות? טירוף של מאות אלפי צפיות ושיתופים. כאילו לאנשים כאן אין רצון חופשי והם מחפשים דברים על פי פקודה. ולמרות זאת, הנה מתכון לעוגת גבינה לקראת שבועות. המתכון הזה פורסם לראשונה בטור שלי ב-mako לפני בדיוק שנתיים ויש סיפור מהמם מאחוריו (וגם גרסה דיאטטית בסוף הפוסט!), אבל לפני זה, כמה מילים.

ההורים שלי גרים בבית איטלקי ישן ברמת גן, כזה שנבנה בשביל משפחה אחת עם כמה סעיפים בעץ המשפחתי, שהביאה חומרים מאיטליה ובנתה משהו שונה לגמרי בנוף המקומי על גבעה באמצע רמת גן. המשפחה הזאת הייתה משפחת אוטולנגי, אלו שהנכד שלהם הפך להיות קונדיטור ושף מפורסם באנגליה ובעולם. לפני שנתיים ראיינו ב-mako את יותם אוטולנגי ואחרי שהראיון התפרסם יצרתי איתו קשר וסיפרתי לו שגדלתי בבית של סבא וסבתא שלו. אני מקצרת פה והופכת סיפור ארוך לקצר, נפגשנו השבוע, האוטולנגים והנרקיסים בבית ברמת גן, וזה היה מרגש, מלמד וממש כיף. יותם התגלה כבחור חמוד וחם (שלא לדבר על אבא שלו, שהוא אחד האנשים המעניינים שאי פעם פגשתי) ויצאתי מהמפגש הזה לגמרי מזוגגת עיניים. את העוגה הזאת הכנתי לו, קצת בחשש, שהתפוגג אחרי שהוא ראה אותה ואמר "איזה יופי, אני מת על עוגות גבינה!"

המשך לקרוא…

לביבות קולרבי ותפוחי אדמה

לביבות קולרבי

אז כמו שאמרתי בפוסט הקודם – מתה על מטוגן, שונאת טיגוניזם. אבל לפעמים באמת שהחג מחייב. פעם פעם, כשהייתי קטנה סבתא שלי ז"ל הייתה מכינה לי לביבות תפוחי אדמה, לפעמים גם לא בחנוכה. הן היו עשויות רק מתפודים, קמח, ביצים ומעט ומעט מלח, והייתי אוכלת אותן חמות עם סוכר מלמעלה. כי ככה זה רומנים. כשגדלתי קצת והלכתי לאכול אצל חברות, הזדעזעתי לגלות שלביבות מכינים גם עם בצל בתוכן ושהן יכולות להיות לא מתוקות, אפילו לא קצת. אני עדיין זוכרת את עצמי יושבת ליד שולחן קטן בבית של חברה ובוהה בה בזמן שהיא שמה קטשופ על הלביבות שלה.

המשך לקרוא…

לחם קופים עם ריבה לחנוכה

לחם קופים לחנוכה

היי, זאת אני! חזרתי. יש לבלוג שם חדש ולוק חדשים, פיטרתי את ערן (שצריך גם ככה להתמקד במקצוע המרכזי שלו, חיטוט במוח של אנשים) והנה אני פה עם מתכונים שווים וחדשים. מה עשיתי בזמן שלא הייתי פה? ילד, טור ב-mako והמון שעות בעבודה. אבל עוד על זה – בעמוד האודות החדש של הבלוג. מעכשיו, תוכלו למצוא כאן מתכונים שאני חייבת לחלוק עם כל העולם, רובם חדשים אבל גם כאלו מהטור דנן, אותם אעלה לאט לאט. אגב, מחרתיים, לפני 7 שנים, הבלוג הזה נולד.

המשך לקרוא…

סופגניות בנייה מניו אורלינס

אחת מתחנות החובה בניו אורלינס היא Café Du Monde. זהו אחד מבתי הקפה הוותיקים בעולם (ואחד התיירותיים שבהם) שנפתח ב-1862, והוא מפורסם בזכות שני דברים: קפה או-לה מעולה (מעולש!) וסופגניות מרובעות בשם בנייה (Beignets), שמוגשות עם הר של אבקת סוכר שחודר טוב-טוב למערכת הנשימה בדרך אל הביס.

בניגוד לסופגניות הקלאסיות של חנוכה, שהן פשוט לחמנייה מטוגנת שמלאה בבצק, הבנייה הן כריות עם כיס אוורירי שהופך אותן לנשנוש המושלם של חג האורות – מטוגנות, מסוכרות, אבל לא כבדות. עוד בונוס – את הבצק שלהן לא צריך להתפיח בפעם השנייה – אלא לחתוך לריבועים ומיד לזרוק לשמן הרותח, שבתוכו הן מתנפחות כמו כריות קסם. המתכון פה הוא של אמריל לגאסי, שהוא ניו אורלינסי בעצמו.

סופגניות בנייה

המשך לקרוא…